"יש לנו ארבע שעות לשמוע מוסיקה, שימי מה שאת רוצה." כריס התחיל לנסוע, לא מאמינה שאני באמת הולכת לצאת ממנצ'סטר אחרי כמה שנים טובות שהאזור הזה היה כל העולם שלי.
"אני שמה עם הפלאפון שלך." לקחתי את הפלאפון של כריס ונכנסתי לפלייליסט שלו.
"לכי על זה, היילו."
"New Rules" של דואה ליפה החל להתנגן.
"לונדון בייבי!" כריס צעק.
חייכתי, מנידה בראשי, "אנחנו לא שם עדיין."
"נהיה שם בעוד ארבע שעות ארורות!"
"אם אתה הורג אותנו, תזכור את זה." אמרתי.
"נחזור למנצ'סטר ונרדוף את אליסה." הוא אמר.
גיחכתי.
"אמרת להארי שאנחנו מגיעים?" הוא שאל.
"אתה מדבר עליו כאילו הוא חבר שלך מבית הספר, כריס למה שאני אגיד לו?"
"הוא איש שגר בלונדון."
"לא אמרתי לו." אמרתי באותו הטון.
"את פשוט לא יודעת לנצל את ההזדמנויות שנותנים לך." הוא אמר, מניד בראשו.
"בבקשה תחסוך ממני את זה. זה אולי לא נראה ככה, אבל יש לבן אדם חיים אחרים שלא קשורים אליי."
"אוקיי היילס, אוקיי."
הגברתי את הווליום והתחלתי לשיר, אני יודעת שאני לא יודעת לשיר בשיט, אבל באמת לא היה לי אכפת אם אני צורמת לכריס באוזן, נקרא לזה מוות בעינויים.
-
-'וואו, תודה.' הארי ענה להודעה של אתמול בלילה.
-'בוקר טוב.' שלחתי, ניסיתי להחליף נושא.
-'אני די משוכנע שעשית לי את הבוקר.'
-'כן?'
-'בהחלט.'
-'אני גם ראיתי את ההופעה הקטנה שלך בערב.' מיד התחרטתי על ההודעה, שלא יחשוב שאני הופכת למעריצה שלו.
