• נקודת מבט של הארי •
עזרתי להיילי לרדת מהשיש ומיד התחלתי ללכת לעבר החדר שלה, אני מניח שלא תעזור העובדה ששנינו נראים מבולגנים אחרי הכל. התיישבתי על מיטתה וברגע ששמעתי קול של בחור שהוא לא כריס כמעט חזרתי על עקביי, אבל מכיוון שמדובר בהיילי ואני יודע שאם משהו כזה יקרה היא תגרש אותי בלי הרבה רחמים. ויתרתי על העונג לעצבן אותה, לקחתי את הפלאפון שלי ופתחתי אותו.
קצת הופתעתי מכמות ההודעות שחיכו לי, הרבה מהאנשים שהגיעו איתי למנצ'סטר רצו לדעת איפה אני כבר מאתמול בלילה. מיד נכנסתי לאחד הצ'אטים והודעתי שאני מתעכב, אני יודע שאני אשאר פה לפחות לעוד לילה אחד.
היילי נכנסה לחדר ופרצופה היה זעוף, מיד התחלתי לחשוב אם כדי לי להתערב או להימנע מדיבור איתה, הנחתי את הפלאפון על המיטה שלה וכיביתי אותו.
"הכל בסדר?" שאלתי.
היא הנידה בראשה ולקחה את הפלאפון שלה מהשולחן, אחרי שניות אחדות הצמידה את מסך הפלאפון לאוזנה ואפילו לא טרחה לענות לשאלתי, עיניי היו נעוצות בה.
"למה אני צריכה להיות זמינה ביום החופש שלי?" אלו המילים שיצאו מפיה כשענו לה לשיחת הטלפון, מיד הבנתי שהיא ככה בגלל העבודה שלה. לא מפתיע במיוחד, אני חייב לציין.
היא המשיכה בשיחה ובין כל המשפטים שזרקה לאוויר עלה השם סטיבן, אני מניח שזה מי שדפק בדלת לפני דקות אחדות ואני תוהה למה השם הזה מוכר לי. בעודי שוקע במחשבות על מה שקרה לפני דפיקת הדלת הזו, היילי כמובן החליטה לפוצץ לי את בועת המחשבות ולזרוק את הפלאפון שלה על המיטה, מיד תפסתי אותו ואני מוכרח לציין שאני התגאיתי בעצמי לשבריר שנייה ממהירות המחשבה שלי.
"הבוס שלי רוצה שאני אגיע לעבודה. אחת הבנות שעובדת איתי נפלה וצריך מישהי שתחליף אותה." היא ענתה לשאלתי, טונה היה נסער וידעתי שאם אני לא אנסה להרגיע את רוחה, היא לא תירגע.
"את רוצה שאני אסיע אותך לשם?" שאלתי בשקט, מושיט את ידי ותופס את אחת הידיים שלה.
היא הנהנה, משכתי את ידה מעט ונישקתי אותה, "לכי להתארגן." עזבתי אותה והיא הלכה לדרכה.
-
"אתה יכול לעצור כאן." היא אמרה.
"אוקיי." האטתי ועצרתי את המכונית, "תתקשרי כשאת מסיימת, אני אבוא לאסוף אותך."
"תודה," היא פתחה את דלת המכונית, לקחה את התיק השחור שלה ויצאה מהמכונית, "נתראה." היא סגרה את הדלת והלכה לדרכה.
