גבולות מוגדרים

פרק 1

יום חמישי, 4.5.23, שעה: 16:30

חוק מס׳ 1- מראה חיצוני עלול להטעות.

הארפר
״בן זונה. תיזהר.״ אני דוחקת בויקטור כשהוא מצמיד לי את הניילון הנצמד אל העור כאילו לא קעקע אותי עכשיו במשך שעתיים. הוא צוחק כשהוא עסוק בללפף את הניילון סביב זרועי.

״אני חושב שזה היה רעיון נפלא. יוזמה מקסימה מצידך לקעקע את זה עבורה.״

הוא מתרחק ממני על השרפרף הנע על גלגלים ומסדר את הקליניקה. ״טוב, זהו. יש לי עוד לקוחות, קדימה. אם הם יראו אותך יברחו.״ הוא מוחא כף ומזרז אותי לקום ממיטת המשענת.

״אם יראו את הקליניקה שלך, יברחו.״
אני קוראת בטון הציניות השחורה שלי, והוא מגחך. ״ברצינות. מה יחשבו אם
יראו את הבת של הפושע שביצע את-״

״היי,״ בחור גבוה, מלא וג׳ינגי נכנס אל הקליניקה הדלוחה של ויקטור. הבנאדם באשליה קבועה שהמקצועיות שלו אינה שייכת לחוסר האסתטיקה שלו במקום.

״קדימה, את עוד פה?״ הוא חושק את שיניו ולוחש לי מבלי שהג׳ינגי ישים לב.

״הנה, אתה יכול לשבת. היא בדיוק הולכת.״ ויקטור מחייך אל הבחור את החיוך המלאכותי שלו שהוא מוכר תמיד ללקוחות המשחירים שלו. ועדיין, אוהבים אותו מאוד.

״ביי, ויקטור.״ אני מושכת את שמו
כשאני חולפת על פניו ומכה בזרועו
לאחר שאספתי את החפצים שלי.

״להתראות.״

אני דוחפת את הדלת ויוצאת אל החום והשמש הקודרת, ומביעה חרטה שלמה על כך שלא נשארתי להתנחל במקום המפוקפק והמאוד קריר שלו.

אני מביטה בקעקוע ללא רגש.
זו הייתה הבטחה. רק הבטחה.

״אני אחכה לך עוד הרבה?״ קנדרי
יושבת במכונית הקבריולט האדומה
שלה עם גג נפתח, שכרגע הוא פתוח.

״כן. לקח לו זמן לגמור.״ אני מתקרבת למכונית, זורקת את התיק שלי אי שם
בין המושבים האחוריים וקופצת למושב הקדמי לצד הנהג.

״כמה פעמים אני אדריך אותך?״ היא מיד מורידה את רגלה מכיסא הנהג, מתכוננת לשים את הכנפיים שלה ולעוף מכאן יחד איתי. ״תדאגי שהוא גומר מהר כשהכוס שלי מתייבש כאן במכונית,״ היא מבצעת רוורס לאחור ואז נוסעת ישר אל הכביש הראשי.

״כמו שחשבתי, כן. אנחנו לא מדברות
על הגמירה הנכונה.״ אני מסתכלת על
צד הפרופיל שלה והיא מתחילה לצחוק
כל כך חזק כשהיא עוצרת ברמזור והנהג
מצד שמאל שלה מוריד את החלון שלו ומסתכל עליה כאילו היא חסרת היגיון.

אני צובטת את ירכה השזופה והחשופה, היא מסתכלת עליי ואני מושכת בסנטרי לעבר הצד השני מהמקום בו יושבת כדי לסמן לה.