גבולות מוגדרים

פרק 49

אותו יום, שלישי, 13.6.23, 16:21

חוק מס׳ 49- כעס יכול להוביל לאסון.

הארפר
אני ולינו חוזרים הביתה, אני מחזיקה את הבטן מרוב צחוק. הוא החליק לעיני כולם ברחוב על קיא ולפני שהזהרתי אותו, הוא כבר עף על זה.

בחיים לא צחקתי ככה.

הוא רץ למכונית שלו, התפשט לגמרי כדי לא לשבת ככה על המושב בזמן שהוא לא מפסיק לקלל את כל העולם.

אנחנו נכנסים לבית שלו, ושלי, כמובן, כשהוא לבוש במכנסי בוקסר בלבד. כן.

הוא התפשט ונהג ככה ברכב.

הוא ישר עולה להתקלח ואני מטעינה את הטלפון במטבח. לאחר מכן, אני מפעילה את המזגן המרכזי וסוגרת את כל חלונות הדירה.

אני רוחצת את הכלים בכיור שנותרו מהבוקר ומטאטאת את הרצפה. צליל דפיקת דלת עדינה גורמת לי להזדקף.

אני ניגשת לפתוח את הדלת ורואה בחור מבוגר, לפחות בן ארבעים ומשהו, עומד בפתח בחיוך קטן עם טלפון צמוד לאוזנו.

״כן?״

״לינו נמצא?״

״הוא במקלחת.״

הוא מהנהן, בוחן אותי בעיון וממשיך, ״תוכלי בבקשה לראות אם יש אצלכם חמאה ואבקת סודה לשתייה? תודה.״

״כן, בטח. כנס.״

״הו, תודה...״

אני פותחת את הארונות למעלה וסורקת עם עיניי, מחטטת במגירות התבלינים ולא מוצאת. אני פותחת מגירה נוספת ומוצאת שם אבקת סודה לשתייה בעטיפה לבנה קטנה.

״כמה אתה צריך?״ אני מביטה בו, הוא נשען על האי במטבח. ״שניים. תודה.״

אני מוציאה מהמקרר חמאה והוא עוצר אותי, ״לא, לא, מתוקה. רק חצי חבילת חמאה. זה מספיק. אני משמן עם זה את תבנית האפייה כדי שהעוגה לא תידבק למשטח בתנור.״

אני מחייכת וחותכת בסכין את חבילת החמאה השלמה, נותנת לו חצי ומכניסה למקרר את האחרת. ״תגידי,״ הוא מביט סביב ומסתכל עליי בעיניים סקרניות, קולו נמוך. ״אני לא רוצה לצאת חטטן,״ מזדקף במקומו ומחייך. ״אבל ראיתי מה קרה פה בחוץ לפני בערך שבועיים. את מי לינו ח-״

״מה קורה?״ לינו יורד מלמעלה ונעצר כשהוא רואה את הבחור בדירה. ״שלום, גבר. באתי לקחת כמה דברים. אורחים
של ג׳נה נחתו ממדריד והערב לפנינו,״ הוא מגחך, ומביט בי בשעשוע. הצחוק
שלי מעצבן את לינו. אני צוחקת חזק
יותר.

״אין בעיה. עוד משהו, לואיס?״ חלב
אולי?״ לינו מנגב את שיערו במגבת
פנים קטנה ואז מניח אותה על האי.
״לא, לא,״ לואיס טופח על זרועו של
לינו.