גבולות מוגדרים

פרק 17

יום שני שהתחלף לשלישי, 9.5.23, שעה: 22:29

חוק מס׳ 17- אין לך זמן לאידיוטים.

הארפר
אוקיי, זה לא מסובך.

אחרי שחזרתי מהדייט עם קאלום אתמול, אני ולינו העברנו את הלילה בשיחת נפש מקסימה והזמן חילץ את עצמו מבינינו.

הלכתי לישון בארבע לפנות בוקר ואז קמתי בשתיים-עשרה בצהריים. סידרתי וניקיתי את הבית של לינו. הוא כבר היה בעבודה בחמש כמו תמיד.

אני וקנדרי לא דיברנו.

היא כועסת עליי בגלל מה שקרה בסנטרל פארק ולרדוף אחריה לא רעיון טוב. קנדרי היא מהאנשים שצריך לתת להם זמן כדי לקרר את הכעס שלהם והם באים לבד.

עכשיו אני בבר כמה מטרים מהסנטרל פארק. בדיוק איפה שהתקרית קרתה.

יש מצב שקנדרי כבר חזרה הביתה ולינו מבלה איתה. אין לי מושג. אני פה, שותה, לבד ובשקט.

״תביא לי עוד אחד,״ אני שמה כסף על הדלפק והברמן מחייך אליי ולוקח את השטר. הוא מגיש לי את השוט שלי ואז ממשיך ללקוחות הבאים שיושבים סביבי.

אני אוהבת ברמנים שלא מתערבים לאנשים ואומרים להם שהם שותים
הרבה, ופחות מכך, מסרבים לתת
להם משקה נוסף.

מי אתם?

תתנו לאנשים להשתכר ותרוויחו את
הכסף שלכם בלי לזיין את המוח לאף אחד.

אתם יודעים, לפעמים הנפש התאומה
שלך היא כסף. זה בחיים לא ישבור את הלב שלך.

״רגע, כמה שתיתי...״ אני ממלמלת
כשאני מנסה לחשב באצבעותיי את
כוסות השוט ששילמתי עליהן מאז שנכנסתי לכאן.

״את נראית כמו ילדה קטנה כשאת
מנסה לחשב את מה שזה לא יהיה באצבעות שלך,״ קול גברי רוכן אליי מאחור. ידיו לוחצות לגב הכיסא שלי.

״כל הכבוד,״ אני מוציאה שטר וקונה
איתו את תשומת הלב של הברמן. ״תן
לי עוד שוט. קדימה. תעשה קצת כסף
מעל הממוצע מלקוחה אחת.״

הוא לוקח את השטר ומוזג לי.

אני שמה לב שאף אחד לא משיג
הזדמנות להשחיל לי משהו לכוס.

אני לא רוצה להיאנס הלילה.

הברמן עם העגילים נותן לי את השוט וממשיך להכין את הבאים. אני לוקחת
את השוט ובולעת אותו. חבל שלא גם
את הכוסית הקטנה.

״את שותה כדי לשכוח?״ הבחור עם
הקול הגברי מאחוריי הולך ועומד לידי כשהוא עדיין מחזיק בכיסא שלי. כשאני מביטה בו, הלסת שלי נשמטת.

הוא זהה לאקס האלים שלי.
לעזאזל.

זה לא הוא, נכון?
לא שתיתי יותר מדי.