גבולות מוגדרים

פרק 20

אותו יום, רביעי, 10.5.23, שעה: 22:24

חוק מס׳ 20- אל תתפשר על כלום.

לינו
נכנסתי למועדון עם פרד והתיישבנו על הבר. ״אנחנו לא זזים מפה עד שאנחנו מוצאים לך זיון. בינתיים,״ הוא מתרחב בכיסאו. ״שב איתי, תשתה פה. תהנה.
אין מה למהר.״ פרד קורא ואז מרים זוג אצבעות לברמנית כדי שתשים לב אליו.

אני נכנס לאפליקציית ״טינדר״ וגולל בין
כל סגנוני הבחורות שקופצות. ״מה זה,
מה אתה עושה?״ פרד זורק את פניו אל הטלפון שלי ומחטט. אני דוחף אותו עם המרפק. ״אכפת לך?״

״לא, בסדר. פשוט לא ידעתי שיש בך את הצד הנואש הזה של אפליקציות דייטים.״

״איזה צד נואש, פרד? מה אתה מזיין לי את המוח, תגיד לי? בחייך. אל תציק לי.״ אני מכבה את הטלפון ומכניס אותו לכיס. המשקאות שלנו מוגשים עם משהו לבן מסביב לשפת הכוסות.

לא אתפלא אם זה קוק.
זה המועדונים שמושכים את פרד.

״זה קאלום והמוח המיני שלו. הוא אנס אותי להוריד את האפליקציה הזאת ואז לגלול ולראות מי הטעם שלי מבין כולן. מבחינתו, העיקר שאדחוף את הזין שלי לאיזה כוס לאחר כל משך תקופת היובש המתמשכת שלי.״

״נו, ו? מה מצאת?״

״זין. זה מה שמצאתי.״

הוא צוחק ולוגם מהקוקטייל שלו בעוד שהמוזיקה גוערת. אנשים רוקדים סביבנו וחלקם יושבים בבר. ״אנחנו לא נשארים עד מאוחר. יש לי עבודה בחמש בבוקר ואני לא צריך להזכיר לך שגם אתה קם כשהציפורים מצייצות.״ אני לוגם מתוך המשקה שלי ומניח אותו על הבר.

יש לו טעם חמצמץ-מתוק.

״תירגע, בסדר? למה אתה לא יכול
לשכוח משגרת החיים שלך ולהנות
ערב אחד?״

״כי זה לא אני, פרד. אני לא טיפוס
צבעוני ואני לא רגיל לחיים הרועשים האלה.״

״זה לא משנה. אתה לא חייב לשנות את אורח החיים שלך כדי להנות פעם אחת. מתי יצאת בפעם האחרונה? מתי חשבת על עצמך לשם שינוי? תדאג לעצמך, אחי. זה שיש לך ילדה ועבודה ושגרת חיים די מנוהלת, לא אומר שאתה לא יכול לחרוג ולכופף את החוקים. תשחרר, לעזאזל.״

הוא מעסה את כתפי ודוחף אותי קדימה, אני צוחק.

אני לא טיפוס שרגיל לכל זה. אני רגיל לדאוג, להיות מותש מעבודה ולקרוע את עצמי במה שחשוב לי ובמה שאני מאמין בו.

בלי קשר לקנדרי ולחברת הבנייה.

זה מי שאני.

לבלות במועדון זה להשליך הצידה את החיים שאתה רגיל אליהם ולהיכנס לתוך טרנס שלוקח אותך אל השעות הקטנות של הלילה.

אני מנסה. אני משתדל.

אני שותה מהמשקה שלי בשקט ואני חושב על איך שהמוח שלי שונא אותי לחלוטין.