גבולות מוגדרים

פרק 45

אותו יום, רביעי, 31.5.23, שעה: 05:10

חוק מס׳ 45- תסיר את האיום מעליה.

לינו
דלת הדירה שלי נטרקת ואני יורד למטה בכל מקרה כדי להכין לי קפה שחור חזק, במאמץ להגביר את הערנות. היא נכנסת פנימה, מזיעה ונראית אחרי מרדף שכשל.

ידעתי שמשהו קרה.

היא הסתכלה עליי כאילו היא צריכה להתנצל וידעתי שאולי לא אוכל לסלוח
לה על משהו ספציפי, גם אם אנחנו לא בהכרח יחד. עדיין. אני מקווה שהיא לא תגרום לי לפקפק באמון שלי כלפיה. זה דבר יקר.

״לינו,״ היא רוקנה את כיסי הג׳קט שלה והניחה על האי את הדברים. כולל צרור המפתחות ששייך לי שלקחה איתה אל הריצה.

״הארפר,״ אני מהדהד אחריה ולוקח
כוס זכוכית, מתחיל להכין את הבוקר
שלי שעומד בפתח.

אני מביט לעבר השמיים מהחלון במטבח ורואה שהשמיים מתחילים להיצבע בצבע כחול בהיר. הציפורים מצייצות ואוויר צח מגיע מהחלון הפתוח.

היא מתקרבת אליי, עומדת לצידי ובוחנת במשך כמה רגעים את הפעולות הרגילות והבסיסיות שאני עושה במטרה להתלבט אם לומר משהו או לרמוז לי שמשהו יושב עליה.

״משהו קרה. דברי,״ אני מוזג את המים הרותחים ממתקן המים ומביט בה במבט אדיש. לא מתוך כעס או פזיזות, אני רוצה להעניק לה הרגשה שאין לחץ ואני לא די חרד.

אני אטפל במשהו אם זה רציני שדורש גבר בסיפור, אבל אני רוצה לשמוע את הצד שלה מבלי להכניס אותה לפאניקה שאופפת.

״זה האקס שלי,״ היא נוגעת בזרועי ואז קוברת את פניה שם. ״הוא נישק אותי.״

אני מוחץ את כוס הזכוכית והרכושנות כלפיה מעלה אותי בלהבות. ״אני יודעת שתכעס, ואני לא מאשימה אותך. הוא-״

״הארפר,״ אני מסתובב אליה. היא מיד נושכת את שפתיה. פניה מושפלות אל נעליי ואני מניח זוג אצבעות תחת סנטרה ומרים אליי את עיניה הכחולות. הן סערה בפני עצמן. היא קרן אור באפלה. ״בסדר. הכל בסדר. לכי תישני בחדר השינה שלי ותתני לי לטפל בזה. מה השם המלא-״

״אנדי פלומו,״ עיניה עצומות. ״רק אל תפגע בו. זה יחולל מהומה. אני לא...
אני לא רוצה לראות אותו יותר. בכלל.״

אני מהנהן בהבנה ומנשק את שפתיה כשזוג אצבעותיי עדיין תחת סנטרה, והיא נענית לנשיקה כאילו שואבת ממנה איזו תחושת סיפוק והלחץ בכתפיה נשמט.

אני נוגע בבטנה, ״אם את נושאת שם את הילד שלי, אני מחוייב לשמור עלייך. ואני נשוי לך בכל דרך אפשרית. בינתיים,״ אני מחזיק את פניה. היא מסתכלת עליי כמו תינוקת מתוקה. היא צריכה הגנה מכל החלאות שרודפים אותה.

היא לא יודעת לאיזה אנשים אני מקושר.
ואני לא יכול לתת לה לדעת. לא כרגע.

״אני יודע שקשה לך לא לחשוב על זה.
אני יודע,״ אני משעין את מצחי על שלה ומנשק את גשר אפה. ״אני יוצא לעבודה. יהיה בסדר. אני לא מרגיע. אני מבטיח... אם את צריכה אותי אז תתקשרי אליי ואני מגיע לקחת אותך. תראי איפה אני עובד.״