גבולות מוגדרים

פרק 18

יום שלישי בלילה, 9.5.23, שעה: 23:58

חוק מס׳ 18- אל תתן לה סיבות לחשוד.

לינו
״מה קורה? החלטת לחזור?״ אני לוקח
את עצמי מתרחק מהארפר כאילו היא אסורה עליי לקרבה פיזית. אני מרים את עצמי משפת הבריכה ויוצא מתוך המים.

הארפר יוצאת אחריי ואנחנו עומדים על הדשא, בבגדי הלבשה תחתונה וספוגי
מי כלור.

קנדרי מתעלמת ממני ולא עונה לשאלה.

״אנחנו יכולות לדבר?״ היא מביטה בהארפר ואז מסתכלת על גופה החשוף.

הארפר מהנהנת ואני נכנס פנימה,
משאיר אותן לדבר. אני מקווה שזה
לא על זה שהיא מצאה אותנו בבריכה.

לא עשינו כלום.
רק שחינו יחד.

אני לוקח זוג מגבות יבשות מלאות ריח
כביסה נקי מהמייבש, יוצא בחזרה וזורק אחת להארפר. היא מחייכת אליי חיוך כל כך מתוק ומעריך וחוזרת לשיחה עם הבת שלי.

אם זה לא קשור אליי, אז לעזאזל.
למי אכפת?

הן עומדות ליד הקיר הקרוב לחדר הכביסה שממנו יוצאים ונכנסים אל
החצר, ויש לי אפשרות לצותת לשיחה שלהן, אבל אני מוותר על זה. אני נותן
להן פרטיות.

אני עולה למעלה ונכנס למקלחת.

~~~

״הכל בסדר?״ אני מתקרב אל הארפר שיושבת סביב האי במטבח. היא לובשת בגדים נקיים. אני תוהה אם היא נכנסה להתקלח בזמן שאני התקלחתי או שהיא וויתרה על זה.

קנדרי לא נמצאת בסביבה.

אני לא יודע למה, אבל כשהארפר מביטה בי אני רואה בעיניה שהיא חשה איך אני התרחקתי ממנה ברגע שקנדרי הגיעה ומצאה אותנו בבריכה.

היא מסתכלת עליי במבט של: ״אני איזו מזוהמת בעיניך? ככה התרחקת באותו הרגע״.

אני חושש לומר משהו בקול שמא קנדרי תפתיע ותשמע אותנו. למה אני חושש אם לא קורה כלום? ברצינות.

מי הן?
בת שלי וחברה שלה.

קנדרי פשוט חשדנית.
עד שמשהו מתעורר אצלה.

״אני חושב שמצד קנדרי זה לא היה מרגיש מתאים אז יצאתי מהבריכה,״
אני מסביר לה ונשען עם מרפקי לעברה.

״מה לא היה מרגיש מתאים?״ קנדרי מופיעה. מבטה של הארפר נורה אליה
ואני מסתובב ומביט בה. היא התקלחה.

שיערה לח והיא לובשת מכנסיים קצרים לבנים וחולצת טישרט כתומה. היא יחפה.

״הוא חושב שזה לא מתאים שמצאת אותנו בבריכה יחד,״ הארפר מלשינה. קנדרי זוקרת גבה כאילו זה דפוק לחשוב על זה. אני מהדקת את לסתי ובועט באי במטבח מבלי שהן רואות.