גבולות מוגדרים

פרק 72

אותו יום, חמישי, 23.6.23, 18:59

חוק מס׳ 72- תמיד משהו יפריע.

לינו
אני נוהג בכביש בדרום העיר וידי על
ירכה של הארפר. היא מתעסקת בנייד. גוללת באינסטגרם בין פוסטים חסרי כל משמעות.

היא צריכה תעסוקה. הסחת דעת.
אני יודע.

והיא יודעת שאני שלה עד הסוף.

״הארפר, צריך ללכת לבדיקות. את
מייצרת חיים חדשים בתוכך. זה לא
צחוק,״ אני מסתכל עליה וצובט אותה.

היא מעיפה את ידי וגונחת. ״אני יודעת. אני בתחילת ההריון. אני צריכה למצוא
את הילד שלי כדי להמשיך הלאה עם
אוויר נקי לנשימה. הנפש שלי פגומה.״

לא יכולתי לשמוע אותה מדברת ככה על עצמה. גם אחרי שהוצאתי מקולטון את
כל הפרטים.

אנחנו נוסעים כרגע לסן דייגו.
למשפחה המאמצת.

אני לא יודע איך זה יהיה. אני לא מצפה לכלום. לא לטוב או רע. זה הסיפור שלה ואני בא איתה כי זו אהבה של גבר. אני
לא יכול לתפקד נורמלי אם היא לא איתי.

קולטון עשה איתנו עסקה.
הוא נותן לנו את הפרטים בתמורה לחתימת הסכם סודיות שהוא לא שייך לזה.

״מה אתה חושב שיקרה שם? אני-״

ללא הרף עין, הרכב שלי עף קדימה ואני פוגע ברכב שמולי ברמזור. הארפר עפה קדימה ואני מודה על המצאת חגורות הבטיחות ברכב.

״מה זה?״ הארפר משחררת את חגורת הבטיחות שלה ויורדת מהרכב. אני עוצר בצד ויורד.

״מה קורה פה?״ אני יורד מהרכב ואני קולט אותם. אני נחרד. הארפר תופסת בזרועי כי היא יודעת מה אני עלול לע-

״אבא,״ קנדרי נצמדת להאנטר. היא לובשת שמלה שחורה צמודה וסניקרס.

הוא לובש חולצת טריקו לבנה ומכנסי ברמודה שחורים.

כל הרכבים עצרו כדי להסתכל עלינו.
זו חתיכת סצנה.

״תן לי את הביטוח שלך.״ אני שולח את ידי לעברו. אין לי שום עניין בו. מבחינתי הוא זר.

״לינו, אני-״

״עכשיו!״

״אבא,״

קנדרי מסתכלת עליי באכזבה. אני מביט לעבר הבטן שלה. יש בליטה מאוד קטנה שם. גם אצל הארפר. לא נראית לעין כל כך.

הארפר וקנדרי מסתכלת אחת על השנייה וקשר העין ביניהן הדוק ונראה חזק מכל.

״אין שום עניין בך. אנחנו לא מכירים. תן
לי את הביטוח שלך. אני ממהר. קדימה.״

האנטר מהסס לרגע, הוא מביט בי מהצד באופן חד והוא פותח את דלת הרכב. אני ממתין עם הארפר ומנסה לא להביט אל קנדרי כדי לא ליצור איתה שיחה.