גבולות מוגדרים

פרק 27

אותו יום, שישי, 12.5.23, שעה: 12:00

חוק מס׳ 27- לא כולם צריכים לדעת.

הארפר
אני שוכבת על אחד מכיסאות השיזוף שמסודרים בשורה לאורך שפת הבריכה.

מאחורינו יש פינת ישיבה ענקית והג׳קוזי.

לגבי אתמול בלילה, לינו התנהג כמו אפס מוחלט. כאב לי על קאלום. זה היה נראה שקאלום ולינו רגילים לדבר אחד לשני די כמו חרא, אבל זה לא היה בצחוק. זה היה רציני לחלוטין ומי שלא הבין את
זה בכלל היה קאלום.

לשקר שאין לי משהו שמתחיל להיות בתחילת דרכו כלפי קאלום? לא. כי זה מתחיל וזה קורה.

הסקס איתו היה טוב. יש לו זין. יש לו
פנים יפות. נראה שיש לי אופי נחמד.
אבל כרגע אנחנו לא בזוגיות. אז אם
הייתי רוצה לשכב עם-

בן זונה.

אני שוכבת על כיסא שיזוף עם כובע
קש על הפנים ודרך החורים שלו אני
רואה את לינו עומד כמה סנטימטרים
ממני ובוהה בי בלי סיבה.

לא באופן מטריד.
אלא באופן כאילו הוא מתפעל ממני.

״אתה רוצה תמונה?״ אני מורידה את
כובע הקש. הוא עומד מולי עם מכנסי
חוף כתומים עם ציורים של עלים יפים.

זה יושב אדיר על הגוף השזוף והגדול
מדי פיזית שלו.

״לא,״ הוא מגיב. הוא מסתכל עליי בחצי עין פקוחה מאחר והשמש חזקה כרגע. הוא ניגש אליי, מצמיד אחד מכיסאי השיזוף לשלי ומתיישב כשהוא רוכן
אליי.

אני מניחה את כובע הקש לצידי ליד משקפי השמש ולוקחת את קרם ההגנה.

״הארפר, אני-״

הוא עוצר כשאני מתקרבת לפניו ומורחת כמות קרם הגנה על האצבע שלי. ״תן לי רגע,״ אני קמה לישיבה ומתקרבת אליו. אני מוסיפה עוד קרם הגנה על האצבעות שלי.

״לא כדאי שהשמש תהרוס את הפנים  היפות שלך.״ אני מתחילה לגעת בזיפי לחייו ולמרוח את קרם ההגנה, לגרום לחומר השמנוני להיספג לתוך העור.

אני מורחת את החומר על גשר אפו ובמצחו, פניו מול פניי ועיניו ממוקדות
בי ולא יכולות להירתע.

הוא לוקח את ידיו, מניח על מותניי ואז מקרב אותי אליו. הוא מחזיק אותי ומושיב אותי עליו בפישוק רגליים כשרגליי בצידי גופו.

אני מחזיקה בכתפיו ומסתכלת לתוך עיניו. הוא מביט בי כאילו מתקשה להחזיק את עצמו. הרוק לא עובר לי בגרון והלב שלי מתחיל לפעום בתיאום עם שלו.

״הארפר,״

קולו המוכר של קאלום נשלח להפריד בינינו. אני מזנקת מעל לגופו של לינו ומתרחקת. הוא ממשיך להסתכל עליי כאילו הוא יודע שאני רוצה אותו למרות שאני עם קאלום.