גבולות מוגדרים

פרק 39

אותו יום, שני, 29.5.23, שעה: 9:12

חוק מס׳ 39- קחי את הזמן.

הארפר
אני פוקחת את עיניי וכאב ראש חד פוקד אותי, מתעתע וחודר לי לתוך התודעה באופן שמכריז על התשישות המוכרת שלאחר סקס.

אני בזרועותיו של לינו. שנינו ערומים.

אני שוכבת על הבטן כשראשי שעון על חזהו השרירי ורגלי השמאלית בין רגליו, הברך שלי מונחת מתחת לאשכים שלו.

כשאני עושה תנועה, שמסתבר שלא
ממש נכונה, כאב בין רגליי מבהיר לי שהסקס איתו אמש היה פרוע וחסר מעצורים.

כאב מטלטל אותי באזור הבטן התחתונה הנפוחה וידי נשלחת לשם. אני מרגישה ברטיבות שבין רגליי ומכניסה לשם את היד.

אני מוציאה את אצבעותיי עם טיפות סמיכות בצבע חלבי בהיר. כמובן.

אני חוזרת לשכב במיטה ועוצמת את
עיניי בתחושה שמפוררת אותי מבפנים.

אני לא זוכרת כלום.
ושכבתי איתו בכל זאת.

אני מושכת את השמיכה מעלינו ומנסה להתקפל ולהסתגר בתוך ההרגשה של אתמול בלילה. כאילו שהשיר עוד לא הפציע.

אבל הוא כן.

והלילה המיני שלנו אתמול חלף כלא
היה. האם במהלך הבוקר או במהלך
היום, נקיים את ה״שיחה״ של הלילה אחרי?

או שעדיף להתנהג כאילו זה לא קרה.

~~~

אני קמה למשמע נביחות קולניות. אני פורשת את ידי על המיטה הריקה. הוא הלך.

האכזבה קיננה בתוכי וידעתי שלא תהיה אפשרות שיחכה לי בזמן שיש לו שגרת חיים משלו. אני מרגישה עצלנית כזאת.

אני קמה, אוספת את הבגדים שלי, מתלבשת ויוצאת. אני הולך לכיוון דלת חדר הרחצה.

לאחר שאני מסיימת את ההתארגנות, מוזר לי שיש לי דברים שלי בחדר של קנדרי.

אלוהים.
המוח שלי נדפק.

אני יוצאת מהמסדרון לכיוון המדרגות
ואז נתקלת בגוף חסון וגדול ממדים
פיזית. אני נרתעת לאחור כאילו לא
נתתי לו למצוץ את הטעמים שלי
אמש.

לינו.

״התעוררת,״ הוא מניח את ידו על מעקה המדרגות. אני מהנהנת. ״אז, את רעבה?״

״כן.״

אני יורדת איתו למטה וחשה בבחילה.

״אני צריכה את גלולת היום שאחרי,״ אני ניגשת למתקן המים ומרגישה נבוכה כי אני לא שייכת. אולי אני כן ואני פשוט לא זוכרת. זה נכון.