גבולות מוגדרים

פרק 4

אותו יום, שישי, 5.5.23, שעה: 19:37

חוק מס׳ 4- תן לה להוכיח את עצמה.

לינו
החלטתי לוותר על הערכים למען קנדרי ולסבול בשקט. היא הילדה היחידה שלי.

אני לא רוצה לאבד אותה.

הסכמתי לה לצאת למסיבה עם הארפר למרות שאני לא סובל את הרעיון הזה.

כל הבגדים הצמודים... הבנים...

זין. לא.

אבל אני מקווה שאני לא אחשוב על זה הערב כשאהיה עם החברים הכי טובים שלי מהעבודה. נשב בשקט בסלון כאילו אין דאגות בעולם.

אני אתן להארפר הזדמנות להראות, אם בכלל, שהיא לגמרי לא כמו אבא שלה או שאין להם את אותם טבעים. שהיא שונה ממנו.

אני רוצה שהיא תשמור על הילדה שלי.
לפחות כשאני לא בסביבה להשגיח.

בכל מקרה, אני פשוט עדיין לא יודע אם אני עדיין מוכן נפשית לגיל ההתבגרות
הזה שבו קנדרי היא כבר לא הילדה הקטנה שלי שאוהבת כל מיני דברים מתוקים שהם אסון לשיניים או בגדים צבעוניים.

התינוקת שלי בוגרת.
היא מתחילה להתבגר.

אני יודע איך אתנהג ביום שהיא תבוא לספר לי שהיא בהריון. אני לא אפסיק לחשוב על היום שבו היא פאקינג שכבה עם מישהו והזרע שלו הוא זה שהפרה אותה.

אני לא אמור לחשוב על זה, לעזאזל.

בכלל לא.

ולא על החברה המפורעת המקועקעת שלה. אה, כן. הארפר פאקינג קסטילו.

היא באמת אוהבת את הבת שלי?
היא באמת מתנהגת אליה יפה?

קנדרי באמת אוהבת אותה?
היא לא מוכנה לוותר עליה?

״אבא,״ קנדרי עומדת בקצה המדרגות
עם ידיים על המותניים. כשהיא יורדת לרצפה, היא עושה סיבוב בחיוך רחב.

היא לובשת שמלה לבנה צמודה ללא כתפיות. לפחות היא לא כזאת קצרה.

״היא יפה. ככה את הולכת?״ אני מנסה להיות כן איתה. להיות גלוי בלב שלם.

היא רק בת שבע-עשרה.

אני בן אדם כזה פרמיטיבי או שזה הגיל שבו הם מתחילים להשתרלל? כאילו, זה מה שאני עשיתי, לא? בתיכון. כולנו עשינו את זה.

עשינו שטויות.
ברחנו מהבית באמצע הלילה כדי
להיפגש עם בחורות במקום לישון.

רגע, קנדרי גם מתגנבת? היי.

״כן. מה הבעיה?״

״אין בעיה. היא יפה. מתאימה לשיער הבלונדיני והיפיפה שלך. תלכי איתה.״

״אתה באמת אומר את זה? אתה לא משקר לי רק כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי?״

אני מניד בראשי ומתקרב אליה, היא
יחפה עדיין. ״אני אולי לא מחבב את הרעיון שבו את לובשת בגדים כאלה
או יוצאת למסיבות עם בנים ואלכוהול, אבל אני אמור לסמוך עלייך עם כל זה.״