גבולות מוגדרים

פרק 3

אותו יום, שישי, 5.5.23, שעה: 17:49

חוק מס׳ 3- לשים רגל לבנאדם שלא
בא לך טוב בשום צורה זה פותר את העניין.

הארפר
נשענתי על עגלת הסופר הריקה בזמן שקנדרי בשיחת טלפון עם ויקטור. היא רוצה לעשות אצלו עוד קעקוע. לא נראה
לי שאדון אבא-דילף יעוף על הרעיון הזה.

ועוד יותר לא נראה לי שהיא דופקת לו איזשהו חשבון.

״תני לי את הרשימה,״ אני תוקעת בקני מרפק והיא נותנת לי את הפתק המקופל.

״לא, אידיוט. אני רוצה את זה מתחת
לשד הימני. אתה אומר שניים? רציתי שלושה לפחות.״ היא מהנהנת בזמן
שהיא מדברת בטלפון ועוברת על פני מדפי החטיפים, חוטפת כמה דוריטוס.

״מה, אתה מתחשבן איתי על כסף? מה, אנחנו מכירים מהיום? אני אשרוף לך את הקליניקה, תיזהר. אתה מקעקע קטינה.״

אני שומעת את קולו מעבר לקו ומבינה שהוא קצת רותח. אבל הוא מת עלינו.

עשה מיליונים כדי לחרוט על הגוף שלנו.

״מה הוא רוצה? אלוהים.״ קנדרי מיד מרחיקה את הטלפון מאוזנה לפחות
בפעם השלישית.

״מי?״ אני שואלת, חוטפת ממדפי הבריאות חטיפי אנרגיה. ״לינו, אבא
שלי. הוא מתקשר אליי כמה פעמים.״

״אז-״

הטלפון שלי מצלצל בכיס.

אני שולפת אותו.
זה מספר לא מזוהה.

״הלו?״ אני שמה את השיחה על ספיקר וממשיכה להתקדם במעבר. קנדרי עדיין בשיחה עם ויקטור.

״תביאי לי את קנדרי תכף ומיד.״

קנדרי מסתובבת מיד למשמע קולו
המוכר של אביה. היא פוערת את עיניה.

״אלוהים. לא הבאתי לו את המספר שלך בשביל שהוא יציק גם לך. לעזאזל איתו.״

אני צוחקת ונותנת לה את הטלפון.

היא לוחצת ושמה את השיחה על השתק כדי שהוא לא ישמע שהיא מסיימת את
השיחה שלה עם ויקטור כדי להתפנות אליו.

״מה, אבא? אנחנו בסופר. אתה רצית
מצרכים. רצית להמשיך להתקיים, לא?״

אני מגחכת.

אני שמה בעגלה את מה שמצויין
ברשימה שלינו רשם לנו ומוחקת
עם עט.

״בסדר. הרשימה ארוכה. נתת לנו
רשימת שינדלר.״ היא מסתובבת
במעגלים מחוסר צורך להתעסק
במשהו.

״בסדר. ביי.״ היא מנתקת את השיחה ומביאה לי בחזרה את המכשיר שלי.

״מה הוא רוצה?״

״הוא בא לכאן.״

״אוקיי. למה?״

״אני לא יודעת, הוא רוצה לבוא. לדעתי הוא לא סומך עלינו מספיק. אולי מפחד שנשכח את הבירות שלו להיום בערב.״ היא קורצת לי ושמה בעגלה כמה דברים לא הכרחיים שלא ממש בתוך הרשימה.