הגולשת

פרק 4- לא עוזבת

"אני לא מתכוונת לעבור." אמרתי ללוק ואלנה, בזמן שמיה פלטה נחירת בוז מרוגזת והניחה את הכוס מים שלה על גביי השולחן בחוזקה. התעלמתי מהתנהגות שלה, בכך ששתתי את הכוס שלי ונתתי לה להמשיך לקטר, על כמה שהיא תשמח לעבור מהדירה הקטנה והישנה שלנו. זה נשמע מצחיק, שאני מוותרת על התענוג לגור במגדליי פער, לטובת דירה קטנה. אבל ראיתי בדירה הזאת מין מהרה סודית שלי. לא הייתי צריכה את הפאר אף פעם, גם אף פעם לא בקשתי. אני תמיד אעדיף את הפשוט על המפואר, כי אני רואה בפשוט יופי, יופי שלא צריך להתאמץ בשבילו. לעומת הפאר שתמיד משקיע ומנסה להשקיע את כל יכולתו.
   אחרי שאלנה ולוק הלכו, כשהם משאירים לי ולמיה פתק לסוכן הנדל''ן כמובן, נכנסתי למקלחת שהרחתי את ריח הצחנה הנוראי שנפלט מגופי.

עטפתי את גופי עם המגבת ופתחתי את הדלת לחדר שלי, פולטת צעקה קטנה בגלל מיה שישבה על המיטה שלי בהפתעה. "מה את עושה כאן?"
הורדתי את המגבת מגופי, והתחלתי לחפש בגדים קלילים בארון. בסוף התפשרתי על ג'ינסים קצרים וחולצה נופלת שחורה ארוכה.
   "למה לא סיפרת לי על ההתקפים?" הקול שלה רעד בזמן שהיא אמרה את זה, ואני נאנחתי שאני סוגרת את כפתורי המכנס שלי ומנערת אותו מעלי.
שנאתי לראות את הדאגה בענייה, ויותר שנאתי לדעת שאני גורמת לה להרגיש ככה. לא רציתי להדאיג אותה, כי אין לה ממה לדאוג. אבל מה שעוד יותר לא רציתי, זה לפתוח את השיחה הזאת איתה. אני יודעת שאני יכולה לספר לה, הבעיה היחידה היא הדאגה שתפשט עליה אחר כך, דאגה שהיא לא צריכה להרגיש. אז החלטתי לעשות את מה שאני הכי טובה בו, החלטתי לקום וללכת.
   את האמת לא ידעתי אפילו לאן אני הולכת, לאן הרגליים שלי מובילות אותי, עד לרגע שפגשתי בשלט הנוצץ של המועדון, רציתי בהתחלה לחזור הביתה שראיתי שהמקום ריק, עקב השיפוצים. אבל אם אני אחזור עכשיו, ללא שום הסבר, מיה תדאג בהרבה יותר. 
"קים?" הקול המחוספס והמוכר נשמע מאחורי, כאשר נכנסתי לתוך המועדון, "אני כמעט בטוח שהודעתי לכם שכולם בחופש.." הוא מלמל לעצמו, בזמן שהיא הסתובבתי לעברו, ראיתי שהוא מגרד בראשו בלבול.
שילבתי את ידי, "חשבתי שאולי תצטרך עזרה עם המקום..."
    הוא הידק את הלסת שלו, בחן כל חלק בגופי, כאילו אני לא לבושה. הרגשתי את המבט שלו חודר מתחת לעורי, ידעתי שהוא מבין שאני לא באמת באתי לפה בגלל זה, והתפללתי בתוכי שהוא ירשה לי להישאר. הוא שילב את ידיו בהנהון, כך שיכולתי לראות את שרירי החזה שלו מבעד לחולצת טריקו בצבע הבורדו.
הוא סידר את כובע הגרב השחור, שכיסה את שערו הפרוע, וכבל אותי עמוק יותר בתוך הסקס האפיל שלו, "אני מקווה שתהיני לסדר," הוא הצביע הרצפה שמכוסה במים והסתובב להושיט לי מגב וסמרטוט בחיוך ממזרי. החזרתי לו חיוך שלא חושף שיניים והתחלתי לנקות את הרצפה בעצבים. היה עדיף להישאר עם מיה.
שנייה לפני שמשכתי את הלכלוך יותר קרוב לעברי, יד גדולה וקשוחה משכה את זרועי. "לא ככה מנקים."
הקול שלו צמרר את גופי, בדיוק כמו שהמגע הנעים שלו עשה, כשהוא התחיל להסביר לי 'איך מנקים' , בכלל לא הקשבתי למה שהוא אמר, ניסיתי להרגיש את המגע הנעים על גופי כשהוא מושיט את המגב ומושך את המים לכיוונינו.
הוא שחרר את אחיזתו, והפנה לעברי מבט עדין ורך, שלא ראיתי לפני מעיניו, "הבנת?"
רציתי לומר לו שלא, אבל פשוט הנהנתי והמשכתי לנגב כמו שהוא הסביר, כלומר כמו שהוא ניסה להסביר ואני בערך הקשבתי.
"נייט!" קראתי לו ושמעתי את צעדיו מאחוריי, "תביאי לי סמרטוט אחר, זה מלוכלך." אמרתי והנפתי את הסמרטוט לאחור, כשאני לא שומעת את צליל הנפילה של הסמרטוט על הרצפה.
הסתובבתי לאחור, ובחנתי את נייט כשפניו מכוסות בסמרטוט המלוכלך, בהתחלה ניסיתי לא לצחוק. נייט זרק את הסמרטוט על הרצפה, וחייך חצי חיוך כאשר הוא מתכופף למעטה, וחושף בפניי את כתפיו הרחבות. לרגע האמנתי שנייט לא כועס, אבל ברגע שאחרי, המים מהדלי שהונח על הרצפה, הותזו על כל גופי, כשאני קפצתי בקור.
הרמתי מבט זועף לנייט, שניגב את פניו וחייך חיוך מרוצה, "שווים?" הוא שאל כשהוא הושיט לי את ידי. במקום ללחוץ לו את יד, דחפתי אותה ממני, ושכחתי לרגע שהרצפה רטובה. כמה שניות לפני שהוא נחת על הרצפה, הוא דאג למשוך את ידי, ולהפיל את גופי על גביי גופו. הרגשתי את הבטן הקשוחה שלו נמחצת אל תוך החזה שלי, והנחתי את ידי בצדדי ראשו. "אנחנו שווים."
הוא הניד בראשו, ושילב את רגלו מעל לשלי, ולפני ששמתי לב, הייתי מתחתיו כשפיניו קרובות אל שלי. השפתיים הורדות שלו נראו כל כך מגרות לצד הזיפים הקצרים שהונחו על גביי פניו. "עכשיו, אנחנו שווים."
אני אפילו לא יודעת למה, התחלתי לצחוק באותו הרגע, אבל זה גרם גם לו לצחוק, וזה שימח אותי. שימח אותי לראות את החיוך המאושר שלו לצד השיניים הלבנות והמבריקות שלו. וואו, הם ממש מבריקות.
נייט הפסיק לצחוק, כשהוא קלט את שני בוחנת את פניו, "מה יש לך?"
משכתי בכתפיי, בזמן שהוא הניח את ידיו מעליי וכבל אותי מתחתיו, "מעניין אותי לאיזה רופאת שיניים אתה הולך."
הוא זינק ממקומו, בחיוך משוויץ "את רצינית?" 
הנהנתי לחיוב בזמן שמבט מופתע התפרס על פניו, ואז הוא בחן את הסביבה. "אני חשוב שאת יכולה ללכת, את בטח רוצה לנוח, אחרי כל הבלגן שעשית לי." אמר מנשק את קצה ראשי, ולאחר מכן הוסף את הסמרטוט מהרצפה.
למרות שרציתי ללכת הביתה, לא יכולתי לפתוח את הדלת, כשהבטתי בו מרים את הדלי הריק בסקסיות. את האמת אני חושבת שפשוט רציתי להישאר איתו. 
טפחתי על גבו, כשהוא מסתובב בהרמת גבה לעברי וחטפתי את המגבת מידו, "לא ככה עושים את זה." אמרתי כמו שהוא אמר מקודם
הוא צחק והניח את ידו מסביב לצווארי, "הייתי בטוחה שתעזבי ותישארי אותי לבד."
"אני לא אעזוב אותך," אמרתי והתקרבתי לעבר פיניו, "אני צריכה להשוות בינינו," ליטפתי את הזיפים שלו ברכות, כשהוא מחייך חיוך שובבני ואז דחפתי את הסמרטוט המלוכלך לעבר פניו.
ברגע שהמגבת נחתה על הרצפה, מבטו של נייט נחשף לעיניי. נופפתי בידי כשראיתי שהוא לא ממצמץ אפילו, "נייט?"
"את מתה." הקול שלו נשמע כל כך אמין, שהרגשתי את הגוף שלי קופא כשהוא אמר את זה, לבסוף מצאתי את הכוח לברוח, אבל אחריי שנייה קלטתי שאני נמצאת על כתפו של נייט.
"רמאי, אתה חזק, זה כל כך לא נחשב." אמרתי אל תוך הגב שלו בזמן שאני מטיחה כמה אגרופים קטנים ,שלא מזזים לו אפילו.
הוא הניח אותי על הרצפה ופלט נחירת בוז, "את גירת אותי, אוהו כמה את חייבת לי."
גרדתי בראשי, בזמן שהוא הסתובב באנחה. משום מה, לא רציתי להפסיק לשחק את המשחק הזה, ומשכתי את כתפו על הרצפה, כשאני שומעת את צליל גניחת הכאב שלו, כאשר הגב שלו הוטח לתוכה. הוא נעץ בי את עיניו הכחולות האפורות, ויכולתי לראות ניצוץ קטן בעיניו, ישר לאחר מכן הרגשתי את גבי ניתקל אל תוך הרצפה הקשה והתפתלתי מכאב. "זה כאב."
הוא הביט בי מלמעלה, "את באמת חושבת?" שאל והושיט לי את ידו ועזר לי להתרומם. התחילה להתפשט שתיקה באוויר, כשידנו עדיין כבולות אחת בתוך השנייה. העיינים שלו ננעלו על שלי, הרגשתי שאני טובעת לתוכו שוב, ושוב. יותר גרוע מי זה, הרגשתי שהוא טובע לתוכי, באותו רגע משכתי את ידי מידו.
"כדי שנתחיל לסדר." פלטתי והסתובבתי לאחור כשאני מתחילה להסתובב ולהרים את הסמרטוטים והמגב מהרצפה, משאירה את נייט המום וקפוא, כשאני יודעת שבתוכי, אני קפואה והמומה גם, לפעם הבאה אני צריכה ללמוד לעזוב. 

- אלוהים, כמעט והעלתי את פרק חמש, למזלי אף אחד חוץ מאחת לא ראה, איזה מזל. טוב בכל מקרה אוהבת המונושים