הגולשת

פרק 10- מזל

בכל פעם שניסיתי  לעצום את עיניי הן נפתחו מחדש, בכלל לא היה לי שליטה על עצמי. הלכתי לאיבוד בכל פעם שהריח של נייט נשאב אל תוך גופי בכל שנייה מחדש. זה היה ממכר פשוט. ידעתי שמה שאני עושה זה שטות, ראיתי שמה שאני עושה זה שטות, כמו ילדה קטנה הלכת לי נייט. נתתי לעצמי ליפול לרגליו. נבעלתי אל תוך סערה פשוט. 
    אני נהיית מטורפת. 
לפני שאני אעשה עוד שטויות כדי שאני אברח מפה במהירות. התרוממתי מהמיטה, צעדתי כמה צעדים בשקט, השתדלתי לא להעיר את נייט, אני מניחה שככה הוא יבין שזה היה טעות, לא?
התחלתי לאסוף את הבגדים שלי שהיו זרוקים בכל רחבי הסלון, מלבד התחתונים הקרועים שלי, הכנסתי אותך לתוך הכיס האחורי במכנסי, לא משאירה שום זכר לכך שהייתי פה, חוץ מהסלון והמסדרון המבולגנים מדי.
"אלוהים, קים," מלמלתי לעצמי והרמתי את המעיל שלי, שהיה זרוק בכניסת הבית, הנחתי אותו מסביב לכתפיים שלי, הזמנתי את המעלית וחיכיתי. 
נשימת הקלה יצאה מפי, ברגע שהבטתי במכוניות הצהבות שנעות מסביבי, האוויר הקריר התנגש בגופי וגרם לי לרעד קטן. סובבתי את ראשי, מביטה מבעד לכתפי, בבניין הגבוה שממולי, שעכשיו אני צריכה להכחיש את כל מה שקרה.
    נכנסתי אל תוך המונית שעצרה לי, "כונכנט גרוב, הצד המערבי בבקשה." אמרתי לנהג כשחגרתי את החגורה. הוא החזיר לי הנהון קטן דרך המראה. 
הנחתי את ראשי על חלון הראווה והבטתי בכל העצים הגבוהים שנעלמים וחוזרים, הרגשתי את עיניי  מתחילות לעצם, ניסיתי בכל כוחי לא לתת לשינה לשלוט בי.
    ברגע שסגרתי את הדלת של המונית, מיהרתי לעלות במדרגות ולהגיע למיטה שלי. קברתי את עצמי בתוך המיטה, לא שלטתי בשינה שלי, הכל נהיה שחור ועיניי נעצמו בקלילות.  

אחרי מספר צלצולים מהפלאפון שלי, התייאשתי. קמתי מהמיטה, בצעדים קטנים, נתקלתי בכל פעם מחדש בקירות הלבנים שהתחילו להתקלף בדירה שלי, מצמצתי בעיניי וניערתי את ראשי. זין, אני עייפה. 
ירקתי את המשכה הלבנה של מברשת השיניים לתוך הכיור ושטפתי את פי. הייתי נראית מותשת, שקיות עיניים אפורות נמתחו מתחת לעיניי השחורות, התלתלים הבהירים שלי התבלגנו בקשר גדול. הגרוע ביותר אלה הסימנים של הג'ינסים שלבשתי ולא החלפתי גם שהלכתי לישון, שהיו מסביב למותניים שלי בצבע אדום. 
ניסיתי כמה שיותר לא לחשוב על מה שקרה אתמול, זה היה מבייש מאכזב אבל מהנה. 
פשטתי את בגדיי וזרקתי אותם על הרצפה. הנחתי למים הקרירים להציף את גופי, כך שלא נשאר זכר קטן מהריח המענג של נייט שהיה על כל אורך הגוף שלי. 
     ריח טוב של פסטה התמלא בדירה הקטנה שלי, התקדמתי בהירות אל המטבח, שאני משפשפת את שערי הרטוב ורך בעזרת המגבת ולאחר מכן מעיפה אותו על הרצפה. מיה עמדה ליד השיש, ששערה הקצר והצהוב מונח על כתפייה, היא נעה במהירות בזמן שהיא התחילה לבשל. "אז, איזה פסטה אני מריחה?"
היא הסתובבה לעברי, קמט קטן הופיע בין גבותיה, עיניה הירקות בחנו אותי בכעס והיא נחרה בבוז, "איפה לעזאזל את היית?!" 
גירדתי בראשי באימה, "הלכתי לנייט, תפסיקי להיות כל כך בלחץ."
"אני לא בלחץ." היא שילבה את ידיה, ומיד אחר כך היא הפנתה את גבה לעברי והרימה את הסיר לשולחן העץ שלנו."גבינה ופטריות." היא ענתה על התשובה שלי קודם. 
יכולתי לראות את הרצון שלה לשאול אותי למה היית אצל נייט, אבל כמו תמיד היא העדיפה לשתוק, כי היא ידעה שאני אתעלם ממנה לחלוטין, והיא צדקה אני באמת הייתי מתעלמת ממנה. זה לא בגלל שלא בטחתי בה, דווקא אהבתי לדבר איתה, אהבתי לדבר איתה תמיד, פשוט כנראה דברים משתנים עם הזמן, לא?
היא הרימה את מבטה לעברי, "בשלל שה כה יתשר, " היא אמרה בפה מלא בפסטה ולא הבנתי דבר ממה שהיא אמרה, אני אפילו לא בטוחה שאלה מילים אמתיות. 
"מה אמרת לעזאזל?"
צליל גרגור עמוק בא מהכיוון שלה, שהיא החזירה את מבטה לעברי, "בגלל זה נייט יתקשר."
"לא,הוא לא." שללתי את דבריה והכנסתי לפי עוד מהפסטה הטעימה והחמה. 
"בטח שכן, בדקתי בטלפון שלך, הוא לא הפסיק להתקשר כל הבוקר." היא אמרה והניחה את המזלג שלה על השולחן, שהיא טופחת על הבטן שלה ומרפרפת את מבטה לעבר הצלחת הריקה שלה.
נעצתי את עיניי בשלה, בזמן שהפה שלי פתוח, המומה, הייתי פשוט המומה. "מיה, את לא יכולה לחטט לי בטלפון!" 
"אני כן," היא אמרה בשילוב ידיים וכיווצה את אפה, "את לא היית פה בלילה, אז בדקתי."
נחרתי ברוגז, "אני לא רוצה מהפסטה שלך עכשיו!" אמרתי והנחתי את המזלג בתוך הצלחת. 
"גם ככה הצלחת שלך ריקה." היא מלמלה והרימה את הצלחת שלי ושלה והניחה אותם בתוך הכיור. "שיט!" 
נעמדתי במקומי, בחנתי את פניה שהיבטו לעבר התקרה, הפניתי את ראשי לבדוק על מה היא מסתכלת, וקפאתי שהבנתי על מה. אני מאחרת לעבודה. בשעה. 
"אני. שונאת. אותך." אמרתי ונשפתי בכל פעם שאמרתי עוד מילה. 
        לא לקח לי הרבה זמן להתארגן האמת שעשיתי את זה די מהר, בהתחשב בעבודה שבדרך כלל אני מבזבזת את רוב זמני אל בחירת הבגדים. למזלי, נייט ייצר לנו חולצת גופיה למועדון וזה עזר לי יותר בבחירת הבגדים. לבשתי את הגופייה השחורה, מעלייה לבשתי ז'קט בצבע אדום שחור משובץ, וג'ינסים כחולים רגילים. פיזרתי את שערי הרטוב, הרגשתי מין רטיבות על הגב שלי. בזמן שהתקדמתי אל המטבח, נעצתי לעבר מיטה, שראתה טלוויזיה מבט כועס במיוחד, ולקחתי את המפתחות של הדירה. 
"אני ממש מצטערת," מיה אמרה לפני שהספקתי להגיע אל הדלת. 
הסתובבתי בשילוב ידיים, "שהסתכלת לי בפלאפון, או שלא הודעת לי שאני מאחרת?" 
"שאת מאחרת." היא אמרה בחיוך מתוק, "דרך אגב, לקחת את הטלפון?"
"בטח," מלמלתי, הושטתי את ידי לעבר הכיס האחורי, ואז לאחר שגיליתי שהוא ריק. "לעזאזל." מלמלתי בעצבים וחזרתי לחדר שלי. משכתי את הטלפון שלי, שהיה עוד מחובר למטען, והתקדמתי בחזרה ליציאה. 
"אין על מה!" מיה קראה בציניות, שטרקתי את הדלת מאחורי.