הגולשת

פרק 9- סקס

אחרי אותו היום, נייט לא צלצל או שלח הודעה. בהתחלה הרגשתי סוג של הקלה שזה לא קרה, אבל אחריי זה, חלק בי רצה שהוא יצלצל. אני אפילו לא יודעת למה, פשוט הנשיקה שלו, ההרמוניה שהייתה בינינו, גרמה לכל גופי צמרמורת אין סופית. לא רק באותו הרגע, גם ברגע שאחריי. שאח שלו אמר לי שהוא לא יוותר, זה הפחיד אותי, אבל שוב זה גם החמיא לי. הרגשתי שאני נתקעת בפיצול אישיות מוזר. זה לא הפעם הראשונה שאני מנהלת יחסים זמינים בלבד, לצורך סיפוק, היה לי את דום. שאני עדיין לא בטוחה למה אני לא נפגשת איתו.

הרגשתי שהכל מסתבך לי, שאני נכנסת לכל מני מקומות אבודים שבכלל אני לא צריכה להיכנס. נייט לורן אמור להיות המנהל השחצן שלי, כמו בפעם הראשונה שראיתי אותו. רציתי להרגיש את השנאה שהרגשתי, אבל היא נעלמה ברגע שראיתי את פניו. זה אפילו לא היה הגיוני.
המועדון התחיל להתרוקן, בשעה שש וחצי בבוקר, אנשים התחילו לצאת החוצה שיכורים עם חיוך מרוח על פניהם. המוזגים התחילו לנקות את הכוסות, ולחלק את הטיפים בניהם. רפרפתי את מבטי במועדון הריק, עיניי ננעלו ברגע, הבטתי בזוג, בזמן שהגבר הניח את ידו בצד ראשה ורכן לעברה שהוא לוחש לה משהו. שערו השחור היה פרוע, בגלל שהיא לא הפסיקה לשחק בו.עכשיו הבנתי למה הוא לאצלצל, הוא עסוק בבחורה החדשה אחריי הכל.
למה אני בכלל מופתעת?
הפניתי את מבטי במהירות, התעלמתי מהעבודה שהרגשתי כאבי בטן איומים, והמשכתי לנקות ולשטוף את הכוסות, שריח האלכוהול עדיין נפלט מהם ומתמזג עם האוויר.
"היי, את לא רוצה את הטיפ שלך?" מרקו נעמד מאחורי, כשהוא מצליף בישבן שלי, כמו כל יום.
סימנתי לו שעוד כמה שניות, הוא הנהן לעברי בקריצה, מסרתי לו נשיקה באוויר בזמן שהוא נכנס לחדר העובדים והניח את ידו סביב כתפייה של מיה.
סובבתי את ראשי בחזרה, כדי שאוכל להמשיך לנקות, צווחה נפלטה מפי באימה , הבטתי בנייט שלפני כמה שניות היה עסוק בסשה בשאלה, הוא התעלם מהמבט שלי ונעץ את עיניו בשלי. "מה אתה רוצה?"
"מה זה היה?" הוא שאל בטון די כועס, מפנה אצבע מאשימה לעבר חדר העובדים שבו מרקו נמצא.
משכתי בכתפיי בתור תשובה מזלזלת, המשכתי לנקות את הכוסות, "אני חושבת שזה מרקו, שמצליף לי בישבן."
"ישבן?" הוא כיווץ גבותיו בשאלה כשהוא מגחך טיפה, חיוך קטן נמתח על שפתיו הבשרניות וחשף לעברי שיניים לבנות לצד הגומות שלו. "בדרך כלל אני משתמש במילה תחת."

"אז אני לא."
החיוך שלו נמחק בשנייה, כמו שהוא הופיע בשנייה, וקמט קטן הופיע בין גבותיו והוא חזר להיות כועס, לפחות ככה זה נראה. "אמרת לי שבינך לבין מרקו לא קורה שום דבר."
"אני לא מתעניינת בך ובבחורה החדשה שלך, אז אתה לא צריך להתעניין בי ובמרקו." אמרתי בנימה רגועה. למזלי הייתה לי יכולת שבה יכולתי להסתיר כל דבר שהפריע לי, למרות שמילים הראו אחרת. ידעתי לשלוט בטון דיבור שלי, ותמיד חשבתי כמה צעדים קדימה לפני שפעלתי.
הוא נחר בבוז, "זאת חברה של סשה."
"מה זה משנה?" שאלתי והנחתי את הכוס על הבר.
"אני מתכוון חברה חברה."
עייני נפערו בפליאה והבטתי לעבר סשה ואותה הבחורה שדיברו בינהן בחיוכים והעבירו מדי פעם נגיעות. החזרתי את מבטי לעבר נייט, "סשה לסבית?"
"כן, כבר כמה שנים שהיא מחוץ לארון."
משכתי בגבותיי תוך כדי הנהון, "היא לא נראית."
נייט הרים את ידו למעלה ושלל את דבריי, "עכשיו אל תשני נושא, מה היה הקטע שלך עם מרקו."
"מרקו הוא ידיד טוב שלי, כבר אמרתי לך. עכשיו אם לא אכפת לך, אני רוצה להתארגן וללכת." לא חכיתי שנייט יענה, או יגיב בדרך כלשהי. פשוט פרצתי לתוך חדר העובדים, ושוב פעם הרגשתי את הבחילה שהייתה לי בבטן, רק שהפעם נוסף גם צמרמורת בין הרגליים, רציתי שיפסיק. אחרי שסיימתי להתארגן, מרקו ומיה הציעו לי לראות סרט בדירה של מרקו, כמו שהם היו עושים כמעט בכל פעם לאחר העבודה. מדי פעם הייתי הולכת איתם, אבל הפעם הרגשתי שאני רוצה להיות לבד, פשוט לבד. מרקו עצר את מיה שעמדה לשאול שאלות כמו- 'מה קרה?' בכך שהוא משך אותה לבחוץ.
הקור הכה בגופי ברגע שעשיתי את צעדי הראשון בחוץ מחוץ למועדון. יכולתי לראות את השמש זוהרת מתחת לכמה עננים. אחזתי את המעיל שלי בניסיון לחמם את גופי, הרמתי את ידי וחכיתי שאחת המוניות תעצור.
לפתע הרגשתי יד קשוחה מושכת את ידי איתה, ומצאתי את עצמי במושב הקדמי לצד הנהג. מה לעזאזל קורה כאן? הבטתי בנייט שהתיישב במושב מקדימה בטבעיות, מכניס את המפתח וחוגר את החגורה שלו. הוא לא הסתכל להביט בי, הוא פשוט נהג והתעלם מהעבודה שאני פה לצידו.
הבנתי שעד שאני לא אשאל מה קורה כאן, נייט לא עומד להסביר לי מה אני עושה במכונית שלו, ובכלל לאיפה הוא לוקח אותי. "מה שאתה עושה כרגע, נחשב לחטיפה." אמרתי ושילבתי את ידי שאני נעשנת על המושב המרופד של המכונית שלו.
"תחגרי חגורה." הוא אפילו לא הביט בפניי כשהוא אמר את זה, ממשיך להתעלם מדבריי כאילו הם חסרי משמעות.
נחרתי בבוז, וחגרתי את החגורה. חשבתי לעצמי שכדי לי כבר לפתוח את הדלת ולקפוץ, אבל את האמת שזה לא היה שווה את הסיכון לאבד את חיי. "לפחות תגיד לי לאיפה אנחנו נוסעים, טוב?"