תיק לא סגור

פרק 13

נ.מ אביב
הזין שלו.
אלוהים.
גססתי. (רק מנטלית, לא פיזית)
איבר מינו היה זקוף, מגיע כמעט עד לטבור שלו.
הוא חייך אליי, "אם את רוצה את יכולה להכנס ולסגור מאחורייך את הדלת..." הוא הרים גבה.
הסמקתי, "שתוק." יצאתי מהחדר וסגרתי מאחוריי את הדלת, קולו הצוחק ליווה אותי.
הסמקתי עד קצות אוזניי.
"היילי, את רוצה להתקלח?" הלכתי לסלון, מתיישבת ליד היילי על הרצפה.
"איפה אבא?" היא שאלה, מרימה את מבטה מהמשחק שהיא שיחקה עם אוריה ורעות.
"מתלבש," עניתי, מורחת לרעות לק ורוד על ציפורניה.
"אפשר גם לק?" היילי שאלה.
"אפשר אחרי המקלחת," חייכתי אליה.
היא הנהנה, נעמדת.
"את רוצה גם, אוריה?" שאלתי את אוריה, היא נענעתה בראשה.
הלכתי עם היילי למקלחת, "את יודעת להתקלח לבד?" שאלתי אותה, היא הנהנה.
"אבל תשבי פה," היא ביקשה, מצביעה על האסלה הסגורה.
חייכתי, מהנהנת, מתיישבת.
היא הורידה את בגדיה, לא מובכת.
אלעד נכנס למקלחת, חולצת טריקו לבנה מסתירה את גופו ומכנסיי ג'ינס לבנות את רגליו.
"עוד מעט אני אחליף לבגדים אחרים," הוא חייך אליי.
הנהנתי אליו, "אתה לא רוצה ללכת לתפילה? אני אקלח את היילי," נשקתי לשפתיו כשהוא התכופף אליי.
הוא נענע בראשו, "אני רוצה ללכת איתך." הוא הרים אותי מהאסלה ואז התיישב, מושיב אותי על ברכיו.
צחקקתי, "תפעילי את המים, היילי." הוא הורה לה.
היא פתחה את המים כשהיא עירומה.
"תזהרי לא להחליק," הוא הזהיר אותה.
היא הנהנה, נכנסת בזהירות לאמבטיה, שוטפת את ראשה במים ואז חופפת בשמפו ומרכך.
"ותסבני טוב-טוב," הוא הוסיף.
חייכתי, מעבירה את אצבעותיי בזקנו.
"כפי שראית, השיער שלי למטה גם יפה." הוא קרץ לי.
הסמקתי באחת, "אלעד!" חבטתי בחזהו.
הוא צחק, נושק לעורפי, מעביר את אצבעותיו בשיערי, מלפף אותו סביב אצבעותיו ואז משחרר.
"אתה תעשה לי טלטלים," הרחקתי את שיערי מידו.
הוא הרים את עיניו לעיניי, מבטו קר, כועס.
"אני רוצה לראות את זה." הוא הצהיר והחזיר את שיערי לידו.
הזעפתי את פניי, "לא." הזזתי את שיערי קדימה.
הוא חזר להסתכל עליי.
חייכתי אליו.
הוא תפס בשיערי באגרופו, מושך מעט.
"כן." הוא הצמיד את שפתינו.
צחקתי לנשיקה והוא התרחק.
"שתלטן." סיננתי.
הוא חייך, "את שלי." הוא לחש לשפתיי, חוזר לנשק אותי.
"אבא," היילי כיבתה את המים.
"סיימת?" אלעד ניתק את שפתינו וליקקתי את זקנו.
הוא הזעיף את פניו אליי ואז מקרב את פניי לזקנו, "תנשכי אותי." הוא ביקש.
צחקקתי, נוגסת בעצם לסתו.
"כן, אפשר מגבת?" היילי שאלה, מחבקת את עצמה כשקר לה.
שיחררתי את אלעד, הולכת להביא להיילי מהארון מגבת.
"קחי," הושטתי להיילי, אלעד לקח את המגבת.
"בואי, תעמדי." הוא עזר להיילי לעמוד על דפנת האמבטיה, נבהלתי, אוחזת במותנה.
הוא הרים גבה בחוסר הבנה.
"אתה חסר אחריות. מה אם היא תיפול?" שאלתי בכעס.
הוא כיווץ את גבותיו, "היא לא." הוא חייך, עוטף את היילי במגבת ואז מרים אותה כמו נסיכה בידיו, "יש לי משלחת של נסיכה!" הוא צעק.
רץ לחדר של דניאל.
חייכתי, הוא כזה מתוק.
הלכתי אחריו לחדר של דניאל, הוא הלביש את היילי בשמלה ורודה מתנפנפת, "קר פה בלילה?" הוא שאל, "הבאתי תייץ..." הוא הסביר.
חייכתי, "כן, קצת," התיישבתי על המיטה לידו.
הוא הלביש להיילי תייץ לבן, "אפשר להבריש לך את השיער?" אלעד שאל, היילי הנהנה, מסתובבת, נותנת לאביה מברשת שיער ורודה.
"היילי, את רוצה שאני אעשה לך צמה?" נעמדתי מהמיטה, היילי קרנה מאושר.
"את יודעת?" היא שאלה בהתרגשות.
"כן!" אמרתי בשמחה.
"אני רוצה!" היא לקחה את המברשת מאביה והושיטה לי.
צחקקתי, לוקחת את המברשת, נעמדת מאחוריה, אלעד נעמד מאחוריי.
"כל אחד יעשה לשני," הוא אמר.
חייכתי, "מה אתה רוצה לעשות לי?" שאלתי, מברישה את שיערה הארוך של היילי, עושה לה צמת שורש חזקה לכל השבת.
"אני אראה לך איך אני אשמור על השיער שלך שלא יפריע לך לרדת לי," הוא לחש לאוזני.
הסמקתי, "אלעד!" חבטתי בחזהו עם כתפי.
הוא צחק, נושק לעורפי.
"היי, זוג-יונים," דניאל נכנס לחדר, מוריד את בגדיו, נשאר רק עם בוקסר שחור.
"כבר חפפת?" הוא שאל אותי.
הנהנתי, "עם אלעד," הסברתי לו.
הוא הנהן, "אחלה. אני דניאל, אח שלה הגדול," דניאל הושיט את ידו ללחיצה חזקה מאלעד.
אלעד שיחרר את שיערי, לוחץ את ידו של אחי.
דניאל חייך אליו, "אם תפגע בה אהרוג אותך." הוא הזהיר.
"ברשותכם, אכנס למקלחת. מה השם שלך, ילדונת?" הוא חייך להיילי.
היא הרימה גבה, "אבא לא יפגע באביב, הוא כל כך אוהב אותה!" היילי הכריזה.
נשכתי את שפתי, מתאפקת לא לצחוק.
אלעד חייך במבוכה, "אל תגלי את הסודות שלי." הוא נשק ללחייה.
צחקקתי, "קוראים לי היילי. מה השם שלך? אתה האח הגדול של אביב?" היילי שאלה את דניאל.
הוא הנהן, "יש לך שם ממש יפה, היילי. אני דניאל, אני אח שלה והשומר שלה." דניאל הסביר להיילי.
היא צחקקה, "אבא הוא גם השומר שלה, ושלי." היא אמרה בגאווה.
"מצוין. אני צריך להכנס למקלחת, היה נחמד לדבר איתך. תישני איתנו פה?" הוא שאל אותה, מצביע על המיטה למעלה בקומותיים.
"אבא, אפשר?" היא שאלה את אלעד, עיניה נוצצות.
אלעד חייך, "מה שתרצי." הוא רק אמר.
היא חייכה בניצחון.
דניאל נכנס למקלחת.
שמתי גומיה ורודה בשיערה של היילי ושיחררתי אותה.
"דניאל בעל הסוודרים שלך?" אלעד חיבק את מותניי לאחר שהיילי ברחה לסלון.
צחקקתי, "כן, הוא, ואם אתה רוצה אתה יכול גם." קרצתי לו.
"אני ממש רוצה, שתסתובבי איתם בגאווה..." הוא נשך את שפתו.
"ככה כולם ידעו שאת שלי." הוא אמר ברכושניות.
גלגלתי את עיניי, "אתה כזה זקן." נשקתי לשפתיו קלות.
הוא חייך, "ואת כזאת שלי." הוא הצמיד את שפתינו.
הוא התכופף לגובהי, סגרתי את ידיי סביב צווארו.
הוא החדיר את לשונו לפי, עוטף את אגרופו בשיערי.
פתחתי את פי בשבילו, סוגרת על לשונו, נוגסת בו מעט, לשונינו מתגוששות בתוך פי.
דניאל כחכח בגרונו.
קפצתי בבהלה, אלעד לא זז, נושך את שפתי.
"אלעד!" סיננתי.
הוא צחק, משחרר אותי.
לחיי האדימו, "דניאל!" שילבתי את ידי על חזהי.
הוא הרים את ידיו באוויר, נכנע.
"אני צריך להתלבש, לכו להתמזמז במקום אחר." הוא קרץ לי.
הסמקתי, "שתוק." סיננתי.
"אני גם אתלבש," אלעד נשק למצחי.
יצאתי מהחדר, נותנת להם לדבר ולהתלבש.