נ.מ אביב
"המבדיל בין קודש לחול..." רעות כיבתה את האש בנר וכולם קמו.
"אתם חוזרים עכשיו הביתה?" אימי שאלה את אלעד.
הוא הנהן, "ניקח איתנו את אביב לירושלים," הוא הוסיף, מחבק את מותני.
הנהנתי, היילי נתנה חיבוק לאוריה.
"היה נעים להכיר אותך, נשתה מתישהו?" דניאל לחץ את ידו של אלעד.
הוא הנהן, "בטח, תעדכן ואני אגיע." הוא חייך אליו.
דניאל הנהן, "מצוין." הוא חייך בחזרה.
הרמתי גבה, הולכת לחדר מארגנת תיק גדול בגדים למשך השבוע, חוזרת לסלון.
"תשארו לארוחת ערב?" אמא שאלה.
הנהנתי, "מה יש לאכול?" שאלתי, מתיישבת על כיסא בשולחן.
"תכיני טוסטים, גם לאחים שלך הקטנים." אמא קרצה לי.
חייכתי, מהנהנת.
"מה אתם רוצים בטוסט?" שאלתי את התאומים.
"רגיל." הם ענו ביחד.
הנהנתי, "ולכם?" שאלתי את אלעד והיילי.
"נראה לי גם רגיל?" הוא הטה קלות את ראשו.
חייכתי, מלטפת את זרועו, ואז מחממת פיתות ולחמים.
דניאל הפעיל שירים מהטלפון שלו, הכנסתי לטוסטר אחרי שמרחתי הכל.
"קחו," הושטתי לאלעד שניי פיתות, אחד להיילי ואחד לו.
אני מחבקת את אמא ואז אנחנו יוצאים.
"מה עם הראל?" אלעד מלטף את מותני.
"שאלתי את דניאל אם הוא מכיר, הוא אמר שהוא מכיר את אח שלו הגדול, אז הוא שלח לי את המספר של הראל, ושלחתי לו הודעה, אני מקווה שהוא יענה." חייכתי אליו.
הוא הנהן.
היילי מניחה את ראשה בעייפות על כתפו כשהיא בידיים שלו.
הוא הכניס אותה למושב שלה, חוגר אותה.
הכנסתי את התיק לבגז' והתיישבתי במושב הקדמי.
הוא התיישב לידי, מתניע.
"את עייפה?" אלעד שאל בלחש.
"קצת, לא ישנתי היום בכלל." השענתי את ראשי על המושב.
הוא הנהן, "אביב..." הוא התחיל לאמר.
הרמתי את ראשי.
"לגביי אבא שלך..." הוא ניסה להמשיך.
"הוא עבר גמילה, הוא בן אדם טוב." אמרתי.
"אז אני יכול להניח את היד שלי על הירך שלך? אז אין לך בעיה יותר אם נוגעים לך בירכיים? או אם מישהו מעשן, לא תנתקי איתו קשר?" הוא שאל בכעס.
"אלעד, מה אתה מנסה להגיד?" שאלתי, לא רוצה לדבר על זה.
"שזה... זה לא בסדר." הוא אמר באנחה.
"אין מה לעשות, הוא אבא שלי. והוא גם בן אדם, בני אדם עושים טעויות. ובני אדם גם סולחים, אז אני סולחת לו." אמרתי בביטחון.
עצם לסתו התאדקה לרגע ואז נרגעה.
"את סולחת לו?" הוא רק שאל.
"אלעד, כבר עברתי את זה, זה היה לפני המון זמן, וכבר עברתי על הכל בראש שלי עשרות פעמים, חשבתי מלא, דיברתי עם מלא אנשים, וזהו, מצאתי את היכולת לסלוח לו, אני סולחת לו." ליטפתי את יריכו, מנסה להרגיע את העצבים הפועמים בו.
הוא נשם עמוק, "ואני אנתק קשר ממישהו שמעשן לא בגלל אבא שלי, פשוט בגלל שאני לא רוצה להיות חלק מזה ולא מתאים לי, לא כי אני פוחדת שהוא יפגע בי, אני חזקה." המשכתי.
הוא הנהן בהבנה, מניח את ידו על ידי.
אחזתי בידו, "ואני סומכת עליך, ואני אוהבת אותך." הנחתי את ידו על יריכי.
הוא נעצר בצד הכביש, מסתכל על פניי ואז על ידו.
חייכתי, "אני אוהבת אותך, הבטחת זרת?" צחקקתי.
עיניו נצצו, לא מגיב, רק בוהה בידו.
"זה... זה בסדר?" הוא הרים את מבטו אל ראשי.
הנהנתי, "הכי בסדר." נתתי לו ללטף את יריכי, לוחץ עליה מעט.
"אני אוהב אותך, הכי בעולם." הוא רק אמר לפניי ששפתיו התרסקו על שפתיי.
הוא אחז ביריכיי, מושך אותן לכיוונו.
"אלעד, היילי ישנה מאחור." סיננתי.
"אז אל תעירי אותה." הוא רק אמר ונשך את שפתי, בולע אותי בין שפתיו, ידיו עוברות על יריכיי, מניח אותן על יריכיו, מרים את גופי התחתון.
"שבי עליי." הוא פקד.
"אלעד, אנחנו לא עושים סקס יבש." אני מתרחקת מעט משפתיו.
"לעזאזל. אני רוצה לרדת לך, זה לא סקס, אני יכול?" הוא הסתכל בעיניי.
עיניו נצצו, דמעות מופיעות בזווית עיניו.
"אתה עומד לבכות?" ליטפתי את לחיו.
הוא נענע בראשו, עוצם את עיניו.
חייכתי, מתיישבת עליו בפיסוק גדול.
הוא השאיר את עיניו עצומות, "אתה יודע שאי אפשר, אבל תבין, זה חשוב." ליטפתי את לחיו, משעינה את ראשו על כתפי, מלטפת את שיערו הרך.
הוא הנהן, "אני יודע." הוא אמר במעומם.
הוא ליטף את יריכיי בעדינות באצבעותיו.
"לעזאזל, אני מת על הירכיים שלך." הוא הרים את ראשו.
צחקקתי, חוזרת לשבת במושבי, יד אחת שלו עדיין על יריכי, מלטפת.
השענתי את ראשי על זרועו, מלטפת את אצבעותיו הארוכות.
"אח שלי חוזר השבוע לארץ..." אלעד אמר.
חייכתי, "אומייגאד, אפשר לפגוש אותו?" שאלתי בהתרגשות.
הוא הנהן בשמחה, "כן, אני אשמח. הוא ישן אצלי בבית, אז אולי תפגשי אותו אם תבואי אליי," הוא קרץ לי.
צחקקתי, "כאילו אתה ילד בן 16 עם בית ריק." צבטתי את זרועו.
הוא צחק, "איתך אני כאילו בן 16, את לא יודעת איך ההורמונים שלי משתגעים כל פעם שאת לידי..." הוא צבט את יריכי בעדינות.
חייכתי, "תהיה בטוח שגם לי," ליטפתי את ורידיו הבולטים.
"כל פעם שאת לידי גם הזין שלי-" הנחתי את ידי על פיו, משתיקה אותו.
"אלעד," סיננתי.
הוא חייך, "הוא גם משתגע." הוא אמר במעומם.
גלגלתי את עיניי, "תינוק." סיננתי.
"נראה לי שלתינוק יש יותר איפוק ממני, כשזה מדובר בזין שלי." הוא גלגל את עיניו.
"טוב, בסדר, שתוק." סיננתי, מוחצת את לחיו בין אצבעותיי.
הוא הרים גבה, "אתה כזה חמוד," ליטפתי את זקנו.
הוא חייך, קורץ לי.
"מה השם של אח שלך?" הוספתי לשאול.
"בעצם, של כולם." תיקנתי.
הוא חייך, "אממ, הגדול-"
"זה כזה חמוד שאתה הקטן," צחקקתי.
הוא גלגל את עיניו, "ואני בכל זאת גדול ממך ב6 שנים." הוא צבט את יריכי קלות.
צחקקתי, "שתוק. תמשיך." ליטפתי בעדינות את זקנו, משחקת בו עם אצבעותיי.
"אוקיי, אז הגדול קוראים לו אביתר, הייטקיסט, השני אריאל, מאמן ספורט, ואמיתי דוגמן בעולם." הוא אמר בחיוך.
"ואלעד, בעלי לעתיד והאהוב." המשכתי, מושכת מעט בזקנו.
הוא נשק לידי.
"את עובדת בגן השבוע?" הוא רק שאל.
הנהנתי, "מה אם תשני אצלי?" הוא הציע.
"אחרי החתונה." הבטחתי.
"אחרי החתונה לא רק תשני אצלי, את תגורי איתי, ולא תשני אצלי, תשני איתי, את מבינה?" הוא צבט את יריכי.
צחקקתי, "אני מבינה, המפקד." צבטתי את עורו קלות מתחת לזקן.
הוא קרץ לי, "המפקד תקראי לי במיטה." הוא הורה.
הסמקתי, "אלעד!" צעקתי בלחישה מובכת.
הוא חייך בשביעות רצון.
YOU ARE READING
תיק לא סגור
Roman d'amourגמור אחריי 6 שנים בבית המשפט לענייני משפחה, אלעד לורן מצליח להוציא את בת זוגתו הקודמת מחייה של ביתו בת השש, ולבנות ביחד חיים טובים. עד שבוקר לא מוצלח אחד הוא רומס בטעות שוקולד לבחורה במחזור. הוא נתקל בבעיה חדשה: בחורה במחזור עצבנית חסרת שוקולד, רועש...
