תיק לא סגור

פרק 30

נ.מ אביב.
ישבנו מסביב לשולחן, אוכלים שווארמה.
"בן כמה אתה, בר?" אמיתי שאל במבוכה.
"27." הוא רק ענה.
אמיתי הנהן לעצמו, "במה אתה עובד?" הוא המשיך לשאול.
"יש סיבה שאתה מראיין את בן הזוג שלי?" ג'ס סינן.
"אסור לי להתעניין?" אמיתי שאל בכעס.
"לא, אסור לך." ג'ס הפטיר, אוכל בשקט.
גלגלתי את עיניי, "אלוהים, אחים שלי הקטנים מתנהגים ביותר בגרות ממכם." נאנחתי בקול.
אלעד חייך, נושק ללחיי.
"גם אני יותר בוגרת מהם?" היילי שאלה, יושבת לידי.
הנהנתי, "את הכי בוגרת." חייכתי אליה.
היא חייכה בשביעות רצון.
"אני עובד בהייטק," בר אמר בהיסוס.
"מגניב, במה?" אלעד שאל.
"תכנות מחשבים וכאלה." בר הנהן לעצמו.
"במה אתה עובד, לא נראה לי שמעתי עליך מארבעת האחים." בר הרים גבה לכיוון אמיתי.
אמיתי הנהן, "אני דוגמן, אבל יותר בחו"ל, כאן אני בעיקר פשוט אחד מארבעת האחים לורן." הוא משך בכתפיו.
"וכמובן, זאת גאווה." אלעד הוסיף.
בר צחק וג'ס הצטרף אליו, "ברור שזאת גאווה." אמיתי גלגל את עיניו.
"עם אח כמו אריאל, אי אפשר לא להתגאות!" אמיתי הכריז בשמחה, אלעד גלגל את עיניו.

"התגעגעתי לים!" אמיתי צעק בהתרגשות, מחבק את גופו כשרוח קרה תקפה אותנו.
היילי רצה בסיבובים סביבנו בשמחה.
"היילי, אחרון במים ביצה קשה!" אמיתי צעק והתחיל לרוץ לכיוון המים, היילי רצה אחריו, מיד מתחילה להתלונן שהוא רץ מהר מדי בשבילה והוא מאט, נותן לה לנצח.
צחקקתי, "הוא חמוד." אלעד התיישב על שמיכה שהוא פרש והתיישבתי לידו.
הוא הנהן לאישור.
"פיצה?" הוא הוציא משולש אחד מהמגש, מושיט לי.
"עם פטריות," הוא חייך.
"כן, תודה." לקחתי מידו, נוגסת נגיסה גדולה בפיצה.
הוא חייך, מניח על כתפיי החשופות את הג'קט שלו.
"אולי כדאי שתקני בגד ים עם קצת יותר בד..." הוא הציע בחיוך.
"למה, אתה לא יכול להתאפק?" גלגלתי את עיניי בשעשוע.
הוא חייך, "כן, כל אישה שאני רואה את העור שלה אני לא יכול להתאפק." הוא נשק לצווארי.
"אני יודעת שזה קשה לך לשמור את הזין במכנסיים ואני מודה לך על כך." צחקקתי.
הוא הרים את ראשו, מחייך, מגלגל את עיניו.
"אוקיי, אביב." הוא נשק ללחיי.
"אני חושבת שאפילו היילי יודעת שזה מה שאתה חושב." ליטפתי את שיערו הכהה.
"את חושבת? חשבתי שהצלחתי להחביא את זה." הוא צחק.
גלגלתי את עיניי, "לא ממש, תנסה שוב."
"אוקיי, מה אם אני יכול להתאפק, אבל אני פוחד שגברים אחרים לא יצליחו, ואני לא רוצה שהם יסתכלו על האישה שלי?" הוא הציע בחיוך.
הנהנתי, "יש לך מה לשנות, אבל אני מקבלת את זה. ואשים פשוט סוודר גדול מעל, דעתך?" ליטפתי את זקנו.
הוא הנהן, "אני מסכים, אבל רק אם זה סוודר שלי, ומפיץ את הריח שלי, ככה כל הכלבים ידעו שסימנתי טריטוריה כבר." הוא חייך בגאווה.
"אלוהים, אתה מגעיל." דחפתי את ראשו מעט.
הוא צחק, נוגס בסנטרי, מחייך לעצמו.
"היי! זוג זקנים! בואו כבר לים!" היילי צעקה אחריי שאמיתי אמר לה מה לאמר.
אלעד צחק, "קדימה," הוא נעמד, מרים אותי כמו כלה, הג'קט שלו על השמיכה והוא מתחיל לרוץ.
"תתכונני לנשום עמוק." הוא הזהיר ונכנסנו למים.
"יואו! המים קפואים!" הוא התחיל לצעוק בבהלה ואז זרק אותי למים.
נבהלתי, נופלת בחוזקה לתוך המים הקפואים והם עוטפים אותי מכל מקום, בולעת מים מלוחים וממהרת לעמוד על החול הבוצי ולהרים את הראש.
"אלוהים! אלעד, אתה רוצה מכות?!" שאלתי בכעס, כשהוא ואמיתי פרצו בצחוק חזק, אלעד מחזיק את בטנו בכאב מרוב צחוק.
"זה היה מצחיק! כמעט צרחת!" אמיתי צרח מצחוק.
הסמקתי, הולכת לאלעד, הוא ליטף את שיערי, מזיז אותו מאחוריי אוזני.
"את בסדר? בלעת מים?" הוא שאל כשאמיתי נרגע.
הנהנתי, "אני בסדר, המים היו קפואים." חייכתי כשכל הכאב מהמים המלוחים נרגע.
הוא הנהן, "תכניס את עצמך, זה מגיע לך רק לבטן." משכתי את ידו.
הוא חייך, מתכופף לאט, עשיתי קערה בידיי, "שלא תעזי!" הוא צעק בבהלה ושפכתי על כל חזהו את המים הקרים.
שיערות ידיו סמרו מרוב קור, צחקקתי, מלטפת את ידו.
"הידיים שלך קרות." הוא התלונן.
"תכניס כבר את הידיים שלך למים, פחדן." אחזתי בכפות ידיו והכנסתי אותן למים, דוחפת אותו להתכופף.
אמיתי התקרב מאחוריי אלעד, "קח נשימה, אח קטן!" הוא צעק ועלה על גבו של אלעד, שניהם נופלים ביחד לתוך המים.
אחזתי בידה של היילי שהייתה בתוך גלגל ים קטן, שלא תיסחף.
היילי צחקה בקול על אביה, צחקתי איתה.
הם הזדקפו חזרה, אמיתי צוחק ואלעד מחבק את עצמו מקור, חיבקתי את מותנו, מחממת אותו עם חום גופי.
"אני יודע שיש לך כוונה טובה, אבל את קפואה כמו המים." אלעד נשק למצחי.
צחקקתי, מחבקת אותו חזק יותר, הוא עטף אותי בזרועותיו.
"אני לוקח את היילי לשחק!" אמיתי הכריז, לוקח את ידה של היילי מידי ומתרחקים קצת.
חייכתי, אלעד הצמיד את שפתינו לרגע.
הנחתי את ידי על לחיו, מלטפת את זקנו.
הוא חיבק את מותניי, מצמיד את שפתינו בשנית.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי בחיוך.
"הזין שלי קפוא," הוא רק אמר.
גלגלתי את עיניי, "ועכשיו באמת."
"אני מאושר." הוא חייך, מלטף את שפתי עם שפתיו.
"אני שמחה לשמוע," נשקתי לשפתיו.
"תקפצי," הוא הורה לי וקפצנו ביחד בגל גבוה, צוחקים ביחד.
השמש חיממה את גבי ואת חזהו וחיבקתי אותו, מחממת את חזהי על בטנו.
"אני חושבת שהים זה המקום האהוב עליי." ציירתי עם אגודלי על מותנו.
הוא הנהן, "גם עליי." הוא ליטף את גבי.
חייכתי, "את לחוצה?" הוא הזיז את שיערי למאחורי אוזני.
"לחץ זה חלק מהחיים," צחקקתי.
הוא נענע בראשו, "לגביי החתונה? את דואגת להמשך חיינו ביחד?" הוא הסביר.
ליקקתי את שפתיי, עיניו עברו להביט בהן.
"אני לא דואגת לגביי החתונה, אני יודעת שהעיקר שזה יהיה איתך, ולא משנה מה יקרה, אני יודעת שאם בסוף באותו לילה נישן במיטה ביחד, אז הכל בסדר. ולגביי המשך החיים, אני לא חושבת שאני דואגת, אני מבטיחה לא להביא לך ילד או ילדה ואז לברוח." חייכתי אליו, הוא חייך חזרה, נושק לשפתיי, "אני לא דואג לגביי זה," הוא השעין את מצחו על מצחי, מכופף את ברכיו לגובהי.
"לגביי מה אתה דואג?" הנחתי את זרועותי על כתפיו, מחבקת את צווארו, הוא מחבק את מותניי ומרים אותי לרגע ואז מחזיר אותי לאדמה.
"אני פוחד שתתחרטי, או שתביני שזה קשה עלייך כי את רק ילדה, ולגדל גם ילדה זה קשה." הוא ניסה להסביר, נושך את שפתו.
"אלעד, אתה גידלת אותה מאפס בגיל 20, אז לי זה כלום, ואני לא אתחרט, אני אוהבת אותך, ואתה העתיד שלי." נשקתי לשפתיו והוא הצמיד את שפתינו, מביע את פחדיו ותסכולו מהעבר בנשיקה נואשת.
"אני גם אוהב אותך, מאוד." הוא הבטיח.
"אני מאמינה לך." נשקתי לשפתיו וחזרנו לאמיתי והיילי.