תיק לא סגור

פרק 29

נ.מ אלעד
"אמיתי חוזר, את רוצה ללכת לקחת אותו מהשדה תעופה?" שאלתי את היילי בחיוך.
היא הנהנה, "אפשר לקנות שמלה חדשה לחתונה?" היא שאלה כשחגרתי אותה לכיסא באוטו.
"כן, בטח." חייכתי אליה.
"תהיי שושבינה." התנעתי ויצאתי מהחנייה.
היא חייכה, מרוצה.
"איפה אמא?" היא שאלה.
הרמתי גבה, "אביב." היא דייקה.
"היא הלכה לקנות לעצמה שמלה עם אמא שלה." חייכתי.
"אתה תקנה איתי?" היא תהתה.
"שנינו נקנה לך," הבטחתי.
"וגם אמא תשים לי איפור יפה?" היא שאלה בחיוך.
הרמתי גבה, "את רוצה לשים איפור?" שאלתי.
"כן! זה יפה מאוד." היא צחקקה.
"איך את יודעת? מי ראית ששמת?" כיווצתי לרגע את גבותיי.
"אמא שמה כל הזמן כשהיא יצאה מהבית." היא הסתכלה מהחלון בעייפות.
"אביב? היא לא שמה איפור." השתלבתי בכביש המהיר ויצאנו מירושלים לכיוון תל אביב.
"לא, אמא השנייה." היילי הסתכלה עליי.
הרמתי את גבותיי בהפתעה, זאת הפעם הראשונה שהיא הזכירה אותה.
"את רוצה להיות כמוה?" שאלתי בזהירות.
"לא, אתה לא אוהב אותה, נכון אבא?" היא שאלה בתמימות.
"אם את אוהבת אותה, אני גם אוהב אותה." הבטחתי לה.
"אני אוהבת יותר את אביב." היא החליטה.
חייכתי, "אני שמח לשמוע."
"גם אתה מעדיף את אביב? היא יותר נחמדה, וגם אתה מחייך מלא איתה! וגם לא התעוררת בלילה," היילי האירה.
"כן, את צודקת. אני אוהב את אביב." חייכתי אליה מהמראה.
"אביב תשים איפור לחתונה?" היילי המשיכה לשאול.
"אני לא יודע, את יכולה לשאול אותה." ליקקתי את שפתיי.
"אתה אוהב איפור, אבא?" היילי חייכה לעצמה.
"אני חושב שאת לא צריכה לשים איפור, כי את מהממת, וגם אביב." אמרתי בביטחון.
"ולק?" היא המשיכה.
"כל עוד זה לא בבית, אז אם את רוצה את יכולה לעשות, ואם לא זה גם בסדר." החנתי את הרכב בחנייה בשדה תעופה.
"אני אעשה כמו אביב, לבן." היא החליטה.
חייכתי, "זה באמת הכי יפה." הודיתי, יוצא מהרכב ועוזר לה לצאת.
"אבל תעשי רק מגיל 12, בסדר?" אחזתי בידה הקטנה, נכנסים לבניין.

אמיתי נכנס לבניין, משקפי שמש מסתירים את עיניו הבהירות, מזוודה שחורה מתגלגלת לידו.
אנשים עצרו והסתכלו עליו כשעבר לידם.
היילי רצה אליו והוא שיחרר את המזוודה, מרים את היילי באוויר, מחבק אותה בחוזקה.
"היי, נסיכה." הוא נשק ללחייה, מוריד את משקפי השמש.
הגעתי אליהם ונתתי לו חיבוק גדול.
פניו היו מגולחות, לחיו חלקות.
הרמתי גבה, "החלטת על שינוי?" חייכתי.
הוא הנהן, מחייך בחזרה.
"פגשתי בחור חתיך, הוא הציע לי לעשות שינוי, אז חשבתי, 'למה לא' והורדתי את הזקן. תהיה בטוח שאני מתחרט, אל תעשה את זה בחיים שלך." אמיתי צחק.
צחקתי, "אתה אדיוט." חיבקתי את כתפו ויצאנו, הולכים ביחד לכיוון הרכב שלי.
חגרתי את היילי ונכנסנו לרכב, אני מתניע ויוצא.
"איפה אביב היפה?" אמיתי תהה.
"הלכה עם אמא שלה לקנות שמלה." אמיתי הניח את ידו על יריכי, לוחץ לרגע ומשחרר, מחזיר את ידו אליו.
הרמתי גבה, "אז, אח יקר. איך זה להיות חתן?" אמיתי שאל בחיוך.
"אני לא בטוח. אני מתרגש." חייכתי.
הוא חייך, "נראה לי בגלל שזאת אביב, אז זה טוב." משכתי בכתפיי.
"כן, כזאת כלה יפה." הוא צחק.
"הכי יפה בעולם!" היילי עודדה.
חייכתי אליה מהמראה, "את צודקת." אמיתי הנהן.
הוא בהה לרגע, "מה עם ג'ספר?" הוא שאל בזהירות.
הרמתי גבה, "אתה עדיין בזה? אמיתי, יש לו בן זוג, יש להם מערכת יחסים יציבה וטובה." נאנחתי, לוחץ על יריכו.
"אני יודע, אני יודע." הוא משך בכתפיו, נאנח.
"אולי אתה גם צריך למצוא בחור טוב." הרמתי גבה.
"איפה אני אמור למצוא אחד כזה, לעזאזל?" הוא שאל בכעס.
משכתי בכתפיי, "אני מצאתי בסופר מתחת לבניין עבודה." חייכתי אליו.
הוא חייך, "חבל שאין לי בניין עבודה, ואני מסתובב." הוא חייך.
"כן. איך זה באמת?" שאלתי.
הוא משך בכתפיו, "עשית תמונות בשביל נייק, נכון?" היילי שאלה אותו.
הוא הנהן, "כן, דיגמנתי בשבילם, וקיבלתי גם חליפת טרנינג, אתה רוצה? אני לא לובש דברים כאלה." הוא שאל.
הנהנתי, "אביב לובשת, תן לה." חייכתי.
"אביב? היא קטנטונת, זה יהיה גדול עליה." הוא הרים גבה.
משכתי בכתפיי, "היא אוהבת דברים כאלה."