תיק לא סגור

פרק 20

נ.מ אלעד.
"להחזיק לך את היד?" הצעתי.
היא הנהנה, לוחצת את ידי בחוזקה, עוצמת את עיניה, כשהפירסר עושה לה חור שני באוזן הימנית.
"זהו." הוא אמר בחיוך והיא פקחה את עיניה, מסתכלת במראה.
"אומייגאד, זה מהמם." היא מתרגשת.
בחנתי את אוזנה, הנהנתי, "זה יפה." חייכתי אליה.
היא חייכה אליי, ממשיכה לאחוז בידי.
הלכנו לעשות בשבילה לק-ג'ל לבן יפה ואז הלכנו לכיוון החנות שניסיתי לברוח ממנה.
"תרגע, זה רק קצת, אפילו לא תשים לב." היא הבטיחה.
"שקרנית, אני אשים לב, אני אשנא את זה." אמרתי בכעס.
היא גלגלה את עיניה בשעשוע.
נכנסנו לספר.
מתיישבים בספות, מחכים לתורנו.
"שיהיה לו עומס ואז לא נכנס." קיוויתי.
היא צחקקה, "קבענו תור, אנחנו נכנסים עוד 10 דק'." היא ליטפה את זקני.
נענעתי בראשי, "בואי נברח." אמרתי בכעס.
"אלעד, תרגע, זה בסה"כ לעשות קצוות, זה יגדל מהר." היא הבטיחה.
נשכתי את שפתי, מהנהן, נושם עמוק.
היא צחקקה, "זה נראה כאילו אתה בתור לניתוח משנה חיים או משהו, זה בסה"כ להסתפר, תרגע." היא העבירה את אצבעה על זרועי.
הנהנתי, "אוקיי, זה בסדר."
המזכירה קראה לנו והלכנו לספר.
"היי, נעים להכיר, אני איציק, את מי אני מספר?" בחור בעל זקן ארוך וחסר שיער פנה אלינו, מחייך.
"אני, אני אביב. זה רק קצוות, בקטנה." היא לחצה את ידו.
לחצתי גם כן את ידו, מסתכל עליו במבט רצח.
הוא הרים גבה, מהנהן בהיסוס.
אביב חבטה קלות בבטני, חייכתי אליו בנימוס.
הוא הנהן, "אוקיי, תשבי." הוא הורה לה.
"רק קצוות," הזכרתי לו.
הוא הנהן.
"אתה אוהב את השיער שלה? בדר"כ הבן זוג לא מגיע עם הבת זוג לעשות קצוות," הוא חייך אליי.
הנהנתי, "תעשה רק קצוות," רק אמרתי.
הוא הנהן, אביב גלגלה את עיניה, "אני מצטערת, הוא לחוץ שתעשה יותר מקצוות..." היא הסבירה, לוחצת את ידי.
איציק הנהן, "רק קצוות." הוא חייך אליי, ושם לאביב סינר גדול.
לוקח מספריים.
"רק קצוות." אמרתי שוב.
הוא חייך, מהנהן, אוסף את השיער שלה בידו בעדינות, מסרק אותו.
"יש לך שיער מהמם, אני מבין את הדאגה..." הוא אמר בחיוך.
אביב צחקקה, "תודה," היא חייכה בנחמדות.
"לעזאזל, אני לא יכול להסתכל." עצמתי את עיניי, לוחץ את ידה של אביב.
"אויש, בטעות עשית לי קארה!" אביב אמרה בבהלה.
מיהרתי לפקוח את עיניי, שיערה נשאר ארוך עד לישבנה.
הזעפתי את פניי אליה כשהבנתי שהיא מתחה אותי.
היא צחקקה, "זהו, חכי, אנקה אותך." איציק אמר.
"זהו? בקושי רואים." ליטפתי את הקצוות החדשים של שיערה.
היא גלגלה את עיניה, "אמרתי לך שאפילו לא תשים לב." חייכתי אליה, היא חייכה חזרה.
איציק הוריד את הסינר מאביב והיא נעמדה.
"מה איתך? או שאתה אף פעם לא מסתפר?" הוא שאל אותי, צוחק.
אביב בחנה לרגע את שיערי, "תחדש את התספורת?" היא ליטפה את שיערי.
"את רוצה? תכננתי לגדל מחדש שיהיה באותו אורך..." הסתכלתי לרגע במראה.
"מה שאתה חושב," היא חייכה, עומדת לידי.
"את אוהבת שזה קצר?" שאלתי אותה.
היא הנהנה, "אז בסדר, תקצר לי." התיישבתי על הכיסא המסתובב.
הוא חייך, "פחות אכפת לך מהשיער שלך, כמו שאכפת לך מהשיער שלה?" הוא שאל בחיוך.
"את השיער שלה אני עוטף סביב האגרוף שלי, לא את שלי." רק אמרתי.
הוא לקח מכונת תספורת, מקצר את שיערי.
אחר כך חופף לי ומנקה אותי.
הלכנו לקופה, משלמים ויוצאים.
"אלוהים, זה מהמם." אביב אמרה בהתרגשות.
חייכתי, מתכופף כדאי שתוכל ללטף את שיערי.
היא חייכה, מעבירה את ציפורניה בשיערי.
התיישבנו בשולחנות של מאפה נאמן, אביב שותה אייס קפה ונוגסת במאפה שלי.
"אביתר אמור להגיע עוד כמה דק', אל תפחדי ממנו, הוא רק נראה מפחיד." אמרתי, מכבה את הטלפון, בוחן אותה לרגע.
היא הנהנה, מסתכלת על משהו מעבר לכתפי, מחזירה את מבטי אליי.
"ומתי אריאל ואמיתי יגיעו?" אביב שאלה בהיסח הדעת, מזיזה את שיערה מפניה.
"עוד מעט, קצת אחריו." העברתי את אצבעי על לחייה.
היא חייכה, אוחזת בידי, נושקת לפנים כף ידי קלות.
תפסתי את לחייה בידי, מצמיד קלות את שפתינו.
הטלפון שלי התחיל לרטוט ושחררתי אותה.
היא חייכה, לא משחררת את ידי מאחיזתה.
לקחתי את הטלפון עם היד השנייה, עונה לאביתר.
"איפה אתם? לעזאזל, אני שונא קניונים. יש פה מלא אנשים," הוא סינן מהצד השני.
חייכתי, "איפה אתה?" רק שאלתי, נעמד ואביב נעמדת איתי.
"אביתר?" היא שאלה בלחש, הנהנתי.
"אני ליד... ארומה." הוא סינן.
חייכתי, "אוקיי, אנחנו מגיעים, אל תזוז. תתן למעריצים לצלם אותך." אמרתי בשביעות רצון.
"מי שמדבר, בורח ממעריצים." הוא ניתק בכעס.
עטפתי את כתפה של אביב, הולכים ביחד לכיוון ארומה.
שיערו השחור בהק מעל כולם, כל כך גבוה שאי אפשר לפספס.
"אלוהים, הוא יותר גבוה ממך." אביב לחשה.
הנהנתי, "הוא הכי גדול מבנינו, גם פיזית." הסברתי.
היא חייכה, "אבל הוא רק נראה מפחיד, הוא כולו לב ורגישות." עקצתי אותו.
היא צחקקה, "מי שמדבר." היא צבטה את מותני.
גלגלתי את עיניי, "אביתר," אמרתי.
המעריצות פינו לנו דרך, וחיבקתי את אביתר בחוזקה.
"היי, ילד." הוא בחן לרגע את התספורת החדשה שלי ואז הנהן קלות.
הוא בחן לרגע את אביב, "נעים להכיר אותך," הוא שלח את ידו ללחיצה.
היא הנהנה, לוחצת את ידו.
"בואו נלך למקום אחר," הוא התחיל לדחוף אותי רחוק מעיניהם של אנשים.
"תפסיק לדחוף אותי," סיננתי בכעס.
"אז תתחיל ללכת." הוא נשען על כתפי, פורע את שיערי, מרגיש בנוח עכשיו שאין מצלמות.
גלגלתי את עיניי, אביב צחקקה.
"אז, את אוהבת את רביד פלוטניק, מה?" הוא שאל.
שלחתי לו מבט רצח, הוא הרים גבה.
"היא לא יודעת." אמרתי בזווית פי.
הוא הנהן בהבנה.
"כן, אלעד סיפר לך?" אביב שאלה בחיוך, בוחנת אותו לרגע.
הוא הנהן, "כן, הוא סיפר לנו שהתחלתם לצאת רק בגלל שקוראים לו אלעד, כמו המתופף שלו, נכון?" אביתר שאל בחביבות, עובר לעמוד לידה.
היא הנהנה בהתרגשות, "כן, זה היה מקסים כשגיליתי שזה השם שלו." היא אמרה בשמחה.
אביתר פרץ בצחוק, "חבל שאת לא יכולה פשוט לצאת עם המתופף של רביד," הוא צחק.
היא הסמיקה, "אני לא רוצה לצאת איתו, יש לי רק הערכה כלפיו." היא אמרה בביטחון.
"אני שמחה שאני יוצאת איתו," היא הניחה את ידה לרגע על חזהי.
חייכתי בגאווה, אביתר הרים גבה, מהנהן.
"יופי." הוא רק אמר.
"כבר פגשת את אמיתי, או את ג'ס?" הוא שאל.
אביב הנהנה, "את שניהם, למה?" היא תהתה.
"כנראה הם העבירו אותך כבר מבחן, כן?" הוא שאל בחיוך, מתיישבים בגלדרייה.
היא הנהנה, "נראה לי, את אמיתי פגשתי כשהוא היה רק עם בוקסר..." היא הוסיפה במבוכה.
אביתר צחק, "כמובן, כל האקסיות שלי פגשו אותו ככה. נראה לי אפילו היילי פגשה אותו ככה בפעם הראשונה, הבחור הזה פשוט אוהב לחשוף את הגוף שלו." אביתר אמר.
"היילי כבר התרגלה לזה, אבל האקסיות שלך כנראה בגלל זה אקסיות שלך, מתוך טראומה." עקצתי.
הוא צחק, "אם אביב לא ברחה, אז יש תקווה." הוא חייך לאביב.
"אני כבר רגילה לבחורים שמתגאים בגוף שלהם, גדלתי עם אח גדול." אביב משכה בכתפיה.