תיק לא סגור

פרק 18

נ.מ אלעד
"זה ממש מוזר," אביב אמרה לעצמה כשהחליפה לחולצה גדולה שלי.
"מה?" הרמתי את מבטי מהספר שאחזקתי בידיי.
"כל הנעליים שלך הן נייק לבנות נמוכות," היא אחוותה בראשה לכיוון ארון הנעליים.
הרמתי גבה, "מה הבעיה? זה מותג יפה, ונעליים חזקות." חזרתי לקרוא בספר.
"כן, מה עם בלנסטון? או אדידס? או מגפיים?" היא שאלה.
"בלנסטון? מה, אני מתנחל?" הרמתי את מבטי אליה.
היא גלגלה את עיניה, "אני מאוד אוהבת את הבלנסטון שלי." היא זינקה עליי.
חייכתי, מניח בצד את הספר, מלטף את שיערה.
"נראה לי שהשתמשת בהם הייטב," העפתי את מבטי לכיוון נעליי הבלנסטון השחוקות שלה.
היא צחקקה, "כמובן, בלנסטון טובות, חזקות." היא הניחה את ראשה על חזהי.
ליטפתי את שיערה, מזיז אותו לכתפה, ואז אוסף אותו בידי ומשחרר אותו.
היא בחנה את שיערה, "אולי אסתפר? אעשה פוני?" היא העבירה את אצבעותיה בשיערה.
מהרתי לאחוז בשיערה, "שלא תעזי, הוא שלי עכשיו, אל תגעי בו." אמרתי בכעס, מרחיק את ידה משיערה.
היא גלגלה את עיניה, מצחקקת, טומנת את פניה בחיקי, קצת מעל איבר מיני, שיערה מתפזר על מפשעתי.
"בכל מקרה אני צריכה לעשות קצוות, כדאי שהשיער יגדל בריא, אוקיי? אתה מסכים?" היא הרימה את ראשה, מניחה את ידה על יריכי לתמיכה בראשה, קרוב לאיבר מיני.
"אוקיי, אבל אני בא איתך." התכופפתי לראשה והצמדתי את שפתינו לנשיקה קטנה.
הטלפון שלי התחיל לרטוט על המדף והרמתי אותו.
"זה אמיתי, רגע." ליטפתי את סנטרה.
"אחי! נחתתי הרגע. אני מגיע אליך עוד איזה שעה, תכין לי מלא אוכל, אני מת מרעב!" אמיתי צעק מהצד השני.
אביב צחקקה.
"היילי ערה? אני מת לפגוש אותה." אמיתי הוסיף.
גלגלתי את עיניי, "גם אני שמח לפגוש אותך סוף סוף. אני אזמין אוכל, ביי." הוא צחק וניתקתי.
אביב צחקקה, "הוא נשמע חמוד," מתיישבת, ידה מחליקה לאיבר מיני ואני קופץ בבהלה, מזיז אותה.
היא הסמיקה.
"סליחה," שיערה הסתיר את פניה היפות והזזתי אותו.
"אני סולח." חייכתי, נושק למצחה.
"מה אתה מזמין?" היא שאלה כשפתחתי את הטלפון.
"אמיתי אוהב את כל האוכל שיש, אז אפשר הכל. מה את רוצה?" שאלתי.
"בא לי... שווארמה?" היא הציעה.
הנהנתי, מתקשר לשווארמה.
"שלום, שווארמה." איש הטלפון ענה.
"אני רוצה להזמין 10 לאפות," אמרתי בהחלטיות, אביב הרימה גבה.
חייכתי אליה.
"בסדר גמור, עם מה?" האיש שאל.
"הכל, ותפנק בבשר." הוספתי בחיוך.
"מצוין, משלוח או איסוף עצמי?" הוא שאל.
"משלוח," אמרתי לו את הפרטים.
"בסדר גמור, שם?" הוא שאל.
"אלעד לורן." אמרתי בביטחון.
אביב בחנה אותי, עיניה מזוגגות מעט.
"איך תשלם?" הוא המשיך לשאול.
"כרטיס אשראי." אמרתי בהחלטיות.
"אחלה, אז תשלם אצלו. הוא יגיע עוד חצי שעה בערך." הוא אמר.
"אוקיי." נשענתי על הכרית.
"בתאבון." הוא ניתק.
אביב חייכה.
"מה?" שאלתי בחיוך.
היא נענעתה בראשה, "כלום." היא התיישבה על בטני בפישוק רחב.
"אתה כזה סקסי כשאתה ככה," היא ניסתה להסביר.
"איך זה ככה?" הרמתי גבה.
"מציג את עצמך, כאילו אתה אלוהים או משהו," היא צחקקה.
חייכתי, נושק לשפתיה.
"טוב! אני קמה מפה." היא נעמדה מהמיטה, נותנת לי זווית ראייה מצוינת לרגליה ולבוקסר הלבן שלי על מפשעתה.
"אלעד!" היא אמרה בכעס, מסתירה את עיניי עם ידה.
חייכתי, "את כל כך יפה, והבוקסר שלי עלייך... לא חשבתי שבגד יכול להיות כל כך יפה על מישהו," נשכתי את שפתי.
היא צחקקה, "אבל לך, זה כאילו נוצר בשבילך, להיות עם הבוקסר שלי." אמרתי, עיניי עדיין עצומות.
"שתוק כבר, אתה מביך אותי." היא נשקה קלות לשפתיי והרגשתי את המשקל שלה יורד מהמיטה.
"לאיפה את הולכת?" שאלתי, עיניי עדיין עצומות.
"אני לא הולכת לשום מקום." שמעתי את קולה קרוב אבל רחוק ממני, "אפשר לפתוח עיניים?" שאלתי.
"רגע, אני שמה מכנסיים," שמעתי קולות נאבקות.
פקחתי את עיניי, "אלעד!" היא אמרה בכעס, נעצרת באמצע.
היא ניסתה להכניס את הרגל השנייה למכנס.
נענעתי בראשי, נעמד, "תשארי ככה," התכופפתי, מוריד ממנה את המכנסיים ומרים אותה בזרועותיי, זורק אותה על המיטה.
היא גלגלה את עיניה, "אלעד, בעיקרון אסור בכלל להיות ביחד במיטה," היא נזפה.
"לא נורא, את שלי." עליתי עליה, נשכב על גופה, לא נותן לה לברוח.
חיבקתי את גבה, רגליי בין רגליה, מפשעתי מתחכחת בבטנה, הזין עומד כמו תורן בגאווה.
ליטפתי את יריכיה, מפשק את רגליה לצדדים, מחכך את יריכי במפשעתה.
"אלעד, לא, תשחרר אותי." היא נבהלה, מנסה לדחוף את גופי ממנה.
שיחררתי את יריכיה, היא מיהרה לסגור את רגליה, מסתובבת על בטנה מתחתיי, מסתירה את פניה ממני.
נבהלתי, מתרחק.
לעזאזל, נסחפתי.
מה חשבתי לעצמי?
לעזאזל!
פאק.
"אביב, אני מצטער, אני... פאק. אני מצטער." נשכתי את שפתי, לא יודע מה לעשות או להגיד.
סגרתי את כף ידי לאגרוף חזק ואז שיחררתי מעט, סוגר ופותח עוד פעמיים, "אני מצטערת, הייתי צריכה לשים את המכנסיים, לא הייתי צריכה לפתות אותך." היא לחשה במעומם.
נעמדתי על המיטה בכעס, "לא, מה? לא, אביב, שבי." חזרתי לשבת, קירבתי את ידי לכתפה ואז הרחקתי, מחליט לא לגעת בה כרגע.
"למה?" היא שאלה בלחש.
"כי אמרתי, שבי, תדברי איתי." ביקשתי.
היא התהפכה, מתיישבת, נשענת על ראש המיטה, שמה כרית על רגליה, רחוקה ממני.
"דבר ראשון, לא. דבר שני, לא." אמרתי בכעס.
היא הרימה גבה, "לעזאזל, איזה מצב דפוק." סיננתי.
"תקשיבי, זאת רק אשמתי, אוקיי? את יכולה ללבוש מה שאת רוצה ואף אחד לא אמור להתקרב אלייך או להגיד משהו. עכשיו, אני מצטער שנגעתי בך ככה, זאת אומרת, אני לא מצטער שנגעתי בך, אני מצטער שנגעתי בך בלי אישור שלך." ניסיתי להסביר בלי לצאת דפוק.
"ו... אני פשוט מצטער, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי. ו... לעזאזל, פאק. אני כזה חרא. את רוצה שאני אקח אותך הביתה?" הצעתי בחשש.
אם היא אומרת כן, לעזאזל, אני אמות.
היא נענעתה בראשה, נשמתי בהקלה.
נשכתי את שפתי, "אני מצטער שנגעתי בך... ככה," אמרתי בכעס עצמי.
לעזאזל, מה חשבתי לעצמי?
היא בחנה אותי, מהנהנת.
"את יכולה להגיד משהו?" שאלתי בהיסוס.
היא הנהנה, "זה בסדר, אני לא יודעת למה נבהלתי, בקושי נגעת, ו...-"
"מה? לא, אביב, אל תפקפקי בעצמך. זה לא היה בסדר, לא הייתי צריך לגעת בך ככה," אמרתי בכעס.
"אוקיי. אני אוהבת אותך, לא הייתי צריכה ככה להבהל, ואני סומכת עליך, אלעד, אז זה בסדר, אוקיי?" היא חזרה לשבת לידי, מלטפת את זקני.
הנהנתי בעדינות, "כן, אני אוהב אותך גם, אני מבטיח לא לפגוע בך." אמרתי בביטחון.
היא חייכה, "אוקיי, הכל בסדר," היא נשמה עמוק.
"להביא לך את המכנסיים?" שאלתי בהיסוס.
"זה לא מפתה אותך?" היא שאלה בהיסוס.
"אני יכול להסתכל עלייך שעות כשאת עם הבוקסר שלי, ואני מבטיח לא לגעת בך עד שנתחתן." נעמדתי, מתרחק מעט.
היא פערה את עיניה, "בכלל?" היא שאלה בהלם.
נשכתי את שפתי, מהנהן.
"אלוהים, אלעד, אתה מטורף, אל תגזים. בוא לפה," היא הורתה לי לבוא לחיבוק שלה.
"לעזאזל, אני חסר עמוד שדרה לידך," זחלתי לחיבוק שלה, מצטנף בחיבוקה, מניח את ראשי קצת מעל חזאה.
היא צחקקה, מחדירה את אצבעותיה בשיערי.
"זה בסדר, אני אוהבת אותך." היא לחשה לי, נושקת לשיערי, ואז מרימה את ראשי מכתפה, נושקת למצחי, ללחיי, לזווית פי, לאפי, לעיניי, בסוף גם מצמידה את שפתיה לפי בחוזקה.
הפכתי אותנו, שהיא עליי, יכולה לברוח ברגע שהיא רוצה.
היא הזעיפה את פניה, "אני לא רוצה לברוח, אלעד." היא אמרה בכעס, כאילו קראה את מחשבותי.
"אני סומכת עליך." היא אחזה בסנטרי.
"אתה מבין?" היא שאלה בכעס.
הנהנתי, עוצם את עיניי.
אביב עטפה אותי בחיבוקה החם, יושבת בחיקי ומלטפת את שיערי, מעבירה את ציפורניה על קרקפתי, כמעט גורמת לי להתחיל לרייר עליה מרוב עונג.
היא צחקקה, "אתה ממש פנדה." היא נשקה ללחיי.
"תתמקדי בלהמשיך לעשות את מה שאת עושה." ביקשתי.
"אוקיי, אנחנו בסדר? אני אוהבת אותך." היא אמרה בביטחון.
הנהנתי, "ככל שתמשיכי לעשות את זה, אני שלך." חייכתי.
היא צחקקה, נושקת לשפתיי קלות.
"אני גם אוהב אותך." הוספתי בהיסח הדעת.
"יופי." היא נשקה למצחי, מעבירה את אצבעותיה בשיערי מהר יותר, פקחתי את עיניי, "לא, תאטי, זה לא נעים." הורתי.
היא חייכה, חוזרת להעביר בעדינות את ציפורניה על קרקפתי, ואני משעין את ראשי על כתפה, עוצם את עיניי בעונג.
היא צחקקה.
הופיעה הרתעה ששליח האוכל הגיע.
הרמתי את ראשי מכתפה.
מזעיף את פניי, היא חייכה, נעמדת, לובשת טרנינג שחור ורצה לדלת.
רצתי אחריה, קולט באמצע שאני רק עם בוקסר וחוזר לחדר ללבוש מכנסיים וחולצה, רץ אליה.
היא הושיטה לשליח כסף קטן בתור טיפ, והוא לקח אותו, בוחן את גופה במבטו.
נעמדתי מאחוריה, צל מאיים.
הוא מיד נסוג, "בתאבון." צייץ וברח.
"נראה לי הפחדת אותו," היא צחקקה.
גלגלתי את עיניי, "ראית איך הוא הסתכל עלייך?" שאלתי בכעס.
"איש מגעיל," סיננתי.
היא צחקקה, "ככה אתה גם מסתכל עליי, אלעד." היא ליטפה את זקני והכניסה את השקיות הביתה.
"כן, אבל לי מותר, לו אסור." אמרתי בכעס, משלב את ידיי על חזהי, מוריד את החולצה מחזהי ונשאר חשוף חזה.
היא חייכה, מגלגלת את עיניה, מתיישבת בשולחן, "מתי אמיתי מגיע? אני מתה מרעב." היא גנחה.
חייכתי, "עוד מעט," הדלת בדיוק נפתחה עי"ד אמיתי.
"אתה לא מבין! זה היה מזעזע, אני שונא את שדה התעופה בארץ, הכל צפוף, ועד שהמזוודה הגיעה, לעזאזל. אני מת מרעב, מה הזמנת?" הוא זרק את המזוודה ואת כל בגדיו על הרצפה, פושט מעצמו את מכנסיי הג'ינס היקרים והחולצה המכופתרת, זורק את הטלפון שלו הכי רחוק ממנו, וזורק את הנעליים, מתקרב להוריד את הבוקסר שלו ואני מזנק עליו.
"אמיתי! תכיר, אישתי לעתיד, אביב," אביב נעמדה.
אמיתי שיחרר את הבוקסר שלו, בוהה בשקט לרגע באביב, בוחן את גופה הקטן ואז מסתכל עליי.
"אחי, היא מהממת." הוא לוחש בקול.
אביב הסמיקה, "אני יודע!" אמרתי בגאווה, מחבק אותו בחוזקה.
הוא צחק, מרים אותי באוויר לרגע ואז מוריד אותי חזרה לרצפה.
הוא לא יותר גבוה ממני, אבל הוא בהחלט יותר גדול, כך שאני לא כבד לו.
"נעים להכיר אותך, אביב. אני מצטער שאת מכירה אותי רק כשאני בלי בגדים, אבל תצטרכי להתמודד, כי אני לא מתלבש שוב." הוא התנצל בחיוך.
אביב צחקקה, "זה בסדר, אני מבינה." היא לחצה את ידו והוא משך אותה לחיבוק גדול.
חייכתי בגאווה.
"ברשותך, אני מת מרעב. מה הזמנת, ילד?" הוא שאל אותי.
"הזמנתי שווארמה, 10." אמרתי בחיוך.
הוא חייך, "אני אוהב אותך, אח שלי." הוא קרץ לאביב ופתח את השקית, מתחיל לדחוף לפיו אוכל.
אביב בהתה בו לרגע ואז הסתכלה עליי.
"זה אח שלי," חייכתי.
"יש מספיק גם בשבילי?" היא שאלה את אמיתי, הוא הרים גבה ואז הנהן, "כמובן, תתכבדי." הוא אומר בחיוך ואז ממשיך לאכול.
התיישבנו מולו, אביב התחילה לאכול את הלאפה שלה ולקחתי אחת גם בשבילי, "אז? אביב, את יודעת עליו הכל? ודואגת לו?" אמיתי התחיל לשאול.
"נראה לי שכן, אם אתה מתכוון לאוכל, אני דואגת שהוא אוכל יפה." היא אומרת בגאווה.
חייכתי, "שמעתי שניצחת את אמה, היא באמת שיחררה?" אמיתי שאל.
הנהנתי, "כן, היא טסה לחו"ל עם בן הזוג שלה, לא דיברתי איתה." רק אמרתי.
הוא הנהן בהבנה, "ואיך אתה ישן?" הוא המשיך לחקור.
חייכתי, "בזמן האחרון אני אחלה, ואני לא מקיא, ואני ישן, בלי כדורים." אני אומר בגאווה, יודע שהוא יהיה גאה בי.
הוא חייך, "אני שמח לשמוע, אחי." הוא פרע את שיערי.
אביב בחנה אותנו בחיוך קטן, נוגסת בלאפה שלה.
"מישהו הגיע לפה בזמן האחרון?" הוא הוסיף לשאול, "לא מאז שאתה הגעת," אמרתי.
"איזה דפוקים הם, אם אני הייתי יכול פשוט לקפוץ אליך, הייתי גר אצלך." הוא אמר בכעס.
"מי?" אביב שאלה בלחש.
"האחים הדפוקים שלנו," הוא הסביר בחיוך.
היא הנהנה בהבנה, "יש להם עבודה, ואין זמן, גם לי." הגנתי עליהם.
הוא גלגל את עיניו, "כן, אתה והעבודה שלך, אין לך זמן לכלום, חוץ מהיילי." הוא גלגל את עיניו.
"אבל אני שמח שהכרת את אביב, היא בטח הכניסה לך מוח לראש." הוא קרץ לה.
היא צחקקה, הזעפתי את פניי.
"בכל מקרה, מה אני מספר לך, הדיילת הייתה כוסית אש, וירדה לי בvip. זה היה פשוט נוראי, היא נגסה בי, כאילו זה בננה או משהו, כאילו לא כואב לי שם, אבל גמרתי, והשרפצתי על כולה, זה היה מצחיק, אחי." הוא אמר, גומר את הלאפה השלישית שלו ולוקח עוד אחת.
"תשמור אחת להיילי." פקדתי עליו.
הוא הנהן, אביב הסמיקה מהדיבורים שלו, "אבל אז, סתם דיילת זונה, לא הביאה לי את המזוודה, והייתי צריך לחפש אותה, ולהתחיל עם כל הצפיפות הזאת, לעזאזל, רק בשביל לצאת." הוא המשיך.
חייכתי, רגיל להתלונניות שלו.
"מה אתה מחייך? איפה ג'סי? תגיד לו לבוא לפה מחר, אני רוצה אותו," אמיתי אמר בביטחון.
"לעזאזל, למה אין לכם את המספרים של אחד מהשני?" שאלתי באנחה.
"אמרתי לך, זה סטוץ חולף, לא משהו קבוע, אז אין סיבה להחליף מספרים." הוא משך בכתפיו.
"סטוץ? אתה לא הטרו?" אביב שאלה.
הוא נענע בראשו, "פאן." הוא חייך.
"העיקר שהוא יפה ואני נכנס, או היא. בהתחלה שלי ושל ג'ס, אז שנינו אק (אקטיבי), ורבנו מי פס (פסיבי), ברור שאני ניצחתי, אני הרבה יותר חזק ממנו, ומאז, רק אני נכנס בו, כל השאר הוא אק." אמיתי הסביר.
"אין לי מושג מה ההגדרות האלה אומרות, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה." אביב אמרה בהיסוס.
אמיתי צחק, "זה פשוט אומר מי למעלה או למטה בסקס," הוא התחיל להסביר.
"אני בטוחה שאני לא רוצה לדעת." היא אמרה בביטחון.
אמיתי צחק, חייכתי, מלטף את מותנה.
היא חייכה, גומרת את הלאפה שלה ואני גומר את שלי.
"שבעתי!" אמיתי הצהיר.
"תהיה בשקט, היילי ישנה." סיננתי.
הוא השתתק, נעמד, "בירה?" הוא הציע.
נענעתי בראשי, אביב נענעה בראשה.
הוא גלגל את עיניו, "סאחים." הוא הלך להביא לעצמו שניי בקבוקים.