נ.מ אלעד
"בוקר טוב, ג'סי," צחקתי לטלפון כשהוא התקשר אליי.
"שתוק, אלוהים, כואב לי הראש." הוא ילל.
"הוא קילח אותך?" שאלתי, מרים גבה, חוזר לעבוד בזמן שמקשיב לו.
"כן, התקלחנו ביחד. אלוהים, הוא מדהים, הוא היה הדוק כל כך~" הוא התחיל לגנוח לי בטלפון.
"ג'ס שתוק, אני לא רוצה לדעת." סיננתי.
הוא צחק, "חדרתי לתוכו, והוא-" ניתקתי עליו, זורק את טלפוני על השולחן המשרדי וחזרתי לעבוד.
"אלוהים, למה אין קפה?" שאלתי בכעס כשפתחתי את כל הארונות במטבח הקטן.
"סליחה אדוני, לא היה זמן לרדת לקנות, כולם עסוקים." מאיה, המזכירה אמרה בהתנצלות.
"תרדי עכשיו," הורתי לה.
היא הצביעה על הטלפון המשרדי על כתפה בחוסר זמן.
נאנחתי, "אני אלך לקנות. איפה הסופר?" שאלתי.
"ממש למטה, תצא מהבניין ותראה." היא אמרה וחזרה למחשב.
נאנחתי, יורד במעלית לקומת כניסה ויוצא מהבניין.
פתחתי לרגע את טלפוני לבדוק מה השעה.
אני צריך לקחת את היילי עכשיו.
ראיתי את הסופר והלכתי אליו, בחורה בעלת שיער שטני ארוך הפילה את דבריה והמשכתי ללכת.
רומס חטיף שוקולד עם נעליי הסניקרס הלבנות שלי, נעלי מתלכלכת.
היא פערה את עיניה, מנסה להרים את כל הדברים שהיא הפילה.
טמפון מתגלגל ליד נעלי והיא מיהרה לקחת אותו.
"אלוהים! תראה מה עשית! רמסת לי את המארס!" היא התחילה לצעוק עליי כשנעמדה, גובהה מגיע מתחת לחזהי.
הרמתי גבה, "המארס? תראי את הנעל שלי, היא התלכלכה," סיננתי.
"אויש נו, זה רק הסוליה. אבל המארס, רמסת את כולו, אתה צריך לקנות לי חדש." היא דחפה את הדברים שהיא קנתה לתיק הגב שלה ואחזה בזרועי החזקה.
הרמתי גבה, "תקשיבי, אישה, אני לא צריך לקנות לך כלום, בגללך התלכלכה לי הנעל," אמרתי בכעס, מנסה לשחרר את זרועי, אך היא אחזה בחוזקה והמשיכה לגרור אותי לתוך הסופר הקטן.
נעמדנו ליד מדף שוקולדים והיא הושיטה לי מארס אחד.
"אני לא קונה לך מארס אחד," סיננתי.
"בסדר, אז שניים." היא הוסיפה עוד אחד.
"מה? לא, אני לא קונה לך בכלל." אמרתי בכעס.
"אין לך ברירה, אתה רמסת לי את המארס." היא משכה בכתפיה.
לעזאזל, איך נכנסתי לדבר הזה?
"בסדר, לעזאזל." לקחתי את שניי השוקולדים.
"את יודעת איפה יש קפה?" שאלתי בהיסוס.
"איזה קפה?" היא שאלה.
"אני לא יודע," משכתי בכתפיי. היא הרימה גבה, "איך הוא נראה?" היא גלגלה את עיניה.
"כמו... גוף של אישה," אמרתי, מרחיק את אצבעותיי זו מזו, מקרב מעט ואז מרחיק בשנית, מדגיש לה את גוף האישה.
"איזה שובניסט." היא סיננה.
"יש נשים שמנות, שהגוף שלהן לא נראה ככה," היא אמרה בכעס.
הרמתי גבה, "אז כמו ברבי." משכתי בכתפיי.
"איכ." היא סיננה בכעס, הולכת לאזור של קפה.
"איזה?" היא שאלה, מחווה בידה לכל סוגי הקפה.
"כזה, אני חושב," הרמתי קופסאת קפה במכסה חום בהיר.
היא הנהנה, "עוד משהו?" היא שאלה.
נענעתי בראשי, היא הובילה אותי לקופה.
"זהו?" הקופאית שאלה.
הבחורה הרימה גבה אליי, הנהנתי.
הקופאית העבירה את השוקולדים והקפה.
"איך משלם?" היא שאלה.
"למה את מניחה שהוא משלם? כי הוא גבר?" הבחורה התחילה לשאול בכעס.
הרמתי גבה, "אני באמת משלם." משכתי בכתפיי.
היא הסמיקה, "כרטיס אשראי." הושטתי את הכרטיס השחור והקופאית לקחה אותו, מעבירה אותו במכונה ויוצא קבלה, "אדיוט. ביי." הבחורה לקחה את שניי המארס שלה וברחה.
בהיתי בדלת השקופה לרגע.
"שקית?" הקופאית שאלה בחוסר עניין.
הנהנתי בהיסוס.
"היי, נסיכה," חיבקתי בחוזקה את היילי כשהיא רצה אליי, דמעות זולגות על לחיה.
"מה קרה?" שאלתי בכעס.
"מיילי... היא שפכה עליי צבע גואש כחול, על השמלה הורודה החדשה שלי," היא אמרה, דמעותיה מתחזקות.
ליקקתי את שפתיי שהתייבשו.
לסתי נחשקת.
"תראי לי." הרחקתי אותה מעט ממני.
היא הראתה לי כתם כחול מכוער שהתייבש על שמלתה היפה.
חיבקתי אותה לגופי.
"מי זה?" ילדה בלונדינית שאלה את היילי.
היילי לא ענתה, "הוא שלי! את לא יכולה!" היילי צעקה עליה בכעס.
הרמתי גבה, "את יכולה לקחת את הבובה שלי, את התיק שלי, את הצבע האהוב עליי. אבל שלא תעזי להתקרב לאבא שלי!" היילי צעקה על הילדה הקטנה שהתחילה לבכות.
חיבקתי את היילי, "הכל בסדר." ליטפתי את לחייה.
רציתי לחנוק את הילדה הזאת, שגורמת לבת שלי לבכות.
אבל רק חיבקתי את היילי ושמרתי עליה.
"איפה ההורה שלך?" שאלתי את הילדה.
היא רצה לאמה, דמעותיה על לחייה.
גלגלתי את עיניי, "מה קרה?" אמה שאלה בכעס.
"היא צעקה עליי," היא הצביעה על היילי.
גלגלתי את עיניי, "הבת שלך שפכה על הבת שלי צבע ולכלכה את הבגד שלה," הראתי את שמלתה של היילי, נעמד על רגליי, מזדקף בלפחות ראש וחצי מאמה של הילדה והיא הסמיקה.
"אני מצטערת מאוד. אתה אלעד לורן?" היא שאלה בהיסוס.
הנהנתי, "אז נחזיר את הכסף על השמלה," היא אמרה.
"הכסף זאת לא הבעיה. הבעיה שהבת שלך שפכה על הבת שלי את הצבע." אמרתי בכעס, מסתכל בעיניה של ילדתה הקטנה, רוצח אותה במבטי והיא פרצה בבכי, מחבקת את רגלה של אמה.
"מיילי, אל תעשי את זה שוב." אמה נזפה בה והיא הנהנה.
"בואי." הרמתי את היילי בזרועותיי והלכנו משם.
"נלך לקנות לך שמלה חדשה, בסדר?" שאלתי אותה, מלטף את לחייה.
היא הנהנה, מחבקת אותי.
"אפשר לשבת לידך?" היא שאלה.
הנהנתי, מעביר את הבוסטר שלה למושב ליד הנהג וחוגר אותה.
מתיישב לידה, מניח את ידי בחיקה והיא אחזה בה.
התנעתי, עולה על הכביש המהיר ומגיע לקניון הגדול.
"יש בת שירות בגן, והיא ממש מגניבה! היא חמודה לכולם, והיא אמרה שאני ממש יפה. והיא צחקה כשאמרתי לה שאבא עשה לי קוקו, אז היא עשתה לי חדש, כי אתה גרוע." היילי התחילה לספר.
"באמת? מה השם שלה?" שאלתי.
"אביב. היא גם אמרה למיילי שזה לא יפה מה שהיא עושה." היילי המשיכה.
"והיא חיבקה אותי!" היילי הוסיפה.
חייכתי.
"את אוהבת אותה?" שאלתי.
היא הנהנה, "מצוין." חייכתי.
"את רעבה?" שאלתי את היילי.
היא הנהנה, "מה את רוצה לאכול?" שאלתי.
"גלידה!" היא הכריזה.
חייכתי, "גלידה זה לא אוכל, אפשר לקינוח,"
"אפשר שווארמה?" היא שאלה.
"אולי ירקות?" הצעתי בהיסוס.
היא פרצה בצחוק.
נאנחתי, "היילי!" טרפתי את לחייה.
היא צחקקה, אוחזת בלחיי.
התרחקתי מעט.
"תאכלי מלפפון, ואז שווארמה." הושטתי את ידי ללחיצה.
היא צחקה, לוחצת את ידי.
YOU ARE READING
תיק לא סגור
Romanceגמור אחריי 6 שנים בבית המשפט לענייני משפחה, אלעד לורן מצליח להוציא את בת זוגתו הקודמת מחייה של ביתו בת השש, ולבנות ביחד חיים טובים. עד שבוקר לא מוצלח אחד הוא רומס בטעות שוקולד לבחורה במחזור. הוא נתקל בבעיה חדשה: בחורה במחזור עצבנית חסרת שוקולד, רועש...
