תיק לא סגור

פרק 16

נ.מ אלעד
הרמתי את אביב בזרועותיי.
היא הייתה כל כך עייפה שלא מחאה.
היא השעינה את ראשה על כתפי.
בנות קטנות צחקו בקול, והיא הרימה את ראשה בבהלה.
נכנסתי לשביל גישה לבית, "תפתחי את הדלת, בסדר?" היא חזרה להשעין את ראשה על כתפי, מושיטה את ידה לידית.
"זה לא נפתח." היא הרימה את ראשה.
"מה?" הורדתי אותה על רגליה, מנסה לפתוח את הדלת.
"נעלו אותנו בחוץ." היא נאנחה, מניחה את ראשה מתחת לחזהי.
"איזה כיף לנו." חייכתי, מרים אותה בחזרה לזרועותיי.
"אלעד," היא לחשה, מחבקת את כתפיי.
"בואי נלך לשבת איפה-שהו." הלכתי למאחוריי הבית, גינה קטנה הייתה שם.
נדנדה חורקת ומגלשה נטושה.
"מפחיד," היא צחקקה.
התיישבתי על הנדנדה כשהיא בידיי.
נשענתי עם ראשי על השרשרת החלודה.
היא הניחה את ראשה מתחת לחזהי, עוצמת את עיניה.
"יש איפה-שהו דשא?" שאלתי בעייפות.
"שם," היא הצביעה בעייפות לכיוון הרצפה.
חייכתי, מרים אותה ואז מתיישב על הרצפה, נשכב, פותח מעט את רגליי והיא מחליקה על הדשא, היא עלתה חזרה על גופי, "אני לא אוהבת דשא, אל תציק." היא סיננה.
חייכתי, עוצם את עיניי.

"אלעד," אביב נענעה את גופי.
פקחתי את עיניי קלות, "מה?" לחשתי, קולי צרוד.
"יש שם מישהו..." היא צבטה את בטני.
הרמתי את ראשי מהדשא הקר, מחפש מישהו.
מישהו לבוש שחור עמד מתחת לפנס רחוב.
צמצמתי את עיניי, "מפחיד." חייכתי, חוזר להניח את ראשי על הדשא.
אביב חזרה לנענע את גופי, "אלעד, זה מפחיד." היא לחשה.
"אז תצעקי עליו," אחזתי בסנטרה, מנענע את ראשה מעט, מצחקק.
"אלעד," היא סיננה.
נאנחתי, מרים אותה ממני ונעמד.
"לאיפה אתה הולך?" היא שאלה בבהלה.
"להגיד לו ללכת כי הוא מפחיד את האישה שלי." סיננתי, מעביר את ידי על מכנסיי לרגע ואז הולך אליו.
כובע שחור הסתיר את פניו.
"ילד," קראתי לו.
הוא הרים את מבטו, עיניו שחורות.
נאנחתי, "איפה הבית שלך, ילד?" שילבתי את ידיי על חזהי.
"אל תקרא לי ילד," הוא סינן, דוחף אותי.
"אתה מפחיד את האישה שלי, לך תפחיד אנשים אחרים." סיננתי אליו.
הוא חייך, "מי פגע בך לעזאזל?" נאנחתי.
"ההורים שלי," הוא התחיל לבכות.
נרתעתי, "מה השם שלך?" שאלתי בהיסוס.
"הראל," הוא משך באפו.
"אוקיי, בוא תכיר את האישה שלי, היא יכולה לדבר איתך..." הובלתי אותו לאביב.
"תוריד את הכובע, שלא תפחיד אותה," נעצרתי.
הוא הוריד, חושף שיער צבוע בכחול-ירוק.
הנהנתי קלות.
"אממ, אלעד?" אביב נעמדה.
"תכירי, אהובתי, זה הראל, ההורים שלו פגעו בו." חזרתי לשכב, מניח את ראשי על יריכה.
"אה, אממ, בן כמה אתה?" היא שאלה בעדינות את הראל.
"17." הוא לחש.
"מה קרה עם ההורים שלך?" היא העבירה את אצבעותיה בשיערי.
"תעירי אותי." לחשתי לה ועצמתי את עיניי, מסתובב לבטנה, נושק קלות לטבור שלה, היא הניחה את ידה על פי, נשכתי את כף ידה קלות, עוצם את עיניי.

"תכבי את האור," סיננתי, מחפש את אביב לידי.
היא לא ישבה לידי, פקחתי את עיניי, מסתנוור מהשמש, מחפש אותה.
היא ישבה ליד ילד רזה, שיערו צבוע בכחול-ירוק, מדברת איתו, מחייכת.
"ראינו את הזריחה," היא אמרה בשמחה.
הרמתי גבה, "למה הלכת?" שאלתי, מזעיף את פניי.
"לא הלכתי, אני פה." היא נעמדה, הולכת אליי, מתיישבת על הדשא לידי, הנחתי את ראשי על יריכה.
"אל תלכי." סיננתי, מחבק את בטנה.
"אני פה." היא ליטפה את שיערי.
"אביב?!" דלת הבית נפתחה.
"אני פה!" אביב צעקה חזרה.
"תקשיב, הראל, אני אמצא אותך, ונדבר, בסדר? אני אעזור לך לצאת מהבית אם לא טוב לך, אני גרה בירושלים, תוכל לבוא אליי מדי פעם," אביב פנתה לילד צבוע השיער.
"אפשר גם אליי, יש לי בית גדול." הוספתי.
"אני אוהבת אותך." היא לחשה לי.
חייכתי, נושק לכף ידה.
"תודה, אביב." הוא נעמד, מתחיל לרוץ.
"דיברתם כל הלילה?" שאלתי, נעמד, מנסה לנקות את בגדיי.
היא הנהנה, "הוא מתוק ממש," היא חייכה, מחבקת אותי.
"אוקיי." נשקתי לשפתיה קלות, נכנסנו הביתה.
"נעלתם אותנו בחוץ." אביב התחילה להאשים.
"אני הולך לצחצח שיניים ולהחליף בגדים." נשקתי למצחה.
"לא ישנת איתי," היילי רצה לחבק אותי.
"כן, ישנתי בחוץ עם אביב," הרמתי אותה בידיי, הולך איתה לשירותים.
סגרתי מאחוריי את הדלת, "תסתובבי," הורתי לה והשתנתי.
צחצחתי את שיניי והיא התיישבה על האסלה הסגורה.
"קחי," הושטתי לה מברשת שיניים.
היא לקחה, מצחצחת את שיניה.
"למה ישנת בחוץ?" היא תהתה.
"כי נעלו עלינו את הדלת," חייכתי אליה.
היא צחקקה, "זה בגלל שאתם ילדים רעים?" היא שאלה.
הרמתי גבה, "אני ילד רע?" שתיתי מים, מגרגר ויורק לכיור ואז שוב, מנגב את פי עם מגבת.
"אתה רע מאוד, אבא!" היילי פרצה בצחוק, יורקת משחת שיניים.
צחקתי, מרים אותה, נותן לה לשתות מים ואז לירוק לכיור, נושק ללחייה.
"תהיי בשקט, זה סוד." פתחתי את דלת השירותים יוצאים, "אני מחליף בגדים," נכנסתי לחדר של דניאל.
"אני גם רוצה," היילי אמרה, נכנסת איתי לחדר.
"אוקיי, אני הולכת גם להתארגן," אביב נשקה לשפתיי קלות.
הנהנתי, "את מהממת." חבטתי קלות בישבנה והיא צבטה את זרועי.
חייכתי, היא יצאה מהחדר.
היילי התיישבה על המיטה, "אני גם רוצה נשיקה," היא נעמדה על המיטה.
הרמתי אותה, נושק לשפתיה קלות, "אני נסיכה," היא הניחה יד אחת על כתפי.
"את הנסיכה שלי." נשקתי ללחייה, לסנטרה, משכיב אותה בידיי, נוגס בזרועותיה.
היא פרצה בצחוק, מזיזה את ראשי מגופה.
חייכתי, מניח אותה על המיטה, פושט את בגדיי.
מתחתי את ידיי, היילי צחקקה.
"לבעלי יהיה גם כאלה קוביות," היא אמרה.
"כן?" הרמתי גבה, היא הנהנה.
"הוא יהיה יותר חתיך ממך!" היא אמרה בהתרגשות.
הזעפתי את פניי, "אני הכי חתיך." ריססתי דאורדראנט של דניאל ולבשתי חולצה לבנה מכופתרת חלקה.
"אז אני אתחתן איתך?" היילי פערה את פיה.
"מה? לא." הרמתי את גבותיי, לובש מכנסיים מחויטות בהירות, עונב עניבה בהירה, לוקח את הג'קט התואם.
"אבל אני רוצה להתחתן עם הכי חתיך!" היא שילבה את ידיה על חזאה.
אביב דפקה קלות בדלת ופתחה אותה, מתיישבת על המיטה ליד היילי.
סגרתי את הרוכסן של המכנסיים, "היילי, את יכולה להתחתן עם מישהו שהוא לא הכי חתיך, אבל עדיין חתיך." הסברתי לה, עוזר לה להוריד את חולצת הפיג'מה מגופה ואת המכנסיים.
"לא. אני רוצה להתחתן איתך." היילי אמרה בכעס.
אביב הזעיפה את פניה, "היילי, אני מתחתנת איתו, את לא יכולה." היא שילבה את ידיה על חזאה.
"אני אלחם איתך!" היילי הכריזה.
"מה? אני לא רוצה להלחם בך," אביב הטתה קלות את ראשה.
"אז אני ניצחתי!" היילי חייכה בגאווה.
"עכשיו, תרד על הברכיים!" היא קראה, מנופפת באצבעה.
מצמצתי פעמיים, יורד על הברכיים מולה.
"מה גידלתי?" שאלתי בהיסוס.
"ילד טוב," היא טפחה על ראשי.
חייכתי, "בואי, אני אטרוף אותך." תפסתי אותה, חוזר לעמוד, מנשק את פניה.
היא צחקקה, "אבא," היא יללה.
"ילדה טובה." סיננתי, נשכתי ונישקתי את כל גופה.
היא צחקה עד שדמעות צחוק התגלגלו על לחייה.
חייכתי, משחרר אותה מעט.
"אבא," היא התנשפה.
"זה מדליק אותך?" אביב ליטפה את זרועי.
הזזתי את מבטי אליה, "מה?" ליקקתי את שפתיי.
"כשקוראים לך אבא?" היא נשכה את שפתה.
"לא, אבל אם תקראי לי דאדי יכול להיות שאשנה את דעתי," קרצתי לה.
היא הסמיקה.
חייכתי, משחרר את היילי, מלביש לגופה שמלה לבנה עדינה.
"דאדי?" היילי שאלה.
"זה אבא, באנגלית." נשקתי למצחה.
"אני יכולה לקרוא לך דאדי?" היילי שאלה בהתרגשות.
חייכתי, "את יכולה כל מה שתרצי," ליטפתי את שיערה, נותן לאביב לסרק אותו ולעשות לה קוקו גבוה.
"דאדי!" היילי צרחה.
מיהרתי לשים את ידי על פיה.
"היילי," נזפתי.
היא צחקקה, מושכת בחולצתי.
הרמתי אותה, נושק למצחה.
"קדימה, נעליים." גרבתי לה גרביים קטנות.
היא נעלה נעליים ורודות קטנות, חמודות.
"איזה נעליים יפות יש לך," אביב החמיאה, אוחזת ברגליה של היילי.
היילי חייכה, "כמובן, אבא קנה לי," היילי טפחה על חזהי בגאווה.
חייכתי, נושק ללחייה.

יצאנו מהבית, אביב לידי, היילי רצה לפנינו.
אביב שילבה את ידה בזרועי.
"יש בר מצווה לילד כאן, אז הוא יעלה לתורה," אביב ליטפה את זרועי, הנהנתי בהבנה.
"היה לך בר מצווה?" היא שאלה בהיסח הדעת.
נענעתי בראשי, "אחים שלי אתאיסטים." ליטפתי את גבה.
"אתה בקשר איתם?" היא המשיכה לשאול.
הנהנתי, "כן, הם מגיעים אליי מדיי פעם, אח שלי הבכור הוא הייטקיסית תכון בכסף הוא מדיי פעם מגיע אליי, מדבר איתי על עסקים וכאלה, אחריו אח שלי, הוא מאמן ספורט מקצועי, גם לו לא חסר כסף, והוא מגיע אליי בשביל לדבר על חיי המין שלו... לא משהו נעים לאוזן. אחריו אח שלי שגדול ממני בשנה, הוא הכי קרוב אליי, גם בגיל וגם בקשר, הוא דוגמן שמסתובב בעולם אז הוא לא מגיע הרבה אבל אנחנו מדברים בטלפון..." חייכתי לעצמי.
היא צחקקה, "נשמע שאתה אוהב את אחים שלך," היא ליטפה את זקני, הנהנתי, "כן, הם גידלו אותי..." משכתי בכתפיי.
"מה עם ההורים שלך?" היא שאלה בהיסוס.
"הם מתו כשנולדתי, לא הכרתי אותם." ליטפתי את מותנה.
"אוקיי, אני יכולה לפגוש את אחים שלך?" היא נשכה את שפתה.
"אשמח אם תפגשי אותם, הם גם רוצים לפגוש אותך." הוספתי.
היא חייכה, "הם מפחידים?" היא שאלה בחשש, צובטת את זרועי.
חייכתי, "מאוד." קורץ לה.
היא גלגלה את עיניה, "שיניתי את דעתי, אני לא רוצה לפגוש אותם." היא צבטה את מותני.
התרחקתי מעט, אוחז את ידה בידי, לא נותן לה להתקרב לגוף שלי.
"אין לך ברירה." סיננתי.
היילי רצה אליי, "גם היום אני הולכת עם אביב?" היא שאלה בהתרגשות, מקפצת במקום.
"את רוצה?" אביב שאלה בחיוך.
היילי הנהנה, "כן!" היא אמרה בהתרגשות.
"אז כן, תחזרי אליי אחר כך?" התכופפתי לגובהה.
היא הנהנה, "הבטחת זרת?" היא הושיטה את זרתה.
משלבת את זרתינו זו בזו ואז רצה עם אביב לעזרת נשים.
חייכתי, הולך עם דניאל ואביו לשבת.