תיק לא סגור

פרק 12

נ.מ אלעד
יצאתי מהמכונית, פותח את החגורה של היילי והיא יוצאת בריצה.
לקחתי את התיק שלי ואת התיק שלה.
אחזקתי ביד אחת פרחים ורודים יפים וביד השנייה את ידה הקטנה של היילי.
אביב יצאה מהבית, "היי!" היילי רצה לחבק אותה.
חייכתי, נעלתי את המכונית, הולך לכיוונם.
"איך הייתה הנסיעה?" אביב שאלה בחיוך, "ישנתי," היילי ציחקקה.
חייכתי, "גם אני." נשקתי קלות לשפתיה של אביב.
היא צחקקה, "היה בסדר." עניתי בחיוך.
היא הנהנה, "אוקיי, אח שלי הגדול עדיין לא הגיע, אבל כולם פה. לקחת משהו?" היא שאלה.
"רק את היילי. אמא שלך אוהבת פרחים?" שאלתי.
היא הנהנה, בוחנת את הפרחים, "אה, זה לא בשבילי?" היא שאלה בצחקוק.
חייכתי, "יש פה שניים, אחד בשבילך." סובבתי מעט את ידי מראה לה את זר הפרחים הורוד השני, קצת יותר גדול.
היא חייכה, "אתה כזה ג'נטלמן." היא ליטפה את זקני, מרימה את היילי בידיה ופותחת את הדלת בשבילי.
"ברוך הבא." אמה של אביב באה לסלון.
אישה יפה, עם שיער קצר שטני, כמו של אביב, עטוף במתפחת, חיוך גדול על פניה.
חייכתי אליה, "אתה אלעד, ואת בטח היילי." אמה התקרבה להיילי.
היילי חיבקה את עורפה של אביב, לוחשת באוזנה, "מי זאת?" היא הסתכלה על אמה של אביב.
חייכתי, "זאת אמא שלי," אביב חייכה.
"אני שרה." אמה הציגה את עצמה.
"אני היילי!" היילי אמרה בגאווה.
חייכתי, "זה אבא," היילי הציגה אותי.
חייכתי, "בואי," לקחתי את היילי מידיה של אביב, נושק ללחייה.
"בת כמה את, היילי?" גברת שרה שאלה.
"אני בת שש!" היילי אמרה בהתרגשות.
"וואו, את כל כך גדולה." גברת שרה אמרה בהתפעלות.
"תישן בחדר עם דניאל, היילי יכולה לישון בחדר עם אוריה ורעות," אמה אמרה וארבעה ילדים קטנים רצו לסלון, שתיי בנים בחולצות לבנות מכופתרות ומכנסיים מחויטות שחורות, ושניי בנות בשמלות מתנפפות בצבע ורוד בהיר, שיערן ארוך, חום בהיר.
"אתה אלעד?" אחת מהן צעקה.
הנהנתי קלות, "אתה יודע לתופף?" היא המשיכה לשאול.
"הוא לא אלעד של רביד, סתומה." השנייה נזפה בה.
הרמתי גבה משועשעת, "בנות, אל תריבו." אמן נזפה בהן.
הן הסמיקו, מהנהנות.
שתיי הבנים שילבו ידיים על החזה, בוחנים אותי מלמעלה למטה.
"בן כמה אתה?" אחד שאל, נראה קטן יותר, בעל שיער בלונדיני פרוע, השני עם שיער שטני בהיר, כמו של אביב, פרוע גם כן.
"26," עניתי בחיוך.
"הוא גדול מדי?" הקטן שאל את אחיו הגדול.
"אני חושב שהוא בסדר, אתה עשיר?" הגדול מביניהם שאל בחוסר נימוס.
"לירן!" אמן ואביב צעקו יחד.
צחקתי, "אני מאוד עשיר." עניתי בחיוך.
הוא חייך, "במה אתה עובד?" הוא שאל, מתקרב אליי, אני מתכופף לגובהו.
"אני מנהל משרד עורכי דין, בתי משפט, ופושעים, וכאלה," הסברתי.
"איזה מגניב, אתה בלש?" הקטן יותר שאל.
נענעתי בראשי, "לא, אבל אני מייצג את הפושעים בבית המשפט," עניתי.
הם הנהנו בהבנה, "מתי נכנסת שבת?" אביב שאלה.
"עוד חצי שעה. כבר התקלחתם?" גברת שרה שאלה אותי.
נענעתי בראשי, "אז אביב, תובילי אותו, ואז היילי תתקלח, או איך שתרצה, גם דניאל צריך להתקלח, אז מהר. ואביב, את מתקלחת?" גברת שרה שלחה פקודות, חוזרת למטבח.
"כבר התקלחתי הבוקר, רק אחפוף," אביב הובילה אותי לחדר של דניאל, "אתה יכול לבחור מיטה, לא יהיה לו אכפת, ואם תעדיף אז היילי יכולה גם להצטרף." בחדר היו שניי מיטות קומותיים, ארבע מיטות סה"כ.
"סבבה." היילי אחזה ברגלי, הולכת איתנו.
"את רוצה לישון איתי או עם אוריה ורעות?" שאלתי אותה, מתכופף לגובהה.
"איתך." היא חיבקה את בטני.
חייכתי, "בסדר. אני נכנס למקלחת, אז תשחקי איתן, בסדר?" שאלתי אותה, הולך איתה לסלון.
ראיתי שהיילי מתביישת והתכופפתי לגובהן, "בנות כמה אתן?" שאלתי את הבנות.
"אני בת 5, וקוראים לי רעות." הקטנה מבניהם הציגה את עצמה, שיערה בהיר, ארוך.
"ואני בת 7, קוראים לי אוריה." השנייה הציגה את עצמה, שיערה ארוך, חום בהיר.
"אני היילי, אני בת 6." היילי הציגה את עצמה, מתקרבת אליהן ואני נושק למצחה, נעמד.
חוזר לחדר של דניאל.
"הכרת ביניהן?" אביב שאלה בחיוך, שוכבת על מיטה נמוכה.
הנהנתי, "אני נראה לי אשן במיטה הזאת," התיישבתי ליד ראשה.
"אובססיבי." היא צבטה את יריכי.
חייכתי, "מאוד, ורק אלייך." נשקתי למצחה.
"אביב, מקלחת!" אמה צעקה מהטבח.
צחקתי, נעמד.
"יפריע לך אם אחפוף את השיער שלי בזמן שאתה מתקלח?" היא שאלה בהיסוס, "אני תמיד עושה את זה עם אח שלי..." היא הסבירה.
הנהנתי, "לכי על זה, את יכולה גם להציץ אם תרצי." הנחתי את ידי על כתפה.
היא צבטה את זרועי, "שתוק." היא סיננה.
צחקתי.
נכנסנו לחדר מקלחת גדול, וילון כחול גדול עטף את האמבטיה והכיור היה גדול מספיק בשביל שאביב תוכל לחפוף בו.
"אמא, אני חופפת בזמן שהוא מתקלח, בסדר?" אביב הלכה לאמא שלה לרגע ואז חזרה לאחר שאמה ענתה לה.
"מה היא אמרה?" שאלתי בסקרנות אחריי שאביב נעלה מאחוריה את הדלת.
"שהיא סומכת עליי." היא הצמידה את שפתינו קלות, נושכת את שפתי, חייכתי לנשיקה.
"אני לא בטוח שאני סומך על עצמי," לחשתי.
"אויש נו, שתוק." היא דחפה אותי מעט.
חייכתי, מוריד את חולצת הטריקו הירוקה מגופי ואז גם את מכנסיי הג'ינס.
היא בחנה את גופי.
"תסתובבי לדלת רגע, אני אכנס למקלחת ואז תסתובבי," הורתי לה.
היא הסתובבה לקיר.
חייכתי, מוריד את הבוקסר.
הוא עמד.
"לעזאזל." סיננתי.
"מה קרה?" היא התכוונה לסובב את ראשה.
"אל תזוזי!" אמרתי בבהלה, מניח את ידי על איבר מיני, מנסה להסתיר אותו.
היא לא זזה, חוזרת להסתכל על הקיר.
"אתה בסדר?" היא שאלה בהיסוס.
"כן, שנייה אחת." נכנסתי לאמבטיה, מפעיל את המים על קור.
"אני בפנים, את יכולה להסתובב." אישרתי לה.
"אוקיי, אני חופפת." המים בכיור התחילו לזרום.
לקחתי שמפו ושמתי על שיערי, חופף את שיערי.
"אף פעם לא הבנתי את זה," התחלתי לאמר.
המים בכיור הפסיקו.
"למה נשים מפצלות את המקלחת, ללשטוף את הגוף ולחפוף, אני עושה את שניהם בו"ז..." הסברתי.
היא צחקקה, "כשיהיה לך שיער באורך שלי תחזור על זה. אני צריכה שמפו, תוציא את היד," היא הוסיפה.
חייכתי, לוקח את השמפו ומוציא את היד מהוילון, הרגשתי שהיא אוחזת בשמפו, שיחררתי אותו.
היא אחזה בידי.
"מה?" לחשתי.
היא נשקה לורידיי.
נשכתי את שפתי.
"לעזאזל, אביב." סיננתי.
היא שיחררה את ידי, מצחקקת בממזריות.
המים הקרים לא עזרו לאיבר מיני, הוא המשיך לעמוד בגאווה.
שטפתי את שיערי, נושם עמוק, מנסה לחשוב על דברים אחרים חוץ מהפה שלה או היד שלה מסביב לזין שלי.
"על מה אתה חושב?" היא שאלה בלחש, שמעתי את הזרם בכיור חוזר לעבוד.
"את לא רוצה לדעת, אהובתי." סיבנתי את גופי, מוריד את הזיעה והלחץ.
"אני בטוחה שכן." היא אמרה בביטחון.
"שומעים אותנו מבחוץ?" רק שאלתי.
"לא." היא צחקקה.
"אני מנסה לא לדמיין אותך יורדת לי. את יכולה להביא לי מגבת, בבקשה?" המשכתי.
היה שקט לרגע.
"אהובתי, את פה?" שאלתי בהיסוס.
"כן, אני פה." היא רק לחשה.
כיביתי את המים, היא הושיטה לי מגבת.
"עומד לך מלדמיין אותי יורדת לך?" היא שאלה בזחיחות.
חייכתי, "עומד לי רק מלראות אותך." סיננתי.
עטפתי את מותניי במגבת יוצא מהמקלחת.
היא לבשה רק חזייה שחורה קטנה לגופה ושורט קצר על רגליה.
היא פערה את עיניה, "אלעד!" היא מיהרה לנסות להסתיר את חזאה.
קפאתי, לא יכול לזוז.
היא הסתובבה לקיר, "אתה יכול להסתובב?" היא שאלה במבוכה.
הפשרתי, מנענע בראשי, מסתובב.
"כן, סליחה, חשבתי שאת עם חולצה..." כחכחתי בגרוני.
"זה בסדר," היא לחשה במבוכה.
"אוקיי, אני יכול לחכות עד שתגמרי, קחי את הזמן..." ליקקתי את שפתיי.
"לא, שנייה, אני לובשת, כבר סיימתי לשטוף את השיער..." היא אמרה ושמעתי קולות נאבקות.
חייכתי לעצמי.
"אלעד!" היא התנשמה, הסתובבתי.
היא התרסקה עליי, המגבת שלי נופלת על הרצפה, חושפת את כל גופי.
תפסתי את מותניה, שומר שלא תיפול.
היא הייתה עדיין בלי חולצה, כל פניה האדימו במבוכה.
עצמתי את עיניי, עוזר לה להתייצב ומשחרר את מותניה.
"את בסדר?" שאלתי בדאגה.
"כן. לא אכפת לך שאני רואה...?" היא לחשה במבוכה.
חייכתי, "תראי איזה זין יפה יש לי, למה שיהיה לי אכפת? אם זה לא היה מחוץ לחוק ולא מוזר, הייתי מסתובב עירום ברחוב." אמרתי בגאווה, חזהי מתנפח בנרקסיסזם.
היא פרצה בצחוק, חייכתי, שמח שהיא לא נסגרת בפניי.
"תודה שאתה לא מסתכל עליי," היא נשקה קלות לשפתיי.
חייכתי בגאווה, "כמובן, כל מה שתרצי." המשכתי לעצום את עיניי בזמן שהיא לבשה את חולצתה.
"אתה רוצה להסתובב ולשים את המגבת, או שאתה נהנה?" היא שאלה, מעבירה את אצבעה על שרירי בטני, כמעט נוגעת באיבר מיני הזקוף.
נשכתי את שפתי, "את לא יודעת כמה אני נהנה. אני לא רואה אותך, אבל אני בטוח שאת בוהה בי, תהני כמה שאת רוצה. אני לא מתנגד לעיניים היפות שלך עליי." חייכתי.
"אלעד, שתוק." היא סיננה.
ידעתי שאני צודק.
"אוקיי, אתה יכול לפתוח את העיניים, התלבשתי." היא אמרה במבוכה.
פקחתי את עיניי, מקווה לראות את גופה.
היא חבטה בבטני, פרצתי בצחוק.
"למה עשית את זה?" התלוננתי בכעס מעוסה.
"כי רצית לראות את הגוף שלי, אני בטוחה. ראיתי את זה בעיניים שלך." היא סיננה בכעס.
חייכתי בגאווה, "זה לא אני, זה הזין שלי." משכתי בכתפיי.
היא הסמיקה, משתדלת שלא להוריד את מבטה לאיבר מיני.
התכופפתי, לוקח את המגבת וקושר בשנית מסביב למותני.
"לא לקחתי בגדים, הם בחדר." נשקתי למצחה.
פותח את הנעילה של המקלחת ויוצא.
היא מאחוריי, מייבשת את שיערה במגבת.
נכנסתי לחדר, סוגר מאחוריי את הדלת.
מוריד את המגבת והדלת נפתחת ע"יד אביב.
הרמתי גבה, משלב את ידיי על חזהי.
היא הסמיקה, "רק באתי לאמר לך שעוד רגע יוצאים לבית כנסת." היא שלחה לי נשיקה באוויר ויצאה.
הזין שלי לא ינוח השבת.