תיק לא סגור

פרק 26

נ.מ אביב
"ברוך המבדיל בין קודש לחול." אלעד בירך ושתה מהיין, מושיט לבנים.
"אם תשתי יהיה לך זקן," אריאל ליטף את סנטרה של היילי.
"יהיה לי יפה?" היא הדגישה את שפתיה, עוצמת את עיניה בחיוך.
אריאל פרץ בצחוק, "יהיה לך מהמם." הוא נשק ללחייה.
"מתי תבואו שוב?" היא שאלה כשאביתר ארז את בגדיו בתוך תיק גדול.
"אני לא יודע, ילדונת." הוא ליטף את שיערה.
"אתה יודע שאתה יכול להגיע גם אם אחים שלך לא פה, נכון?" חייכתי אליו.
הוא חייך, "נראה לי שאגיע רק בשבילך." היילי הזעיפה את פניה.
"זאת אומרת, בשבילך, נסיכה קטנה." הוא נשק לשפתיה.
היא צחקקה, "תבוא מלא?" היא הציעה, שולחת את ידיה לאוויר לאות שירים אותה.
הוא הרים אותה בזרועתיו, נושק ללחייה.
"אשתדל." הוא הבטיח לה.
נשמע חבטה חזקה מהמסדרון ואז צרחה.
היילי נבהלה, "מה זה היה?" היא לחשה לאביתר.
הוא משך בכתפיו, הלכתי אחריו למסדרון.
אלעד שכב על הרצפה, מעט דם זולג ממצחו.
פערתי את פי ועיניי, מהר מתכופפת לרצפה.
"מה קרה?" שאלתי בבהלה.
הוא גנח בכעס, "אמיתי דחף אותי והחלקתי." הוא סינן.
"הראש שלי פגע ברצפה." הוא הוסיף.
הרמתי את ראשו מעט, "נפלתי על המצח, הסתובבתי." הוא הסביר.
הרמתי את השיער ממצחו, רואה שריטה קטנה על מצחו, דם זולג ממנו.
"אמיתי, למה לעזאזל שתעשה את זה?" אביתר שאל בכעס.
היילי התחילה לבכות, "אבא, אתה בסדר? אני עדיין קטנה, אל תמות!" היא צעקה.
הוא הרים גבה, "תרגעי, ילדה. אני בסדר." הוא התיישב.
"זה נראה לי בגלל שהוא הזדקן." אמיתי משך בכתפיו.
"אתה יותר גדול ממני!" אלעד צעק עליו.
ג'ס צחק בקול, "אמיתי, אני רציתי להגיד את זה." הוא נאנח.
"גם אתה יותר גדול ממני!" אלעד המשיך לצעוק.
גלגלתי את עיניי, "בוא נלך לבדוק את זה." סידרתי את שיערו לאחור, מנגבת את הדם ממצחו, עוצרת את הדם, ועוזרת לו לקום מהרצפה.
"אמיתי, אתה משלם על מיון." זקפתי מולו אצבע.
"יש לאלעד יותר כסף ממני!" הוא אמר בכעס.
"בפעם הבאה תחשוב על התוצאות לפניי שאתה דוחף אנשים זקנים." משכתי בכתפיי.
"הרגע קראת לי זקן?" אלעד משך בשיערי בעדינות.
אמיתי צחק בקול, חובט בג'ס קלות.
הם צחקו ביחד, ואריאל מצטרף אליהם.
אביתר כמעט מחליק גם כן מרוב צחוק.
אלעד גלגל את עיניו, "תזהר לי על הילדה." הוא רק אמר לאביתר.
היילי התפלתה בידיו והוא הוריד אותה לרצפה.
היא רצה לחבק את אלעד, והוא הרים אותה בידיו, מחבק את מותני ביד השנייה.
"טוב, אנחנו צריכים ללכת, אז תעדכנו אותנו. אמיתי יש לך טיסה עוד ארבע שעות, קדימה." אביתר דחף קלות את אמיתי לכיוון החדר.
"תפסיקו לדחוף כבר." נזפתי.
אביתר שלח לי חיוך מתנצל וחייכתי חזרה.
"טוב, כשאנחנו חוזרים, אני לא רוצה לראות זכר אליכם, תסדרו את הבית לפניי שאתם יוצאים. וג'ס תשמור על היילי, אוקיי?" אלעד ביקש מג'ס, והוא הנהן, לוקח את היילי מידיו, מנופפים לנו כשאנחנו יוצאים מהבית.
"אתה בסדר?" ליטפתי את גבו.
הוא הנהן, מחייך אליי.
"אני מצוין, רק רציתי להיות לבד איתך. בואי נוותר על ללכת לבדוק את זה ונלך לים במקום, מה דעתך?" הוא נשק למצחי.
"אני חושבת שהפצע פגע לך במוח, בוא נלך לבדוק את זה." צחקקתי.
הוא נאנח בקול, "את עקשנית." הוא נשק למצחי.
"ואתה אוהב את זה." משכתי בכתפיי קלות.
"אני מת על זה." הוא הרים את ראשי לכיוונו והוא הצמיד את שפתינו לרגע.
"המפתחות?" הושטתי את ידי.
"את לא נוהגת." הוא שילב את ידיו על חזהו.
"נפצעת בראש, תביא לי את המפתחות." הורתי שוב.
הוא נאנח, מושיט לי מפתחות של רכב יגואר F-TYPE.
נכנסנו לרכב ספורט והתנעתי.
"אלוהים, אישה נוהגת לי ברכב." אלעד לחש לעצמו.
חייכתי אליו, "תרגע, זה לא כזה ביג-דיל." גלגלתי את עיניי.
"מה שתגידי, זה מזעזע." הוא עצם את עיניו.
"אל תרדם, אהובי." הנחתי את ידי על יריכו.
"עכשיו אישה צובטת את הירך שלי. אני לא יודע עוד כמה נשי אני יכול להיות." הוא המשיך ללחוש לעצמו בקול.
"אם תצרח, אני בטוחה שתתעלה על הכל." צחקקתי.
הוא פקח את עיניו לאט, "אני לא אצרח." הוא שילב את ידיו על חזהו.
"כואב לך הראש?" רק שאלתי, מלטפת את שיערו, מזיזה אותו ממצחו.
"קצת, המצח." הוא הנהן לרגע ואז כיווץ את מצחו בכאב.
עוצם את עיניו בשנית.
"אני עייף." הוא לחש.
"אל תרדם, זה מסוכן." ליטפתי את זקנו.
הוא נשען על ידי, "אלעד," צבטתי את לחיו והוא פקח את עיניו.
"אני בסדר." הוא רק אמר.
בוחן את פניי.
"אני שונא את זה, אבל אלוהים. את פשוט מהממת כשאת נוהגת, אני מתפתה לתת לך לנהוג כל הזמן, רק בשביל שאראה את הדבר היפהפה הזה בפעולה." עיניו ירדו לחזהי ונעצרו.
"אני קצת רוצה לרדת לך." הוא אמר, "אולי יותר מקצת." הוא הוסיף.
הסמקתי, "אלעד." ליטפתי את לחיו.
"את חושבת שלא תוכלי להתרכז אם ארד לך?" הוא שאל.
"מה? אלעד, אתה לא יורד לי." השענתי את ראשו על ראש המושב שלו.
"אחרי החתונה!" הוא אמר בקול.
"אחרי החתונה, ארד לך. בכל מקום." הוא הצהיר.
הסמקתי, מחייכת קלות.
"אני יכולה גם לרדת לך." רק אמרתי.
"אני אמות!" הוא עצם את עיניו בחוזקה, דוחף את ראשו לאחור על משענת הראש.
"מה קרה?" אמרתי בבהלה, מניחה את ידי על צווארו, מניחה את ראשו על כתפי.
"את כל כך סקסית." הוא נאנח.
"מה?" מצמצתי כמה פעמים.
"את כל כך סקסית, ומתחשבת. את רוצה לרדת לי גם?" הוא שאל בפליאה, פיו מעט פעור בחמידות.
"נראה לי...?" צחקקתי במבוכה, מלטפת את שיערו הסתור.
"אחרי החתונה. תשכחי מלרדת לך, אני אזיין אותך, בכל מקום." הוא החליט.
"לא תזיין אף אחת, נעשה רק אהבה, אלעד." ליטפתי את לחיו.
"אני כל כך אוהב אותך. בואי נתחתן שבוע הבא, בבקשה?" דמעות התחילו לזרום על לחיו בלי מעצור.
נבהלתי, "מה קרה, אהובי?" מחיתי את דמעותיו שרק נוספו.
"אני כל כך אוהב אותך, את אוהבת אותי גם?" הוא שאל בחוסר ביטחון עצמי.
"אני אוהבת אותך הכי בעולם." נשקתי לשיערו.
"אני עומד להשכב." הוא עדכן.
"מה? איפה?" הוא שיפשף את ראשו על חזהי וגופי מיד נדלק.
הוא הניח את ראשו על יריכיי ועצם את עיניו, נושם בכבדות.
פצעו נפתח ומתחיל לדמם בשנית.
"אלעד," הנחתי יד אחת על שיערו, מתעצבנת על כל הרמזורים הדפוקים בירושלים.
"אני ישן, אהובתי." הוא לחש.
"אסור לך לישון." אמרתי, נלחצת.
"אתה יכול בבקשה לשבת?" ביקשתי.
הוא נענע בראשו, "אני אוהב אותך." הוא הרים מעט את חולצתי.
"אלעד," ניסיתי להוריד אותה חזרה.
הוא הכניס את ראשו בין בטני לחולצה, מצמיד את שפתיו לבטני החמה.
"מתאים לך עגיל בפופיק." הוא אמר, קולו מעומם.
"בהזדמנות." רק אמרתי.
הוא הוציא את ראשו, מחייך אליי.
הטלפון שלי התחיל לצלצל ועניתי.
"היי, הראל." אמרתי לטלפון.
אלעד הרים את ראשו בבהלה.
"היי, אממ." הראל אמר במעומם דרך הטלפון.
"יצאת כבר מהבית?" חייכתי.
"כן, אני על האוטובוס לירושלים, רק רציתי לדעת שהכל בסדר..." הוא הסביר.
"זה בסדר. תגיע לבית של אלעד, נגיד לשומר בכניסה להכניס אותך, אני לא יודעת מתי נגיע, אלעד קיבל מכה בראש ואנחנו עוד מעט מגיעים למיון." הסברתי לו.
"הוא בסדר?" הוא שאל בדאגה.
בחנתי לרגע את אלעד, הוא נשק וליקק את בטני.
"אתה יודע, מכה בראש." רק אמרתי.
"הוא נדפק על כל המוח?" הראל צחקק.
"אני מקווה שהוא יחזור לעצמו." רק אמרתי בחיוך.
"אוקיי, אז אתקשר אלייך עוד מעט?" הראל שאל במבוכה.
"כן, בטח, ואם תצטרך משהו תתקשר גם שבע פעמים." הוספתי.
"אוקיי. תודה אביב." הוא רק אמר וניתק.
"הראל בא אלינו, אוקיי, אהובי?" ליטפתי את שיערו של אלעד שבדיוק התכוון לפתוח את כפתור מכנסיי.
"מה אתה עושה?" הנחתי את ידי על הכפתור, לא נותנת לו.
"אני רוצה להניח את הראש שלי על הירך שלך!" הוא אמר בכעס.
"כשנחזור הביתה, תעשה מה שאתה רוצה, בסדר?" הצעתי לו.
הוא הנהן בהשלמה, מניח את ראשו על הג'ינס המשופשף.
"מה שאני רוצה." הוא רק אמר.
"שהוא לא כולל לרדת לי או סקס." הוספתי.
הוא גנח, "אני חולם לרדת לך." הוא נאנח.
"אחרי החתונה." הבטחתי.
"תרדי לי?" הוא הציע.
"אחרי החתונה." רק אמרתי.
"בסדר. אחרי החתונה. אעשה לך מה שאני רוצה." הוא הסתובב על גבו, משלב את ידיו על חזהו, עוצם את עיניו.
"אל תרדם, אהובי." ליטפתי את שיערו.
"אני ער." הוא נשק לידי.
"את אהובתי." הוא לחש לעצמו.
"הכי אהובה. ואת כל כך יפה," הוא המשיך.
הגענו לחניית בית החולים, "קדימה, אהובי, קום." עזרתי לו להתיישב ויצאתי מהרכב מכבה אותו לפניי, עוברת לצד של אלעד ועוזרת לו לצאת מהרכב, מנסה לספוג את הדם בחולצתי.
"אני בסדר, תרגעי." הוא נשק לשפתיי קלות, מזדקף, מחבק את מותני עם זרועו, נשען עליי.