תיק לא סגור

פרק 11

נ.מ אביב
כולי מלאה באושר.
זה הרגיש לי חלומי.
נשים מתות לזוגיות כזאת, והנה אני: באחת כזאת.
"אתה אמיתי?" שאלתי בהיסוס את אלעד.
היה שקט לרגע בצד השני של הטלפון.
"מה זאת אומרת?" הוא רק שאל, קולו רגוע.
"פשוט... כל האהבה הזאת, היא מרגישה לא מציאותית," אני מנסה להסביר.
"זה גם מה שאני חשבתי, אז תגידי לי, אביב. את אמיתית?" הוא שאל חזרה.
הסמקתי, "אלעד!" צרחתי בהתרגשות.
הוא פרץ בצחוק, "גרמתי לך להסמיק? אני מת לראות את זה." שמעתי את קולו מעט צרוד.
"אלעד," לחשתי.
"אני אוהב-"
"אלעד! רגע!" קטעתי אותו, התיישבתי במיטה.
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה.
"פשוט, קשה לי לא לרצות לעשות איתך... אהבה כשאתה מספר לי את מה שאתה מרגיש..." ניסיתי להסביר בזהירות.
"אני ממש רוצה לאמר לך," נשמע רעש קטן בצד שלו.
"תדמייני שאני נשכב בכעס על המיטה," הוא הוסיף.
צחקקתי, "תגיד כשנהיה ביחד, בסדר?" הצעתי בנחמה.
"פיזית," הוספתי כשהבנתי שזה לא היה ברור מה שאמרתי.
"בסדר," הוא גנח.
צחקקתי, "אני באמת מרגיש ככה," הוא אמר.
חייכתי לעצמי, "אני מאמינה לך, אני מרגישה כמוך." נשכתי את שפתי.
"לעזאזל. אני מתחת לבית שלך, תצאי החוצה, אהובתי." הוא גנח ונשמעה צפירה מתחת לבית.
צרחתי בהתרגשות.
הוא כזה רומנטיקן.
"אין צורך לעקור לי את השמיעה," הוא צחק.
צחקקתי, רצה לדלת, יורדת למטה, קולטת שאני יחפה רק אחרי שיצאתי.
"אלוהים! קפוא פה, מה את עושה לעזאזל?" אלעד מיהר לדחוף אותי למכונית, מושיט לי את הסוודר שלו ואני מחבקת אותו אליי.
"היי," אני מצחקקת.
"היי," הוא מחייך חזרה.
"אני אוהב אותך!" הוא מצהיר בביטחון.
הסמקתי, "אני אוהבת אותך גם!" אני מצהירה חזרה.
"תתחנתי איתי?" קולו רגוע, עדין.
פערתי את פי, "מה?!" צרחתי.
הוא גלגל את עיניו, "תרגעי, אני רק שואל... אולי בעתיד, אולי עכשיו, מתי שתרצי..." הוא נשך את שפתו.
הסמקתי, "אלעד, אתה משוגע. תצא החוצה," פתחתי את הדלת ויצאתי מהמכונית.
הוא הרים גבה בחוסר הבנה, יוצא גם כן.
רצתי אליו וחיבקתי אותו בחוזקה, הוא חייך, מחבק את עורפי, מנשק את מצחי.
"אנחנו מכירים ממש קצת..." התרחקתי מעט.
"אני רוצה להכיר אותך לנצח." הוא הניח את ידיו על כתפיי.
"אבל... מה עם היילי? מה אם היא לא תאהב אותי?" המשכתי.
הוא גלגל את עיניו, "אביב, היילי מאוהבת בך, אני קצת פוחד שאצטרך להלחם איתה עלייך..." הוא חייך ברוגע.
"אוקיי, ומה עם הפפארצי?" המשכתי לשאול.
"מה איתם?" הוא הרים גבה משועשעת.
"מה הם יגידו?" חבטתי בחזהו.
הוא אחז בידי, "מה זה משנה? כל עוד תהיי בידיים שלי, הם יכולים לקנא בשקט, או בקול, להוציא שמועות, לא מעניין אותי, יש לי מספיק כסף לחיות עד לסוף חיי." הוא חייך בזחיחות.
חבטתי בשנית בחזהו, הוא הרחיק את ידי מגופו, אוחז ביד אחת שלו בשניי ידיי באחוריי גבי.
ניסיתי להאבק, "תעזוב אותי," סיננתי.
הוא נשק לשפתיי, ראשי מתרומם לפיו והוא מתרחק מעט, "יהיה לנו בכל חדר בבית שרפרף כדי שתוכלי להגיע אליי," הוא צחק.
גלגלתי את עיניי, "שתוק. אולי יהיה לנו שטיח בכל חדר כדי שלא יכאב לך כשתרד על הברכיים."
הוא צחק, נושק לשפתיי בשנית.
"את לא צריכה לדאוג, אני אטפל בהכל, אוקיי?" הוא העביר את אצבעותיו בשיערי.
"אמרתי לך פעם שאני ממש אוהב את השיער שלך?" הוא תהה בקול, מסניף את שיערי, ציחקקתי, מנענעת את ראשי, מרימה את ידי והוא מתכופף מעט, אחזתי בשיערו.
הוא חייך, נושק לאפי קלות.
שילבתי את ידיי על עורפו.
"אני מת להרים אותך," הוא לחש, "לא תוכל לעשות את זה..." הסמקתי.
"את רוצה לספר לי מה הבעיה?" הוא התרחק מעט, מחבק את מותניי, מרים אותי על מנוע המכונית, מלטף את מותניי.
"כשהייתי קטנה הייתי עולה על אבא שלי כל הזמן... עם הרגליים, ככה," התחלתי לספר, מזיזה את שיערי לאחור, מחבקת רגל אחת של אלעד עם רגלי כשרוח קרה הקפיאה את כפות רגליי החשופות.
הוא עזב את מותניי, ואחז בכפות רגליי, מניח אותן בין רגליו וסוגר אותן, מחמם את רגליי.
חייכתי, "אתה מתוק." נשקתי לשפתיו קלות.
"בכל מקרה, אז חזרתי הביתה יום אחד - הברזתי מבית הספר, חזרתי מוקדם - אבא שלי היה שיכור, ועישן סיגריות, הוא תפס אותי ולא נתן לי ללכת עד שצרחתי והשכנים הגיעו..." ליקקתי את שפתיי.
"מה הוא עשה לך, אהובתי?" הוא התקרב מעט, מלטף את לחיי.
"הוא לא אנס אותי או משהו, והוא היה מאוד שיכור, הוא בסה"כ כיבה עליי כמה סיגריות... הוא לא זוכר את זה, והוא הפסיק לעשן ולשתות, הוא בן אדם טוב, באמת, הוא מקסים, וזה היה לפניי המון זמן ו-"
"אביב, אני לא מתווכח איתך, בסדר? אני מאמין לך שהוא בן אדם טוב. וזה לא בסה"כ, זה המון. וזה בסדר גמור שיש לך טראומה. אני לא מעשן, אז בבקשה אל תפחדי ממני," הוא נשק למצחי.
חייכתי, "אתה מדהים," חיבקתי אותו בחוזקה, הוא חייך.
"אז את יכולה לעלות עליי?" הוא שיחק בשיערי.
"חרמן." סיננתי.
"מעולם לא התנזרתי כל כך הרבה זמן," הוא סינן חזרה.
צחקקתי, "אז זה כנראה טוב בשבילך." נשקתי לשפתיו.
הוא גלגל את עיניו, "אה, עידכנת את אמא שלך שאת שלי?" הוא נישק את שפתיי קלות.
"בהחלט לא. עידכנתי אותה שאתה מגיע לשבת עם היילי," צחקקתי, מושכת קלות בשיערו.
"אפשר לעלות לחדר שלך?" הוא שאל בהיסוס.
"אוקיי, אבל כולן אוכלות עכשיו..." ירדתי מהמנוע והוא מיהר להרים אותי, "שלא תתקררי." הוא הסביר, סוחב אותי כמו נסיכה.
נועל את המכונית ועולה במדרגות למעלה כשאני בידיו.
"לא כבד לך?" תהיתי.
הוא הרים גבה, "למה שיהיה לי כבד?" הוא שאל חזרה.
"כי אתה מרים אותי...?" הרמתי גבה.
הוא חייך, "לא, אני לא אומר שאת מאוד רזה, אבל את בהחלט לא שמנה, או שוקלת משהו..." הוא הסתבך עם מילותיו.
"אני לא מאוד רזה, וגם לא שמנה? מה ניסית לאמר פה?" צחקקתי.
הוא הזעיף את פניו, "פשוט... לא לגרום לך להפרעות אכילה להשמנה וגם לא להרזיה, מבינה?" הוא חייך.
"איך?" תהיתי.
"בגלל שאת לא שמנה, אבל את לא מאוד רזה, זאת אומרת שאת שוקלת בסדר גמור, אז תשארי ככה בבקשה," הוא חייך.
"אתה אומר לי להשאר לנצח 50?" ניסיתי להתקיל אותו.
הוא הרים גבה, פניו רצינות.
ליטפתי את זקנו, "אם זה מה שבריא לגוף שלך, אז לכי על זה." הוא משך בכתפיו, "ואם את רוצה, את נראה לי יכולה לעלות עוד, אני מבטיח לא להגיד לך כלום, חוץ משאת מהממת." הוא חייך אליי.
"לעלות עוד? מה אתה רומז?" משכתי בזקנו קלות.
"רק שבבקשה תלדי את ילדיי," הוא נשק למצחי, מוריד אותי מידיו ליד הדלת של הבית.
"ללדת את ילדיך? יש לך ילדים עתידים?" תהיתי.
"לך לא?" הוא כיווץ את גבותיו.
"יש לי את ילדך." פלירטטי, קורצת לו ופותחת את דלת הבית.
הוא נשך את שפתו.
"אלוהים, אני רוצה לעשות איתך אהבה." הוא סינן.
הבנות הרימו את מבטן מהטלפונים.
"היי, זה אלעד, בן הזוג שלי. מוריה, מה את עושה פה?" הלכתי לחבק את מוריה, בחורה גבוהה עם שיער שחור ארוך ופנים קטנות.
"באתי לבקר, חשבתי שאת ישנה אז לא רציתי להפריע, מסתבר שאת..." היא בחנה לרגע את אלעד.
"לא ישנה?" הוא הציע כשהיא לא המשיכה.
היא חייכה, "בחור חכם." היא צחקקה.
"אחותי, זה אלעד לורן." גפן אמרה בגלגול עיניים.
"העשיר?" רון שאלה באדישות.
הסמקתי, אלעד הרים גבה משועשעת.
"אני מאוד עשיר." הוא אמר בגאווה.
"אוקיי, אני שמחה שהכרתם, נלך לחדר." התחלתי לדחוף את אלעד לחדר.
"חמודה! ממש לא!" רון נעמדה לפניי.
"שבו, שניכם." היא פקדה, גפן ומוריה התאגפו סביבנו.
"מה הבעיה?" שאלתי בכעס, מתיישבת על הספה, אלעד מתיישב לידי.
"אחותי, את זוכרת את העקרונות שלך? בלי סקס לפני חתונה?" גפן שאלה בכעס, משלבת את ידיה על חזאה.
"מה? ברור." הסמקתי.
"אנחנו שמענו אותו מדבר..." מוריה הסבירה, מובכת מעט.
"מה...?" לא הבנתי.
"אה, אמרתי שאני רוצה לעשות איתך אהבה," אלעד נזכר, צוחק.
נשפתי, מגלגלת את עיניי. "אוקיי, אני שמחה שכולכן כאן. הוא הציע לי נישואים, הסכמתי." חייכתי אליהן.
גפן פערה את פיה.
מוריה חייכה אליי.
רון חייכה חיוך עקום.
אלעד הרים גבה אליי, "אמרת לי כן?" הוא תהה.
משכתי בכתפיי, "לא התכוונתי להגיד לך לא, זה יהיה פספוס." חייכתי אליו.
"את עומדת לרצוח אותי ולקחת לי את כל הכסף, נכון?" הוא חיבק את מותני.
"באותו ערב של החתונה." צחקתי.