תיק לא סגור

פרק 14

נ.מ אלעד
"אז?" דניאל הרים גבה.
מרגיש בנוח לחשוף את איבר מינו ומוריד את המגבת, לובש בוקסר כחול כהה.
הורדתי את חולצת הטריקו מגופי, לוקח לדניאל דאורדוראנט ומרסס את עצמי מעט, לובש חולצה לבנה מכופתרת ומכנסיים אפורות מחויטות.
"אני אוהב אותה." הרמתי גבה, סוגר את הכפתורים של החולצה, קושר עניבה תואמת למכנסיים.
הוא חייך, "וואו, אוקיי, מדהים. סבבה." הוא צחק, לובש מכנסיים מחויטות בצבע בהיר וחולצה לבנה מכופתרת.
"מה הסיפור עם היילי?" הוא שאל בחשדנות.
"הייתי בן 20, הייתי טיפש, אמא שלה הייתה נרקומנית ורצתה אותה, ניצחתי אותה בבית המשפט בדיוק כשהכרתי את אביב והיא לא בעיה." הסברתי, נושך את שפתי.
"אביב אוהבת את היילי?" דניאל תהה.
הנהנתי, "נראה לי, היא סייעת בגן שלה..." סידרתי את שיערי לאחור.
"אוקיי. תראה, זה לא סוד שאתם במקומות שונים לגמרי בחיים, היא עדיין בשירות ואתה כבר מנהל חברה שלמה, עם ילדה. אתה מנצל את אחותי, בגלל שהיא יפה ותמימה?" דניאל שילב את ידיו על חזהו.
הרמתי גבה, "אני מוכן להשתיל ראיות למישהו שהיא לא אוהבת בשביל שייכנס לכלא לכמה שנים..." רק אמרתי.
הוא חייך, "ותכנס לכלא אם היא לא תאהב אותך?" הוא בחן אותי.
בלעתי את רוקי.
חייכתי, "אגרום לה לאהוב אותי." אמרתי בביטחון.
הוא צחק, טופח על כתפי.
"בסדר גמור, אחי. התקבלת." הוא העביר את ידו בשיערו ויצא מהחדר, מוציא גרביים מהמגירה תוך כדאי.
אביב נכנסה לחדר, לגופה שמלה ורודה פשוטה, עדינה, כמו של כל הקטנות. "על מה דיברתם?" היא שאלה, מתיישבת על המיטה, מקפלת את רגליה לחיקה.
"דניאל רצה לבדוק שאנחנו באותו ראש." נשקתי למצחה, מושיט את ידי בשביל שהיא תקפל את שרוול חולצתי.
היא קיפלה שרוול אחד ואז את השני.
חייכתי, "את ממש יפה, את יודעת?" קרצתי לה.
היא צחקקה, "גם אתה ממש יפה." היא קרצה לי חזרה.
גלגלתי את עיניי, "אני סקסי, לא יפה." נשקתי לשפתיה קלות.
"אתה יפהפה." היא ליטפה את זקני, "שתקי, אישה." סיננתי.
היא נעמדה, התרחקתי מעט, עדיין מסתכל עליה מלמעלה.
היא נעמדה על המיטה, "לך ת'זדיין." היא סיננה, קצת גבוהה ממני כשהיא עומדת על המיטה.
צחקתי, "אחרי החתונה." הצמדתי את שפתינו.
"יש שיר כזה, אתה מכיר? של עומר אדם." היא אמרה בהיסח הדעת.
חייכתי, "תשירי לי," ביקשתי.
"אחרי החתונה נקשור קצת פחיות לאוטו, וניסע... לא אכפת לנו לאן..." היא זמזמה.
חייכתי, "לכי תחליפי את עומר אדם בהופעה." אמרתי, מלטף את שיערה.
"תודה, תודה. אני יודעת, אני שרה מדהים." קולה נטף ציניות.
נשקתי לאפה, היא צחקקה.
"לעשות קוקו או להשאיר פזור?" היא סלסלה את שיערה סביב אצבעה.
"פזור!" תפסתי את שיערה בידי ואז מפזר אותו חזרה על גבה.
היא צחקקה, "אתה אובססיבי." היא נשקה לשפתיי קלות.
"רק אלייך." נשכתי את שפתה קלות.
היא ירדה חזרה אל הרצפה, משלבת את ידינו.
"היילי, את רוצה לבוא איתנו לבית הכנסת?" הלכנו לסלון.
היילי ישבה עם רעות ואוריה על הרצפה, משחקות בברביות ובובות.
היא רצה לחבק אותי, הרמתי אותה, נושק ללחייה.
"ראית את הנרות של שבת? הדלקת גם?" הצבעתי על הנרות הנוצצים על שולחן קטן בפינה.
היילי הנהנה, "וואו, את מדליקה?" אביב שאלה בהתרגשות.
היילי הנהנה, "כן, אבא אמר שהאמא מדליקה את הנרות אבל בגלל שלנו אין אז אני מדליקה." היילי הסבירה בחיוך גאה.
נשקתי ללחייה, "את כזאת חמודה." חיבקתי אותה בחוזקה.
היא צחקה, "אתה הורג אותי!" היא צרחה, מגזימה.
צחקתי, משחרר מעט את אחיזתי.
יצאנו מהבית, "רעות ואוריה לא באות איתנו?" חיבקתי את מותנה של אביב.
היא נענעה בראשה, "הן מחכות לחברות שלהן שיאספו אותן." היא הסבירה.
הנהנתי בהבנה.
הורדתי את היילי מידיי, היא אחזה בידי, מנענעת את ידינו, מדלגת.
הלכנו מעט, האוויר היה נעים, רוח קרה נשבה בשקט.
נכנסנו לבית הכנסת הגדול.
"היילי, את רוצה לבוא איתי לאזור של הנשים?" אביב התכופפה לגובהה.
"אף פעם לא הלכתי לשם." היילי הרימה את גבותיה בהפתעה.
"איתי את יכולה," אביב חייכה.
"אבא, אתה תהיה עצוב אם אלך לנשים? אני רוצה להיות אישה." היילי נשקה את ידי, נוגסת בה קלות.
חייכתי, מתכופף גם כן לגובהה, "אני מבין, אני לא אהיה עצוב, אני אהיה שמח, אבל תבטיחי לי שאחר כך תחזרי אליי?" הושטתי את זרתי להבטחה.
היא הנהנה בכובד ראש, "מבטיחה." היא שילבה את זרתינו והלכה עם אביב לאזור נשים.
נכנסתי לאזור גברים, לוקח סידור, מתיישב ליד דניאל ואביו.
"איפה אתם?" שאלתי בלחש.
"קריאת שמע." הוא לחש חזרה.
הנהנתי קלות.

היילי רצה אליי, דמעות בעיניה.
"מה קרה?" שאלתי בדאגה, מתכופף לגובהה, פותח את ידיי לחיבוק גדול.
היא רצה לידיי, ממשיכה לבכות על חזהי.
אביב הלכה במבוכה מאחוריה, "סליחה, היא פשוט התחילה לבכות..." היא אמרה במבוכה.
הנהנתי, "הייל, מה קרה?" הרחקתי אותה ממני מעט.
"היו שם מלא אמהות..." היא מחתה את דמעותיה אבל עוד זרמו על לחייה.
"ומה הבעיה?" שאלתי בהיסוס.
"הן חשבו שאביב היא אמא שלי, ואמרו שאני מתוקה..." היא המשיכה.
אביב הסמיקה, "אוקיי...?" לא הייתי בטוח מה קורה.
"מה אם ג'ס יעלב?" היא חזרה לבכות בקול.
"למה שהוא יעלב?" ניסיתי להבין, מחבק אותה בחוזקה.
"כי הוא גם אמא שלי..." היא חיבקה בחוזקה את חזהי.
חייכתי, "היילי, ג'ס לא יעלב, הוא פגש את אביב והוא מאוד אוהב אותה, הוא מסכים שהיא תהיה אמא שלך..." ליטפתי את גבה.
"אתה בטוח?" היא שאלה, מוחה בשנית את דמעותיה.
הנהנתי, "אני בטוח, אם את רוצה אפשר לשאול אותו." הוספתי.
היא הנהנה, "הוא מסכים שיהיה לי עוד אמא?" היא המשיכה לשאול.
"אני לא בטוח שג'ס הוא אמא שלך..." נעמדתי, מרים אותה בזרועותיי, יוצאים מבית הכנסת.
"לא? אבל הוא נותן לי אוכל, ונותן לי נשיקה לפניי השיינה, וגם אתם ישנים ביחד ומתנשקים..." היא הניחה את ראשה על כתפה.
אביב צבטה את מותני.
קפצתי לרגע, "אנחנו פשוט חברים הכי טובים," ניסיתי להסביר.
"וגם אביב החברה הכי טובה?" היילי שאלה.
נענעתי בראשי, "לא, אביב היא אהובתי." חיבקתי את מותנה של אביב.
היא הסמיקה.