תיק לא סגור

פרק 23

נ.מ אלעד
"היילי, יש לנו מלא אורחים השבת, אוקיי?" התיישבתי ליד היילי כשצפתה בבוקר שישי בטלויזיה, עדיין בפיג'מה.
היא הנהנה, "שבת כמו אצל אביב? שאסור להדליק את האור ולהיות בטלפון?" היא שאלה אותי, מתיישבת על ברכיי.
נענעתי בראשי, "עכשיו זאת שבת שאפשר, רק בבית של אביב עדיף שלא, אוקיי?" הסברתי לה.
היא הנהנה בהבנה, חוזרת לצפות בסרט המצויר.
"מי האורחים?" היא המשיכה לשאול, נשענת על בטני.
"אביב, ואמיתי, ואריאל, ואביתר, וגם ג'ספר." אמרתי לה.
היא חייכה, מסתכלת עליי, "יש! אני אוהבת אותם!" היא אמרה בהתרגשות.
חייכתי, "אני שמח לשמוע." נשקתי לראשה.
היא חזרה לצפות בסרט.
"אדוני," העוזרת בית יצאה מהמטבח.
"כן?" הרמתי את ראשי.
"להגיע מחר להכין אוכל?" היא שאלה.
בדיוק דלת הבית נפתחה, אביב מסתערת לפנים הבית.
"היילי!" היא אמרה בהתרגשות, זורקת את התיק שלה על הספה והיילי רצה לחבק אותה.
חייכתי, "אני לא יודע. אביב, תכירי, זאת אסתר, העוזרת בית, את רוצה שהיא תבוא מחר להכין אוכל או שפשוט נזמין אוכל?" שאלתי את אביב.
"לא יודעת, היילי מה את רוצה לאכול?" אביב שאלה את היילי.
"פיצה!" היילי הכריזה.
חייכתי, "אז אל תבואי מחר, אולי בערב, אני אשלח לך הודעה." אמרתי לאסתר, היא הנהנה.
מחייכת לאביב ויוצאת מהבית.
"מה רואים?" אביב הורידה את נעליה והתיישבה לידי.
"אני שמח שאת מרגישה בבית." חייכתי אליה, משעין את ראשי על הספה.
היא צחקקה, מצמידה את שפתינו לרגע.
היילי התיישבה בחיקה, צופות ביחד בסרט דיסני.
"אמיתי ישן, ג'ספר אמור להגיע עוד מעט, וככה גם אביתר ואריאל." אמרתי לה.
היא הנהנה, "הם יהיו לכל השבת, נכון?" היא שאלה.
הנהנתי, "זאת פעם ראשונה מאז המון זמן שאנחנו עושים שבת שלמה ביחד," אמרתי בחיוך.
היא חייכה, נושקת למצחי.
"איך אתה מרגיש עם זה?" היא שאלה בחיוך.
"לחוץ, ומתרגש." השענתי את ראשי על יריכה, היילי דחפה את ראשי, "זוז, אביב שלי." היא בעטה בראשי.
תפסתי ברגלה, מרים אותה ומניח אותה בחיקי, מחבק אותה.
היא צחקקה, מניחה את ראשה על חזהי בנוחות וחוזרת לצפות בסרט.
החזרתי את ראשי לחיקה של אביב.
היא חייכה, מעבירה את אצבעותיה בשיערי.
"אני חוששת שאני אעשה משהו שהם לא יאהבו," אביב אמרה בקול את דאגתה.
חייכתי, "את רצינית?" הרמתי גבה.
"זה לא יקרה. אביתר אוהב שאת בוגרת לגילך ושאת אחראית ועצמאית, אריאל יאוהב אותך לא משנה מה תעשי, כי את פשוט מהממת, ואמיתי אוהב אותך כי אני אוהב אותך. וכי את פשוט מקסימה." הוכחתי אותה.
היא צחקקה, "שלושתם דלוקים עלייך, אם לא היית שלי מלכתחילה, היינו כל כך רבים עלייך שלא היינו נשארים אחים." הרמתי את חולצתה מעט, נושק לבטנה.
היא צחקקה, "אני שמחה שאני שלך מלכתחילה." היא שרטה את הקרקפת שלי בציפורניה בעדינות.
חייכתי, מעביר את זקני על בטנה, שורט את עורה מעט.
היא הניחה את ידה השנייה על זקני, משחקת בו בזמן שהיא צופה בסרט דיסני.
"זה הנסיכה והצפרדע?" קולו של אמיתי היה צרוד מעייפות כשהוא נכנס לסלון, לבוש רק בבוקסר שחור, יד אחת שלו בתוך הבוקסר והיד השנייה פורעת את השיער על ראשו.
אביב הסמיקה, "אמיתי, אביב כאן." סיננתי בכעס.
הוא חייך, מוציא את ידו מהבוקסר, הולך לשטוף את ידו ואז חוזר לסלון.
"היי, אביב." הוא התיישב לידנו.
"אני אוהבת את נאבין." היילי הכריזה.
הסתכלנו על המסך, הנסיך נאבין בדיוק שר עם תנין.
"אני לא אוהבת אותו." אביב אמרה.
"זאת אומרת, בהתחלה לא, בסוף אני אוהבת אותו." אביב הסבירה כשהיילי שלחה לה מבט רצח.
חייכתי, "למה?" היילי שאלה בהתעניינות.
"בהתחלה הוא חסר אחריות ומגעיל, ובסוף הוא חמוד מאוד ואכפת לו." אביב הסבירה בחוכמה.
נשקתי לבטנה.
היא אחזה בזקני.
היילי הנהנה בהבנה, "כן, אבל זה חמוד כשהם צפרדעים דביקיים! אם אני הייתי יכולה הייתי מתנשקת עם צפרדע!" היילי הכריזה.
"איכס." אני, אמיתי ואביב סיננו ביחד.
היילי צחקה בקול, הולכת להתיישב על ברכיו של אמיתי, חוזרת לצפות בסרט.
אמיתי חיבק אותה, משלב את רגליו זו בזו.
ג'ספר הופיע גם כן רק בבוקסר ושיער פרוע בסלון.
ידו בבוקסר שלו.
התיישבתי בכעס, "הייתם פה אתמול ביחד?" שאלתי בכעס.
אמיתי בחן לרגע את ג'ס, "אני לא מכיר אותו." הוא רק אמר, חוזר לצפות בסרט.
גלגלתי את עיניי, "אתם חסרי אחריות, כמו נאבין." אמרתי בכעס.
אביב צחקקה, מושכת אותי בחזרה לשכב על יריכיה, "הם אנשים בוגרים, תסמך עליהם שהם יודעים מה הם עושים." היא ליטפה את שיערי.
"לעזאזל, רק בגללה אני סולח לכם. שזה לא יקרה שוב." הזהרתי אותם.
"אמיתי, יש לג'ספר בית ריק, לך אליו." הוספתי.
ג'ס גלגל את עיניו, "אני אוהב לישון פה, חוץ מזה שאנחנו פה אם תתעורר בלילה." ג'ס אמר, מתיישב ליד אמיתי, מתכרבל בחיקו, מחזיר לי את היילי, חיבקתי אותה.
"תודה," רק אמרתי במבוכה.
ג'ס חייך אליי.
"אתה עדיין מתעורר בלילה?" אביב שאלה, מלטפת את שיערי.
נענעתי בראשי, "הפעם האחרונה שהתעוררתי הייתה בפעם הראשונה שהלכנו ביחד לאכול שווארמה." אמרתי לה.
"זה היה לפני... המון זמן," היא הרימה גבה.
הנהנתי, "זה הכי הרבה זמן שלא היה לך בחמש שנים האחרונות." ג'ס אמר בגאווה.
הנהנתי בחיוך, נושק לבטנה של אביב, היא חייכה.
"אני גאה בך." היא לחשה לי.
חייכתי, "אני אוהב אותך." נשקתי לשפתיה.
הטלפון שלי התחיל לרטוט.
הרמתי אותו, "זה אביתר." שמתי על רמקול.
"אלעד, לא נותנים לי להכנס לבית בטענה שאני מתחפש לאח שלך." הוא סינן.
צחקתי, "אריאל איתך?" שאלתי, מסתכל על השעה.
16:34.
"כן, מפחיד את השומרים," אביתר אמר.
חייכתי, "ג'ס יורד להביא אתכם." החלטתי, שולח את היילי לבעוט בג'ס.
"מהר." אביתר רק אמר וניתק.
"לך, ג'ס." אמרתי.
"אני לא לבוש, לך אתה." ג'ס שלח את היילי חזרה אליי.
"אין לי כוח." נאנחתי.
אביב צחקקה.
"אמיתי, לך. לאף אחד לא אכפת גם אם תהיה בלי כלום." שלחתי את היילי לבעוט באמיתי.
"ג'ס עליי." אמיתי טען.
נעמדתי, דוחף את ג'ס מאמיתי, נשכב על ג'ס.
"יאללה, לך." דחפתי אותו.
הוא נאנח, נעמד, "תביא לי את המכנסיים שלך," הוא הורה לי.
הורדתי את הטרנינג האפור מרגליי והוא לקח אותם, לובש אותם ויוצא מהבית יחף וחסר חולצה.
ג'ספר לקח את השמיכה מקצה הספה, מכסה את גופו.
היילי התיישבה ליד אביב.
נשכבתי מאחוריי ג'ס, מניח רגל אחת על מותנו, ויד על צווארו, עוצם את עיניי בעייפות.
"בואו נעשה שלישיה." ג'ס זרק לאוויר.
חבטתי עם ידי בפניו, לא פוקח את עיניי.
הוא צחק.
"ג'ספר היקר, אתה לא יכול להשיג את אמיתי אז אתה מחליף אח?" אביב עקצה.
צחקתי בקול, "אכלה אותך." נגסתי בכתפו.
"שתוק," הוא משך בשיערי.
"אביב יקרה, אלעד היה הבחירה הראשונה שלי, אבל הוא אף פעם לא הסכים," ג'ס טען.
"אז אמיתי הוא הברירת מחדל? איזה מעליב." אביב צחקקה.
ג'ס גלגל את עיניו, "הוא לא ברירת מחדל, הוא ממש שווה." הוא אמר בכעס.
חייכתי, "הוא מאוהב באמיתי בסתר, אל תעשי לו ספוילר." קרצתי לאביב.
היא חייכה.
"אני לא מאוהב באמיתי!" ג'ס אמר בכעס ובדיוק הדלת נפתחה.
אמיתי מצמץ כמה פעמים בהפתעה, "אממ, טוב לדעת?" אמיתי הרים גבה, מעביר את מבטו בנינו.
"אתה יודע שאמיתי כן מאוהב בך, נכון?" אביתר שאל את ג'ס.
"מה?" אמיתי הזדעק.
"אויש נו, שניכם מאוהבים אחד בשני." אריאל אמר בכעס, פושט את בגדיו ודוחף את ג'ס לצד השני של הספה, מזיז אותי מעט ונשכב מאחוריי, מחבק את מותניי.
"אנחנו לא מאוהבים." ג'ס ואמיתי אמרו בכעס ביחד.
"תהיו בשקט! אני לא מצליחה לראות ככה!" היילי צעקה בכעס.
"לאף אחד לא אכפת אם תתחתנו, רק תשתקו." היא המשיכה.
"עוד מעט נאבין וטיאנה מתחתנים, ומזה כן אכפת לי. אז שקט." היא התיישבה על אביב, מגבירה את הווליום מהשלט.
חייכתי, מסתובב לבטנו של אריאל, מניח רגל על רגלו.
"היילי צודקת." רק אמרתי, מתכונן לחבטות החזקות בראשי, שלא איחרו להגיע.
"איך אתה, אריאלוש?" חייכתי לאריאל.
"אני מצוין. איך אתה, אלעדוש?" הוא שאל בחזרה, מחייך.
"קצת כואב לי הראש." הנחתי את ראשי על כתפו.
הוא ליטף את שיערי, מחייך לעצמו.
"תתקרב קצת, שלא תיפול." הוא חיבק את גבי, שלא אפול מהקצה של הספה.
"פעם היית דוחף אותי בכוונה," חיבקתי את גבו, נושך את כתפו בעדינות.
הוא חייך, "הייתי דוחף אותך גם עכשיו, אבל אני אפול איתך." הוא משך בכתפיו.
אביתר פשט את בגדיו, זורק אותם על השולחן הקטן מול הטלויזיה, מתיישב ליד אביב.
"תשמור את הזין שלך בתוך הבוקסר, אביתר." אמרתי בכעס.
אביב צחקקה, אוחזת בכף רגלי.
"תרגע, אחי." הוא לחש משהו לאביב והיא צחקקה, צובטת בחוזקה את יריכי, קפצתי בבהלה.
"זה היה בשמי." אביתר אמר בגאווה.
גלגלתי את עיניי, "אפשר את הטרנינג שלי בחזרה?" שאלתי את אמיתי ששכב ליד ג'ספר, צופים בחתונה של הנסיך נאבין ושל טיאנה.
"לא, נוח לי." אמיתי רק אמר.
"אני אחזיר לך אותם כשאוריד אותם," הוא אמר בהיסח הדעת.
הנסיך והנסיכה החדשה התנשקו וחזרו להיות בני אדם על המסך הגדול.
"היילי, הדבר הזה לגילך? תראי איך הם מתנשקים!" אריאל צעק בבהלה.
צחקתי, "היא ראתה דברים גרועים יותר." רק אמרתי, עוצם את עיניי.
"אוי ואבוי, התינוקת התמימה שלי!" אמיתי צעק כששמע את דבריי.
היילי צחקה, "כולכם אבא רק ב4 אנשים," היא חיבקה את אביב.
"ומה אני?" ג'ס שאל.
"אמא שלי, כמו אביב." היילי אמרה בחיוך.
"יש לך ארבע אבות ושניי אמהות? איזה כיף לך!" אביתר פרעה את שיערה.
היא צחקקה, "מי האבא הכי טוב?" אריאל שאל.
"זאת לא תחרות." אמיתי הכריז.
חייכתי, מחבק את אריאל, והוא מלטף את גבי.
"אבא הכי טוב!" היילי קפצה עליי.
"אני אוהב אותך ילדה שלי!" צעקתי בהתרגשות, מכניס אותה ביני לבין אריאל, מוחץ אותה בחיבוק ובנשיקות.
אריאל גם כן נישק אותה בכל גופה, מתחיל לנגוס בה.
"אחי, תרגע, היא ילדה." דחפתי את ראשו ממנה.
היא צחקקה, "את כזאת חמודה, ילדונת." אריאל נגס בלחייה.
"אתה כמו אבא, כואב ככה," היא ליטפה את זקנו של אריאל ביד אחת וביד השנייה את הזקן שלי.
"זה כואב לך?" הוא שאל.
היא הנהנה, "כן, דוקר." היא תפסה בשניי ידיה את לחיו, מושכת בעדינות בזקן, פורעת אותו.
הוא חייך, "מסכנה," הוא נשק ללחייה, אוחז בירכה.
היא צחקקה, מרימה את רגלה לחזהו.
הוא חייך, תופס את רגלה, נושק לה.
היא בעטה בו קלות, ראשה על צד בטני, צוחקת.
הסתובבתי על הגב, שיהיה לה יותר נוח לשכב עליי.
ציפורניה של אביב ליטפו את רגלי, מעבירה את ידה עד הקיפול של הברך וחזרה למטה, שוב ושוב.
"אפשר עוד קצת למעלה?" הרמתי את ראשי מזרועו של אריאל, מסתכל על אביב.
"אני לא מגיעה," היא משכה בכתפיה.
חייכתי, מהנהן בהבנה, חוזר להניח את ראשי על זרועו של אריאל בזמן שהוא מציק להיילי עם היד השנייה.
"אבא, אפשר עוד סרט?" היילי קפצה על גבי.
"נראה לי ראית מספיק, גם עם כל הנשיקות האלה." אריאל אמר, שולח את אצבעו למחוץ את לחייה.
היא נבהלה, רגליה לא מוצאות אחיזה בגבי וכמעט מחליקה לרצפה.
תפסתי אותה ביד אחת, מסתובב, מניח אותה על חזהי.
"את בסדר?" ליטפתי את לחייה.
היא הנהנה, "חשבתי שאני עומדת למות!" היא צעקה בבהלה.
צחקתי, "תרגעי, דרמה קווין." ליטפתי את שיערה.
אריאל חיבק אותה, משכיב אותה בנינו.
"סליחה, ילדונת." הוא לחש לה.
היא חייכה, "זה בסדר, אבא הפיל אותי מלא פעמים." היא אמרה בשמחה.
"מה? למה את מגלה?" שאלתי, מופתע מדבריה.
היא צחקקה, "זה סוד של אבא?" היא שאלה.
הנהנתי, "היילי, כל דבר שאני עושה זה סוד של אבא," הזזתי את שיערה מפניה.
"אה, אתה איש סודי!" היא הכריזה.
צחקתי, "נכון מאוד, רק לאביב את יכולה לספר." נשקתי ללחייה.
היא הנהנה בהבנה, מתיישבת.
"אביב, את רוצה שאני אספר לך את כל הסודות של אבא?" היילי הציעה לאביב.
צחקתי, נושק לידה.
"את שורפת אותי." עזרתי לה לא ליפול מרגליי ומרגליו של אריאל כשהיא עברה לשבת על אביב.
היא חייכה, "בגלל שאני לוהטת?" היא קרצה לי בשניי עיניה.
אמיתי צחק בקול, "היילי! את הכי לוהטת!" הוא צעק לכיוונה.
היא חייכה, שולחת לו נשיקה באוויר, מתיישבת בביטחה בחיקה של אביב.