תיק לא סגור

פרק 21

נ.מ אביב
"אריאל נחמד מאוד, אל תדאגי." אביתר הבטיח לי.
חייכתי, "אני לא דואגת," אמרתי, אבל דאגתי.
מה אם הוא לא יאהב אותי?
מה אם הוא אפילו ישנא אותי?
או יחשוב שאני נמוכה מדי?
או שאני לא טובה בשביל אלעד?
"אהובתי," אלעד אחז בלחיי, גורם לי להסתכל על פניו.
"אריאל יאהב אותך כמו שאביתר ואמיתי אוהבים אותך, כי אני אוהב אותך. ואני חשוב להם, אז הם אוהבים אותך, בסדר? תפסיקי לדאוג. כבר פגשת את אמיתי ואביתר והיה בסדר, אז גם איתו יהיה בסדר." אלעד אמר בביטחון, מחבק את מותני, מלטף אותה.
הנהנתי, "יהיה בסדר." אמרתי.
"נכון מאוד." הוא חייך.
הלכנו לכיוון הכניסה של הקניון ושניי בחורים גדולים בחליפות שחורות ומשקפי שמש כהים נכנסו בדיוק דרך הכניסה, רצים אלינו.
אמיתי חיבק בחוזקה את אביתר, והבחור השני, בעל שיער שחור כמו של אחיו, וזקן קצר, רץ לאלעד, מחבק אותו בחוזקה.
"אח שלי הקטן והחמוד!" הוא קרא בהתרגשות.
אמיתי ואביתר צחקו, פורעים ביחד לאלעד את השיער ואת החליפה, אלעד נאבק בהם, בורח למאחוריי והם נעצרים, לא רוצים לפגוע בי.
"נעים להכיר אותך, גברתי." אריאל הוריד את משקפי השמש הכהים מעיניו וחשף את עיניו הכחולות כמו של שאר אחיו.
חייכתי, אריאל אחז בידי ונשק לה, אלעד דחף אותו ממני.
"אתה בטח אריאל," אמרתי בחיוך.
הוא הנהן, "ואת אביב. שמעתי עלייך המון. אבל עם כל מחמאותיו של אלעד על יופיך, את מעל או מעבר." הוא קרץ לי.
אלעד גלגל את עיניו, "הוא מכניס נשים למיטה שלו כמו שהוא מדבר." אלעד לחש לאוזני, אריאל הזעיף את פניו אליו.
צחקקתי, "אז, בת כמה את, אביב?" אביתר שאל.
"אחי, לא שואלים בחורה דבר כזה." אריאל אמר בכעס, חובט באחורי ראשו של אחיו הגדול.
חייכתי, "זה בסדר. אני בת 20." התחלנו ללכת לכיוון חנות התכשיטים היקרה, אלעד מחבק את מותני, אחיו הגדולים מצדדינו.
"ילדונת." אביתר מרים את גבותיו.
חייכתי, "כן, שנה שנייה בשירות לאומי." משכתי בכתפיי.
"מתי אתם מתכננים להתחתן?" אמיתי שאל.
"כשאסיים." חייכתי.
"איפה את משרתת? שואלים את זה ככה?" אריאל שאל.
"כן, אפשר. ואני עם ילדים, כרגע אני עוזרת בגן של היילי, וככה הכרתי את אלעד." הסברתי.
הם הנהנו בהבנה.
אלעד חייך, מלטף את מותני.
"ויש לך אחים?" אריאל שאל.
הנהנתי, "5 אחים, ואני השישית." אמרתי.
"מהגדולים? קטנים?" אביתר שאל.
חייכתי, "מהגדולים, יש לי אח גדול, בשנה. ואז אני, ושניי זוגות תאומים קטנים." הסברתי.
הם הנהנו בהבנה.
"את אוהבת את אלעד?" אמיתי שאל בחוסר טאקט.
אביתר חבט באחורי ראשו.
צחקקתי, "כן, מאוד." אמרתי בביטחון.
חייכתי לאלעד, הוא נשק ללחיי.
"עשיתם כבר סקס?" אמיתי המשיך.
הסמקתי, אביתר חבט באחורי ראשו בחוזקה, "אחי!" אמיתי סינן בכאב.
"סתום ת'פה שלך, אדיוט." אריאל אמר גם כן בכעס.
חייכתי, לא מרגישה בנוח לענות.
"אני גם אוהב אותה." אלעד אמר.
אחיו הגדולים חייכו אליו, "אחי, אם אתה לא אוהב אותה, היא שלי." אריאל אמר בביטחון.
אביתר צחק, "שתוק, אני הרבה יותר שווה ממך." הוא הרים גבה בכעס לאריאל.
"אבל אני הכי חמוד," אמיתי טען גם כן.
הסמקתי, "תרגעו, היא שלי." אלעד גלגל את עיניו.
"איזה בחור." אריאל חיבק את כתפיו של אלעד.
אלעד חייך אליו.
"על איזה טבעת את חולמת?" אריאל נעמד לידי, שואל.
"אני לא יודעת, משהו עדין." החלטתי.
הוא הנהן, "בחורה עדינה." הוא חייך.
חייכתי, "עדינה מאוד." צחקקתי.
נכנסנו לחנות היקרה.
כל הטבעות היו נוצצות עם יהלומים ענקיים.
"אלעד, בוא נלך למקום אחר." ביקשתי.
"קרה משהו?" הוא התכופף אליי.
נענעתי בראשי, "לא, פשוט אני... זה לא הסגנון שלי, כל זה." ניסיתי להסביר.
"את לא רוצה להסתכל?" הוא שאל.
"לא יודעת, אתה אוהב אותם?" שאלתי בהיסוס.
הוא משך בכתפיו, "אני אוהב מה שאת אוהבת." הוא רק אמר והסתובב.
"אנחנו יוצאים." הוא הורה לאחיו ויצאנו מהחנות.
"זה היה מוגזם." אמיתי הצהיר.
"רק גולדוגריות קונות את הדברים האלה." אריאל הוסיף.
אביתר הנהן.
חייכתי, "בוא נלך למקום אחר." הלכנו לדוכן קטן באמצע הקניון של תכשיטים.
הסתכלנו מבעד לזכוכית, "אתה גם תהיה עם טבעת, נכון?" ליטפתי את אצבעותיו של אלעד.
"את רוצה שאני אהיה?" הוא שאל חזרה.
הנהנתי, מחייכת אליו.
הוא חייך, "אז כן." הוא החליט.
חיבקתי את זרועו, עוברים ביחד על כל הטבעות.
"אתם רוצים עזרה?" בחורה יפה שאלה, עומדת מאחוריי הדלפק.
הנהנתי קלות בראשי, "אני מחפשת... משהו עדין, זהוב." ביקשתי.
היא הנהנה, מוציאה בשבילי כמה טבעות מתוך הזכוכית, "מה את חושבת עליהן?" היא שאלה בחיוך.
בחנתי טבעת אחת, בצבע זהוב עם פס כחול עדין מתלפף מסביב.
"מה אתה חושב עליה?" הרמתי את הטבעת בעדינות.
"הפס בצבע של העיניים שלך," הסברתי לו כשהוא הרים גבה.
הוא חייך, מרים את מבטו אל פניי.
"אני אוהב את דרך החשיבה שלך." הוא נשק ללחיי.
חייכתי, "והטבעת?" שאלתי.
הוא הנהן, "היא יפה, אני אשמח לראות אותך עונדת אותה." הוא החליט.
אמיתי הסתכל על הטבעת שבחרתי, "זה בצבע של העיניים שלי, היא מאוהבת בי בסתר." אריאל הכריז בשמחה.
צחקקתי, אלעד גלגל את עיניו.
"אחרוט על זה את השם שלי בשביל שאף אחד לא יחשוב שהיא שלך." אלעד אמר ברכושנות, מחבק אותי.
חייכתי, "יש אפשרות לחרוט בפנים?" שאלתי את הבחורה הנחמדה.
"כן, כמובן." היא אמרה.
"אז אפשר להזמין?" ביקשתי.
"כמה זה עולה?" שאלתי.
"אל תגלי לה." אלעד מיהר לאמר.
הזעפתי את פניי אליו.
הבחורה הנהנה בחיוך.
"תוכלי לכתוב לי כאן, מה לחרוט ואת מספר הטלפון שלך, או של ארוסך ואז נתקשר אליכם כשזה יהיה מוכן." היא אמרה.
הנהנתי בהבנה, "זה עולה תוספת כסף לחרוט?" שאלתי.
"אל תגלי לה." אלעד הרחיק אותי מהדלפק.
גלגלתי את עיניי.
"אני מבטיח לך שזה יותר זול מכל דבר שהיית בוחרת בחנות שם." הוא הבטיח לי.
ואני מהנהנת.
הוא חייך, "מה את רוצה לחרוט?" הוא שאל בהתעניינות.
"יש לכם טבעת תואמת לזה?" התעלמתי משאלתו, שואלת את הבחורה.
"לגבר," הוספתי.
היא הנהנה, "כן, בסגנון הזה רק לגבר." היא הוציאה טבעת תואמת עם פס כחול מסביב, טבעת יפה.
"מה אתה חושב?" ליטפתי את זקנו של אלעד.
"אני אוהב אותה. יש אולי בצבעים שונים?" הוא שאל.
"אני חושבת שכן," הבחורה פתחה את הארון התחתון.
"יש אפור, שחור, כסוף..." היא הקריאה.
"ירוק?" אלעד נשך את שפתו.
חייכתי אליו.
"כן, אחרון." הבחורה אמרה בהתרגשות, מוציאה טבעת תואמת לכחולה רק עם פס ירוק עדין יפה.
"אני אוהב את זה. אז תחליטי מה את רוצה לחרוט על זה." הוא אמר והזדקף, לוקח איתו את אחיו ומתרחקים מעט.
חייכתי, חשבתי לרגע ואז לוקחת את הדף, "אפשר לחרוט משהו אחר לכל טבעת?" שאלתי את הבחורה הנחמדה.
"כן, כמובן." היא הנהנה.
כתבתי את המילה ואת הפרטים שלי ואז הושטתי לבחורה.
"לשלם עכשיו או כשיהיה מוכן?" אלעד התקרב אליי.
"עכשיו," הבחורה אמרה.
"אפשר לשלם?" שאלתי את אלעד.
הוא הרים גבה, מושיט את כרטיס האשראי שלו לבחורה.
"לא." הוא נשק למצחי.
הבחורה לקחה את הכרטיס והעבירה אותו, "חצי?" הצעתי.
הוא נענע בראשו, מחזיר לארנק שלו את הכרטיס.
ניסיתי לתפוס את הקבלה אבל הוא לקח אותה מידה של הבחורה, מכניס לכיס האחורי של מכנסיו.
"זה אמור למנוע ממני לקחת אותה?" הרמתי גבה.
הוא חייך, מחליק את הקבלה לבוקסר שלו.
הסמקתי, "תרגישי בנוח לקחת אותה." הוא נשק קלות לשפתיי.
"תודה רבה לך, תתעדכנו כשזה יהיה מוכן." הוא חיבק את מותני.
"זאת טבעת מהממת." אריאל אמר בהתרגשות.
"עכשיו אני גם רוצה להתחתן," אביתר אמר.
אמיתי צחק, "אני רוצה בחור שיקנה לי טבעת." הוא חיבק את גבו של אביתר.
אביתר גלגל את עיניו, "לקנות לך פרחים?" הוא שאל, מחבק את כתפיו של אמיתי.
אמיתי הנהן, "אני רוצה ורדים." אמיתי החליט.
אביתר גלגל את עיניו, "בסדר, לעזאזל." יצאנו מהקניון, הולכים לכיוון תחנת רכבת הקלה.
ארבעת האחים שמים לעיניהם הבהירות משקפי שמש.
חייכתי, "אתם נראים כמו חבורה של מאפיונרים." חיבקתי את אלעד כשרוח קרה נשבה עליי.
הוא הוריד את ג'קטו הכהה ופרס על כתפיי, חיבקתי את הג'קט החם.
"מאחוריי הגב של כולם אנחנו מאפיונרים." אמיתי חייך.
"זה לא חוקי." אלעד רק אמר.
אריאל צחק, "הורס שמחות." הוא חבט קלות בזרועו של אלעד.
אלעד חייך אליו.
הרכבת עצרה לידנו ונכנסנו, מצתופפים בהמון.
נצמדתי לאלעד, אביתר, אריאל ואמיתי נאגפו מסביבנו, דואגים שאף אחד לא נוגע בי.
אלעד חיבק אותי, שומר עליי.
עברו ארבע תחנות וירדנו מהרכבת, חוזרים לנשום אוויר נקי.
"כל העיר מלאה עכשיו בערסים." הסברתי את העומס.
הם הנהנו בהבנה, "גדלתם בתל אביב, נכון?" שאלתי.
אביתר הנהן, "הייתם מגיעים לעיר כשהייתם קטנים?" שאלתי בהתעניינות.
הם בחנו לרגע זה את זה.
"לפעמים, כשאביתר היה בא איתנו, הוא היה מוציא רכב ואז כולנו היינו נוסעים ביחד. ובגלל שלא היה לנו בייביסיטר לאלעד, הוא היה רק בן 7 בערך, היינו צריכים לקחת אותו איתנו, והיינו עושים עליו שמירות, כל שעה מישהו אחר." אביתר אמר בחיוך.
הם צחקו, "אבל אמיתי אתה גדול מאלעד רק בשנה, היית גם קטן," הרמתי גבה.
"אני ישנתי בזמן הזה. לאלעד היו בעיות שיינה מאז שהוא היה תינוק ובגלל זה הם לא יכלו פשוט להשאיר אותו, אבל אותי כן." אמיתי הסביר, מחייך, קורץ לי.
"אביתר! תקנה לי פרחים!" אמיתי קרא בהתרגשות כשעברנו ליד איש זקן עם פרחים יפים.
אביתר גלגל את עיניו, "תבחר פרחים, פרח." הוא סינן.
אמיתי חייך בהתרגשות, "את רוצה גם פרחים?" אלעד שאל אותי בחיוך.
"לשבת." הוא הסביר.
הנהנתי, "אני אקנה." החלטתי, אלעד גלגל את עיניו.
"את חמודה כשאת חייה בסרט." הוא נשק ללחיי.
"תבחרי פרחים, פרח." הוא קרץ לי.
חייכתי, נעמדת ליד אמיתי, "אני אוהב ורדים, כדאי לך." אמיתי אמר, מרים זר ורדים אדום גדול, "אני אוהבת אותו," הרמתי זר גם כן גדול בצבע ורוד יפה.
אמיתי הנהן, "אביתר, תקנה לי." אמיתי דחף את הפרחים לידיו של אביתר, צחקקתי, מושיטה לאלעד את הפרחים הורודים.
"הם מהממים, כמעט כמוך." הוא פלרטט, מוציא את כרטיס האשראי שלו מהארנק.
"אלעד, אני אשלם," הנחתי את ידי על זרועו.
"אני מתעקשת." אמרתי בביטחון.
"אביב, אני רוצה לשלם עלייך." אלעד נשך את שפתו.
"קנית לי הרגע טבעת, אני יכולה לשלם על פרחים," טענתי.
"קניתי טבעת גם לעצמי," הוא הרים גבה.
"אלעד," גלגלתי את עיניי.
הוא חייך, "לעזאזל, בסדר. אני משלם עלייך באוכל." הוא הכריז.
"אוקיי." הושטתי לאיש הזקן שטר של 50₪.
הוא הושיט לי 30₪.
"אני אקח עוד זר," החלטתי, לוקחת זר תואם, בצבע לבן.
האיש הנהן, מושיט לי מטבע של 10₪.
הושטתי לו את זר הפרחים הלבנים.
הוא הופתע, לוקח את הזר הגדול. "שבת שלום." חייכתי אליו והוא חייך אליי בחזרה. המשכנו ללכת, אביתר ואלעד עם זרים בידיהם.
"חשבתי שאני לא יכול להתאהב בך יותר ממה שאני כבר מאוהב, אבל אז הבאת לו את הפרחים והאהבתי פתאום התעצמה." אלעד נשק לשפתיי קלות.
הסמקתי, "זה שום דבר." משכתי בכתפיי, חיבקתי את זרועו, מחייכת.
"את מדהימה." הוא לחש לי.
חייכתי אליו, "תודה."