תיק לא סגור

פרק 6

נ.מ אלעד.
לעזאזל.
איך נכנסתי לזה?
"אבא!" היילי קראה מהחדרה.
"כן?" נכנסתי לחדר.
היא הושיטה את ידיה אליי.
נשכבתי לידה, מחבק אותה אליי.
היא נרדמה בשניות.
נשקתי למצחה, נעמד, הולך לחדר, לוקח כדור אחד, חוזר לחדרה, בולע את הכדור ומפשיט את בגדיי, נשאר רק בבוקסר ונצמד אליה, מחבק אותה בחוזקה.

"מתי הפגישה הראשונה?" שאלתי את המזכירה.
"ב9:30." היא התחילה לענות לטלפונים וחזרתי למשרד, מתיישב על הכיסא הגדול בראש השולחן, שותה מים ועוצם את עיניי לרגע.
"אדוני, תוכל ללכת לקנות שוקולד?" המזכירה נופפה בדגל אדום.
הזעפתי את פניי, "את צריכה פדים?" רק שאלתי.
היא בדקה בתיק שלה ואז הנהנה.
"אז שוקולדים ופדים?" הרמתי גבה.
היא הנהנה, ממשיכה לדבר עם לקוחות בטלפון.
יצאתי מהבניין, מקווה לפגוש את אביב, אבל קצת גם לא.
הלכתי מהר לסופר הקטן, מישהו התנגש בי בחוזקה.
צעדתי צעד אחד לאחור.
"לעזאזל איתך, קיוויתי שתיפול," אביב משכה בכתפיה.
"למה?" שאלתי בכעס, משלב את ידיי על חזהי.
"אל תראה ככה כועס, זה היה בצחוק," היא שיחררה את שילוב ידיי.
"מה באת לקנות היום?" היא המשיכה לשאול.
"פדים ושוקולדים, את צריכה גם שוקולדים?" שאלתי.
היא הנהנה, "דגל אדום?" תהיתי.
היא הרימה גבה משועשעת.
"אני לא מספרת לך מה מצב הכוס שלי," היא נופפה עם ידה מול פניי.
צחקתי, "אוקיי, אז רק שוקולדים." נכנסתי לסופר, היא לצידי.
"איזה סוג אתה צריך?" היא שאלה, מעבירה אצבע אחת על לחייה ואז מחזירה את ידה לכיס הסוודר הגדול.
"אני לא יודע, הכי סטנדרטי?" משכתי בכתפיי.
היא הושיטה לי חבילה של פדים בצבע סגול.
לקחתי, "של מי הסוודר הזה?" שאלתי, מנסע לבלוע את הקנאה מקולי.
"שלי," היא קרצה לי.
נענעתי בראשי, "של מי הוא היה פעם?" המשכתי לשאול.
"של בחור," היא לחשה והכניסה לידיי את כל הסוגים של השוקולד.
"מי?" שאלתי בכעס, אוחז בחוזקה בשוקולד.
"מישהו," היא נשכה את שפתה.
חשקתי את לסתי בכעס.
"את עושה את זה בכוונה?" שאלתי בכעס.
" עושה מה?" היא הרימה גבה.
"גורמת לי לקנא, את נהנת מזה?" שאלתי.
"וואו, אתה כל כך כנה," היא הניחה יד אחת שלה על חזהי.
"מה זאת אומרת?" הרמתי גבה.
"עם הרגשות שלך, לא הייתה לך בעיה להגיד שאתה מקנא?" היא שאלה בחשדנות.
נענעתי בראשי, "אני מקנא, במי שהביא לך את הסוודר, ברון הזה, בכל דבר בך, אלוהים." נשמתי עמוק, מנסה להרגע.
היא ציחקקה, "רון היא בת, שותפה לדירה שלי, היא מתוקה, נמוכה כזאת אבל סכנה. מי שהביא לי את הסוודר זה אח שלי הגדול, הוא מקסים," היא הסבירה, מושכת בכתפיה.
"אל תקנא, אם תקנא תצטרך לקנא כל כך הרבה שיכאבו לך השרירים," היא קרצה לי.
הרמתי גבה, "למה? את פרוצה?" שאלתי בכעס.
"איכ, תפסיק." היא אמרה בכעס, הלכנו לקופה.
"להפסיק מה? למה אני צריך לקנא?" המשכתי לשאול.
"כי הרבה רוצים לצאת איתי," היא משכה בכתפיה, הושטתי את כרטיס האשראי לקופאי המשועמם, בוהה באביב.
"היי, את מחפשת בן זוג, או סטוץ?" הוא שאל.
הסתרתי אותה מאחוריי, "לא." יצאנו מהסופר הקטן.
"תצאי איתי?" שאלתי בהיסוס.
"מה?" היא פערה את פיה.
"תצאי איתי?" שאלתי שוב, מרים את לסתה עם אצבעי.
"אבל... אני לא יודעת עליך כלום, ו... אנחנו בקושי מכירים," היא התחילה להטרף.
חייכתי, "אז נצא לדייט, ונכיר, אספר לך את כל המידע שחסר לך," אמרתי בביטחון.
"אוקיי, אממ, אפשר לחשוב על זה?" היא שאלה בהיסוס.
הנהנתי, "כן, כמובן." לא רציתי להגיד לה לקחת את הזמן, רציתי תשובה חיובית.
"אלוהים, אתה משוגע," היא חיבקה את עצמה.
צחקתי, "לא כל כך," משכתי בכתפיי.
"אני יכול לחבק אותך?" שאלתי בעדינות.
היא הנהנה ונצמדה לחזהי בחיבוק צמוד.
עטפתי את גופה הקטן בזרועותיי החזקות.