תיק לא סגור

פרק 24

נ.מ אביב
אביתר קיפל רגל אחת על הספה, מסתכל עליי.
חייכתי, "אני חושבת שאתה יודע מה טוב לעצמך, ופשוט תזכור שאתה לא נהיה צעיר יותר," ליקקתי את שפתיי.
הוא הנהן, "אני לא יודע איך הגעתי לזה שאני בן 41, ועדיין לא נשוי." הוא נאנח, משעין את ראשו על הספה.
חייכתי, "אני בטוחה שבקלות, אבל אני גם מבינה למה, אתה כמו אלעד, אם הוא לא היה רומס לי את המארס יכול להיות שהוא היה כמוך, חוץ מזה שיש לו את היילי והיא מצילה אותו. שניכם מאוהבים בעבודה שלכם, במקום לזכור שעבודה זה רק עוד קומה בבניין החיים, זה לא הבניין, אתה מבין?" הסברתי.
הוא הנהן, מניח יד אחת מאחוריי ראשו, נושך את שפתו.
"אז... איך אני מוצא מישהי להתחתן איתה? הולך לסופרים ודורך על שוקולדים של נשים מסכנות?" הוא חייך אליי.
חייכתי, "כן, כדאי לך לנסות." גלגלתי את עיניי בשעשוע.
הוא צחק, "באיזה סופר כדאי להתחיל?" הוא קרץ לי.
"מה קורה פה?" אלעד התיישב לידי, מרחיק את אביתר ממני מעט.
"שיתפתי אותה שיש לי סופר מאוד גדול." אביתר צחק.
אלעד הזעיף את פניו, "תרגע הוא צוחק." ליטפתי את זקנו.
"אם כבר מדברים על סופרים, קניתי מלא שוקולדים בשבילך, הם במקרר." אלעד עידכן אותי.
הנהנתי, "תודה." נשקתי ללחיו.
"אתה מקלח את היילי?" שאלתי אותו.
הוא הנהן, "אמיתי מתקלח ואז היא. אחריה אריאל ואז ג'ס ואביתר, ואז אני," הוא עידכן.
הנהנתי בהבנה, "אני אחפוף איתך." ליטפתי את זרועו.
הוא הנהן, "אלעדוש! קח את היילי!" אמיתי צעק.
אלעד נעמד, "שלא תעז לספר לה על הסופר הענק שלך." הוא הזהיר את אביתר.
צחקקתי, "אני אספר לה על הסופר שלך." אביתר צחק, הסמקתי.
"שתוק, אדיוט." אלעד שלח אצבע שלישית והלך למקלחת עם היילי.
חייכתי, "לא עשיתם, נכון?" אביתר שאל בחיוך.
הסמקתי, מהנהנת.
הוא הנהן, "רואים. זאת אומרת, אני חושב שחלק מבעיות השיינה של אלעד זה גם מסקס עם סטוצים וכאלה, אז רואים שאת עושה לו טוב, עם זה שאת קבועה, הבנת?" אביתר ניסה להסביר.
חייכתי, "כן, אני מבינה." חיבקתי את רגליי לחיקי.
"אף פעם לא עשית?" הוא שאל.
נענעתי בראשי, "שומרת את עצמי לחתונה." אמרתי במבוכה.
הוא חייך, "בחורה כלבבי. קשה למצוא כמוך," הוא החמיא.
"אני חושבת שאתה פחות בקטע של בחורה חזקה ושלמה, יותר השבורות והמרוסקות נפשית," ניסיתי להכווין אותו.
הוא הרים גבה, "מה את רומזת?" הוא שאל.
"אולי אתה צריך מישהי שבורה, כדאי שתוכל 'לתקן' אותה?" סימנתי מרחאות עם אצבעותיי.
"למה אני שונה מאלעד?" הוא תהה.
"כי אלעד שבור." הסברתי בכנות.
הוא הרים את גבותיו.
"לשניכם יש אובססיה מוזרה לעבודה. אם יורשה לי להיות לרגע פסיכולוגית, אז אני חושבת שלך זה מדאגה לכסף בגלל שהיית צריך לגדל בן נוער ושניי תינוקות מאז שאתה בן 18, ותמיד תהיה לך דאגה לכסף." הסברתי לו.
הוא הנהן, "ואלעד זה כי הוא פשוט לא רוצה לחשוב על השאלות בראשו, כגון, למה אבא שלכם עזב דווקא כשהוא נולד, ואם הוא לא היה נולד יכול להיות שאמא שלכם הייתה עכשיו חיה ושמחה?" המשכתי להסביר.
אביתר כיווץ את גבותיו, "הוא חושב ככה?" הוא שאל בהפתעה.
"יכול להיות, לא דיברתי איתו על זה אף פעם." משכתי בכתפיי.
"אז איך את כל כך בטוחה?" אביתר שאל בסקרנות.
"שנה שעברה עבדתי עם בני נוער, נוער בסיכון, יצא לי המון לדבר איתם ולהכיר אותם, והם לימדו אותי הרבה דברים, כגון, כשאתה עסוק מאוד אתה כנראה בורח ממשהו, ואני יודעת שאלעד בורח ממשהו, אני משערת שזה מה שהוא חושב." הסברתי.
אביתר הנהן בהבנה, "תדברי איתו, הוא לא יברח לך, הוא מאוהב בך בטירוף, אף פעם לא ראיתי אותו ככה. הוא כאילו חזר לעצמו שלפני היילי," אביתר אמר.
"מה היה לפניי היילי?" שאלתי בהיסוס.
"הוא היה ילד, בדק את העולם, בדק קווים אדומים, עשה סקס עם כל מה שזז אחרי שגילה את העולם הזה, רוב האשמה כמובן נופלת עליי ועל אריאל שלא שמרנו עליו טוב יותר. בכל מקרה, הוא הכיר את אמה, בחורה חמודה, גולדיגרית," אלעד נכנס לסלון.
מרים גבה, "אריאל מקלח את היילי, אפשר להצטרף אליכם?" הוא התיישב לידי.
הנהנתי, "אביתר מספר לי על אמה..." ליטפתי את זקנו.
"זה מעניין אותך? יכלת פשוט לשאול אותי..." הוא הרים גבה.
"לא רציתי ללחוץ עליך," נשקתי ללחיו.
"טוב, תספר גם לי על אמה." אלעד ביקש, מניח את ראשו על יריכי, עוצם את עיניו.
חייכתי.
"ובכן," אביתר כחכח בגרונו.
"אז היא הייתה גולדיגרית, ואלעד היה ילד, אז הוא נפל ליופי והחיוך המזויף שלה," אביתר הסביר.
ליטפתי את שיערו של אלעד.
"והם יצאו כמה זמן..." אביתר המשיך.
"בערך חודשיים, או שלוש," אלעד קטע אותו, "רציתי רק סטוץ והיא רצתה יותר, אז היא עשתה חור בקונדום בלי שידעתי וגמרתי בתוכה, חודש אחר כך שהיא נעלמה לי לגמרי, היא התקשרה אליי בוכה שהיא בהריון. כמובן זה לא היה הגיוני כי הייתי עם קונדום, אז היא אמרה לי שגם קונדום הוא לא 100%, ואכלתי את זה." אלעד המשיך את הסיפור בעצמו.
"היא גרה אצלי במשך 9 חודשים עד שהיא ילדה, ואז גם קצת אחריי. ואז הבנק התקשר אליי ותהה למה אני מזמין כל כך הרבה דברים מחברות יקרות של נשים מחו"ל, משהו שאני לא עושה בדר"כ. אז שאלתי אותה לגבי זה והיא אמרה, "גם ככה יש לך כל כך הרבה כסף, זה לא יפריע לך אם אבזבז קצת." וזהו, כל כך כעסתי עליה שלא היה לי אכפת שהיא בדיוק ילדה, רציתי שהיא תעוף לי מהבית, ותצא לי מהחיים. היא לקחה איתה את היילי ושלחה לי סרטונים של היילי בוכה מרעב בטענה שאין לה כסף לקנות אוכל, אז הלכתי לבית משפט, מבקש לקחת את היילי אליי, שאני יכול לגדל אותה לבד, ושאין לי בעיה כספית, כמו לאמה, אז אין סיבה שלא." אלעד בלע את רוקו.
"אמה בכתה שהיא הבת שלה והיא אוהבת אותה והיא רוצה אותה, אז בית המשפט נתן לה זמן קצוב למצוא עבודה ובית, להתאפס על עצמה." הוא נשם עמוק.
"היא לא מצאה, ואני חושב שהיא בכלל לא חיפשה, היא באה אלי והתחננה שאביא לה כסף, שנהיה זוג, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושאני חשוב לה." הוא עצם את עיניו, ליטפתי את זקנו.
"אתה לא חייב להמשיך," נשקתי ללחיו.
הוא נענע בראשו, "רק רציתי שהיילי לא תבכה, שהיא לא... שהיא תהיה בסדר," הוא הסביר.
הנהנתי, "אז עדכנתי את בית המשפט שהשלמנו, שאנחנו מסתדרים, היא עברה לגור איתי בתל אביב, שנתיים שלמות, התעלמתי מהבחורים שנכנסו בערב ויצאו בבוקר, התעלמתי ממנה, רק עבדתי. כל היום, נותן נשיקה להיילי רק בלילה ומכין לה אוכל, לוקח אותה לגן, מטפל בה, והיא, חוגגת, יוצאת למסיבות, חוזרת רק בזריחה הביתה." הוא סיפר, קולו נוטף טינה.
ליטפתי את צווארו, מנסה להרגיע את הכעס העצור בתוכו.
"יום אחד, לילה אחד, שמעתי רעש מהחדר של היילי, רצתי לשם, פחדתי שקרה לה משהו, וראיתי אותה, את אמה, היא פשוט... גילחה את כל השיער של היילי, וקרעה את כל הבגדים שלה," הוא סינן.
פערתי את פי, מכסה את פי עם ידי, "לקחתי את היילי, היא בכתה כל כך חזק." הוא כיווץ את גבותיו, כאילו נזכר באותו ערב.
"יום למחרת התקשרתי לבית המשפט, סיפרתי להם על כל הבילויים שלה, על מה שהיא עשתה להיילי. והעפתי אותה מהבית שלי, משאיר את היילי אצלי, לא משנה מה החוק יגיד." הוא אמר בביטחון, בולע את רוקו.
"עורך הדין שלה מצאה לה עבודה, והיא התחילה לעבוד, מוצאת דירה קטנה בעיר ומנסה לקבל את היילי בחזרה. השופט היה בעדי, הוא היה איתנו מתחילת הדרך. והיילי הייתה אצלי," אלעד המשיך.
"אמה לא הייתה כשירה לשמור על ילדה, היא הייתה לוקחת סמים, ומכורה לסטוצים, גם כשהיה לה עבודה." הוא הסביר.
"כל זה לקח 6 שנים בערך, וקצת לפניי שהכרתי אותך היה פסק הדין האחרון, היילי שלי ואין לאמה מה לעשות עם זה, היא טסה לחו"ל עם בן הזוג שלה ולא דיברתי איתה מאז." הוא סיים, נושם עמוק.
ליטפתי את שיערו, "איך אתה מרגיש?" שאלתי בהיסוס.
הוא פקח את עיניו, "כאילו הקאתי את כל ה6 שנים האחרונות." הוא חייך.
"היילי יודעת את כל מה שקרה?" שאלתי.
הוא נענע בראשו, "אבל היא חושדת, היא מבינה, היא לא זוכרת כלום מאמה, אז זה בסדר, ואני משתדל להיות איתה הרבה, ולשמור עליה." הוא אמר.
חייכתי, "אלעד, היילי אוהבת אותך וגם אני אוהבת אותך, ואנחנו איתך, בהכל." הרמתי את ראשו אליי, מכריחה אותו להסתכל עליי.
הוא הנהן, מחייך אליי.
נשקתי לשפתיו לרגע ואז נשמעה חבטה חזקה מהמסדרון ובכי.
אלעד נעמד בבהלה, רצנו למקלחת.
"תפסיק לבכות," היילי ליטפה את אריאל, "זה כאב לי, היילי!" הוא ילל.
אביתר נכנס לשירותים, "מה קרה?" הוא שאל.
היילי גלגלה את עיניה, "הוא החליק בגלל הרצפה הרטובה," היא הסבירה.
חייכתי, מחבקת את אלעד.
אביתר חבט בחוזקה באחורי ראשו של אחיו הקטן.
"אתה אדיוט. עכשיו קום. היילי אל תלמדי ממנו, לא צריך לבכות מכל דבר." אביתר לקח מגבת גדולה וכיסה את גופה הרטוב של היילי, מרים אותה בזרועותיו.
"אריאל, תכנס למקלחת, תפסיק לבכות." אביתר נזף בכעס.
אריאל הזעיף את פניו, נעמד.
אלעד חייך, חזרנו לסלון, מתיישבים על הספה.
"בגלל שסיפרתי את כל מה שהיה עם אמה נבהלתי, אבל הכל בסדר." הוא נשם עמוק.
חייכתי, נושקת לשפתיו, "כן, אחים שלך שומרים עליה, הם אוהבים אותה." ליטפתי את זקנו.