שקר תמורת שקר

חלק 2: חשדות והסכם

"אחות, אני לא מאמינה שהסתרת את זה ממני ככה!" אליה ישבה ליד מרינט על המיטה הקטנה ודחפה אותה בעדינות בכתפיה. "את חייבת לספר לי הכל! ממתי התחלתם לצאת? רגע, את יודעת מי הוא מאחורי המסכה? איך—"

מרינט נשענה אחורה וידיה עלו לפניה בהגנה. "אליה, הבנת את כל זה לא—"

לפתע נשמעה דפיקה מהחלון. מרינט קפאה במקומה. החתול השחור היה בחוץ ונופף לעברה. עיניה נפקחו. יותר ויותר. כאילו שהיו שני כדורי גולף ששנייה לאחר מכן היו יוצאים מראשה. אליה העבירה את מבטה מהחתול למרינט כשעל פניה היה חיוך גדול. לאחר מכן מרפק דחף את מרינט בבטנה—כמה פעמים.

"זה החבר שלך." דחיפה, דחיפה, דחיפה. "אז, הוא בא לבקר אותך לעיתים קרובות, נכון?"

"אה..."

"לעזאזל, אחות, את באמת הסתרת את זה. איך אדריאן אפילו גילה על זה?" גבותיה התכווצו. "לו סיפרת ולי לא?"

"לא, אבל—"

"אה, זה לא משנה כרגע. החברה הכי טובה שלי יוצאת עם גיבור-על! איך זה התחיל? הוא הציל אותך? נפגשתם כשהוא לא היה החתול השחור?" היא מחאה את כפות ידיה. "הו, את חושבת שתוכלו להתראיין לבלוג-החיפושית? זאת אומרת, המעריצים יהיו מבואסים, אבל אלה חדשות. את יוצאת עם החתול השחור, ו—"

"אליה."

אליה סגרה את פיה (למרות שידיה עדיין היו באוויר מההתרגשות שחשה באותו הרגע).

"אני באמת צריכה לדבר עם החתול. לבד."

"אווו, את קוראת לו החתול."

"אליה!"

אליה הורידה את זרועותיה. "בסדר, בסדר. הבנתי. אני כבר עוזרת. אף אחד לא יאשים אותי בכך שאפריע לדייט שלכם."

מבטה של מרינט עבר אל החתול השחור, שהצביע למעלה באותו הרגע, כאילו אומר לה לפגוש אותו על המרפסת שלה. כן, זה כל כך לא דייט. זה החלב שנשפך שאסור היה לה לבכות בגללו.

"אבל, אחות, את חייבת לספר לי הכל אחר כך, בסדר? יש לי כל כך הרבה שאלות! זאת אומרת, הייתי בטוחה לגמרי שאת עדיין מאוהבת עד מעל הראש באדריאן."

"אליה!" מרינט נעמדה בזמן שפניה האדימו. "נוכל בבקשה לא לעשות את זה כרגע?"

"בסדר. אני עוזבת." אליה התקרבה לדלת חדרה של מרינט, כשחיוך ערמומי היה על פניה, והיא אפילו קרצה אליה. "תתקשרי אליי אחר כך!"

מרינט נאנחה בקול וכיסתה את פניה בידיה. באותו הרגע שדלת חדרה נסגרה, היא העיפה מבט לכיוון המחשב שלה, שם טיקי התחבאה ועלתה במדרגות אל המרפסת. החתול נשען על המעקה, כולו שמח ומחייך. מרינט נעצרה. החשדות שלה דגדגו את עמוד השדרה שלה מאז שאדריאן ברח אל צילומים שלא היו בכלל (היא ידעה בדיוק מתי היו לו צילומים).