שקר תמורת שקר

חלק 15: דייט ראשון

"כולם בוהים," מרינט גמגמה.

אדריאן, שהיה התחפושת של האישיות השנייה שלו, כרך זרוע אחת סביב מתניה וקירב אותה אל צידו. "לגרום להם לבהות זו בדיוק המטרה של כל זה, לא ככה?" הוא לחש באוזנה.

"זה עדיין מביך."

הוא משמיע זמזום מסכים. זה לא שהוא לא שם לב לבהיות של כולם. כמה אמיצים מהם אפילו ניגשו אליהם ושאלו שאלות חסרות טקט לגבי מערכת היחסים שלו עם מרינט ועל המאמר לגבי הבגידה. אדריאן הודה על המשמעת הקפדנית ואימוני הדימוי הציבורי לאביו. זה היה הדבר היחיד שעצר אותו מלהכות אנשים עם המקל שלו. מרינט המסכנה לא הסתדרה טוב יותר.

זה לא יעזור. אם הם הולכים לצאת לדייטים, למה שלא יהנו בהם?

"היי," הוא אמר, ועצר אותה מלדבר.

היא הסתכלה עליו בבלבול.

"רוצה לעזוב את ההליכה הרומנטית?"

שפתיה התכווצו. "אתה מציע שנעזוב את הדייט שלנו?"

"זה יותר לשנות את הדייט קצת. הרעיון של אליה היה נחמד והכל, אבל אני בטוח שנוכל לעשות טוב יותר."

"הו? ואיך אתה מציע שנעשה את זה?"

"טוב, יש בית קפה שרציתי ללכת אליו. שמעת על בית הקפה 'אקסטרה לייף'?"

עיניה זהרו. "עם המשחקים?"

"זה האחד. נוכל לאכול שם ו--"

"כן!"

הוא צחק, משך אותה קרוב, והוציא את המקל שלו. "בסדר. התחנה הבאה היא בית הקפה אקסטרה לייף."

------------------------

היא ישבה מולו בשולחן הקטן ושתתה ממילקשייק התות שלה. החתול סובב את הקש שלו בין אצבעותיו, וצפה בה בחצי חיוך. זה לא שהוא יכול היה לעצור את עצמו. השיער שלה היה שונה פעם נוספת באותו הלילה-- גולגול שהיה מוקף בסרט ורוד. היא הורידה מעליה את המעיל ואת הצעיף וחשפה שמלת טוניקה עם צווארון גבוה, וטייץ. זה היה מאוד נוח, מאוד חמוד, ומאוד מרינט.

"מה?" היא אמרה והטתה את ראשה.

"השיער שלך נראה נחמד ככה."

סומק הופיע על לחייה. "הו. אמ, תודה."

"למרות שאני גם אוהב את הקוקיות," הוא הוסיף עם קריצה.

היא התקרבה קדימה והצביע עליו עם הקש שלה כאילו היה חרב. "אתה, חתול שחור, פלרטטן גרוע."

"זה אסור לבחור להחמיא לבת הזוג שלו?"

היא פתחה וסגרה את פיה, ללא ספק הבינה שהיא לא יכולה להזכיר שהיא רק בת הזוג המזויפת שלו. יותר מדי אנשים צפו בהם, יותר מדי אוזניים שהיו יכולות להקשיב. שפתיה התכווצו לפני שחיוך הופיע על פניה והיא מצמצה בריסיה לעברו. "ברור שמותר. תודה, דובון."