שקר תמורת שקר

חלק 11: תפוחים ופרחים

אדריאן סובב את התליון שבצמיד ובהה בו מסתובב.

"נראה שמישהו מאוהב."

אדריאן כמעט הפיל את הצמיד. "מ-מה?"

פלאג חייך וזרק לפיו חתיכה של גבינה. "שמעת אותי."

"אל תהיה מגוחך. מרינט היא..."

"ממממ?"

אדריאן סגר את אצבעותיו מסביב לתליון, והחביא אותו בתוך כף ידו. "מרינט היא רק ידידה. כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה?"

"הייתי מאמין לזה יותר אם לא היית יושב ובוהה בצמיד שהיא נתנה לך כאילו הוא כל העולם שלך."

חום מילא את לחייו של אדריאן. "זה לא ככה."

"ממממ."

"זה לא. חוץ מזה, אני מאוהב בחיפושית, אתה יודע את זה, ו-- תפסיק להסתכל עליי ככה!"

פלאג צחק. "אני פשוט מספר מה אני רואה, ילד."

אדריאן חטף את החתיכה האחרונה של הגבינה ממנו לפני שהוא יכול היה להכניס אותה אל שואב הגבינות שלו, שהוא קרא לו פה. "טוב, אתה טועה. הלב שלי שייך רק לחיפושית."

"בסדר, אני טועה. עכשיו אני יכול לקבל את הגבינה שלי בחזרה?"

אדריאן נתן לקוואמי שלו פרצוף חמוץ לפני שנאנח ונתן לו את חתיכת הגבינה בחזרה. הוא נעמד מהכיסא והתקרב לחלון. קמע-המזל חמים בין אצבעותיו. מרינט בטח עבדה באותו הרגע על עיצובים, או אולי על איזו עבודה שהיא שכחה ממנה. היא תמיד ערה עד מאוחר.

הוא פתח את אגרופו והסתכל על הצמיד שנח על כף ידו.

"פשוט לך לבקר אותה," פלאג אנמר וגלגל את עיניו. "זה ברור שאתה רוצה."

אדריאן נשך את שפתיו. הוא שמח שהיא באה אליו ביחד עם נינו ואליה בשביל 'הפרויקט הקבוצתי' שלהם, אבל האמת היא שהוא כן רצה לבקר אותה. הוא התגעגע לשיחות הליליות שלהם. הוא התגעגע לבילויים של שניהם לבד.

"אני הולך רק בגלל שהיא חברה שלי," הוא הרגיש את הצורך להגיד.

"כן, כן. בוא פשוט נסיים עם זה כבר."

--------------------------------

"חתול!" מרינט אמרה בחיוך גדול. "לא ציפיתי שתבוא הלילה."

הוא הושיט לה ורד ורוד. "איזה מן בן זוג מזויף אני אם לא אבקר אותך מדי פעם?"

היא צחקה והכניסה אותו פנימה. היא שמה את הוורד באגרטל והשניים התיישבו על המיטה הקטנה שלה ודיברו בקלילות שהייתה נוחה כמו לשקוע בכיסא האהוב עליה. תחושת הזמן נאבדה. כשעיניו החלו להיסגר, הוא אמר לעצמו שהוא בקרוב יחזור הביתה, אבל אז מרינט אתגרה אותו למשחק של אולטימייט מכה סטרייק 3, והוא לא יכול היה לסרב לזה. הוא עדיין היה להוט להביס אותה לפחות רק פעם אחת.