שקר תמורת שקר

חלק 25: לדפוק פוזה

"היי לך, באטרקאפ." אליה כרכה את זרועה סביב אדריאן לפני שיכול היה לעשות את דרכו במדרגות בית הספר. "אתה ואני צריכים לדבר."

היה אפשר לשמוע בליעה מגרונו. "אמ, בטח?"

היא גררה אותו לאחד הספסלים הפנויים והכריחה אותו לשבת. במקום לקחת את המקום לידו, היא החליטה לעמוד מולו כשידיה על מתניה. זה לא עזר להרגיע את בטנו שהתהפכה באותו הרגע.

"אני... עשיתי משהו רע?" הוא שאל. "את נראית קצת כועסת."

"הו, אני לא כועסת. אני פשוט חושבת שאתה הבן אדם הכי סתום בעולם!"

הוא מצמץ.

"יש לך מושג כמה זמן אני--"

הוא חיכה שהיא תסיים את המשפט. "כמה זמן את...?"

"לא משנה." היא התקרבה והצביעה עליו, כשאצבעה כמעט נגעה בקצה אפו. "עכשיו תקשיב לי, אגרסט. נינו אמר לי שאתה חושב שיש לך רגשות למרינט עכשיו--"

"מ-מה?"

"--אז אני צריכה שתגיד לי מה אתה מתכנן לעשות עם הרגשות האלה."

גבותיו התרוממו. "שום דבר. היא יוצאת עם החתול השחור."

"בחיאת. אתה ואני יודעים שזו מערכת יחסים מזויפת."

"היא אמיתית מספיק לכל האחרים. אני לא הולך להיות זה שיהרוס את זה."

היא כיווצה את עיניה לעברו. הוא ניסה מאוד לא להילחץ.

"בסדר, באטרקאפ. אשמור את הסוד שלך ולא אספר שום דבר למרינט. אני בצד של החתול בכל מקרה."

"מה?"

היא צחקקה. "אל תיראה כל כך מופתע. אולי השניים האלה מזייפים את מערכת היחסים הזוגית שלהם, אבל אם מה שהם מרגישים אחד כלפי השני מזויף, אז אני המעריצה הסודית מספר אחת של קלואי בורז'וואה ומקווה שאוכל להיות הבסטי שלה. זאת אומרת, ראית איך הם הסתכלו אחד על השני? כל כך הרבה מתח מיני."

הוא נחנק ופניו האדימו. "ס-סליחה?"

היא טפחה על כתפו. "הו, ילד תמים שלי."

"בסדר." הוא נעמד. "זו הייתה שיחה, אה, מקסימה, אבל נזכרתי ששכחתי משהו, אז..."

זרועה חזרה לכרוך אותו. "אווו, תראו מי מסמיק עכשיו. כזה מתוק."

הוא התרחק מהחיבוק והסתכל עליה במבט חמוץ. היא צחקקה וחבטה בזרועו בדרך חברית לפני שהלכה משם מרוצה. אדריאן נאנח.

ונאנח.

"נינו," הוא אמר בלחש כעוס.

הגיע הזמן לדבר עם חבר שלו.

-----------------------------------

היום של הצילומים הגיע. מרינט המסכנה נראתה כל כך קטנה ולחוצה כשהיא החליקה את דרכה אל הסטודיו והבינה מה ציפו ממנה. לא שאדריאן יכול היה להאשים אותה. הוא דיגמן במשך הרבה זמן בשביל להתרגל ולהיות בנוח לעשות פוזות מול המצלמה, אבל החברה הכניסה אותו ליותר צילומים בנושאים שונים עכשיו כשהוא היה כמעט בן 16, והצילומים האלה היו לגמרי יותר רגועים. (למרות שהוא העדיף את הצילומים האלה על פני כל צילומים בפארק שבהם הוא צריך לשבת ולחייך למצלמה בזמן שהצלם שלו מברבר על ספגטי.)