שקר תמורת שקר

חלק 10: תירוץ הפרויקט הקבוצתי

"חייב לתת לך קרדיט, מרינט," נינו אמר עם חיוך בזמן שהשער של אחוזת אגרסט נפתח בשבילם. "מעולם לא חשבתי לעשות את זה ככה לפני."

מרינט הצמידה קבוצה של ספרים לחזהה, כשליבה פועם בחוזקה. למען האמת, היא לא האמינה שהתוכנית שלה עבדה. התירוץ של 'הפרויקט הקבוצתי' הרגיש עלוב מדי, אבל העוזרת של הבית אישרה את זה בלי היסוס בכלל. עכשיו הם היו בפנים.

"לכאן," העוזרת אמרה.

הם עלו בגרם המדרגות, ומרינט לא הייתה יכולה לעצור את עצמה מלבהות על התמונה הגדולה שהייתה במרווח. היא מעולם לא הבינה למה התמונה הזאת נבחרה להיות בשטח כל כך בולט באחוזה. אדריאן נראה בה כל כך עצוב. זה לא מראה שהיא הייתה רגילה אליו ממנו. (והיא בהתה בהרבה, הרבה תמונות שלו.) הוא תמיד כזה מתוק ומלא בחיוכים.

העוזרת כחכחה בגרונה והסתכלה בקרירות אל מרינט.

"סליחה," מרינט גמגמה, ממהרת להדביק את הקצב.

בטח לא יהיה רעיון טוב לגלות את הצד הרע של העוזרת.

------------------------

אני לא מאמין שאתם כאן," אדריאן אמר ברגע שהדלת נסגרה מאחוריהם וקול הצעדים של העוזרת דהה.

"תודה למרינט," נינו אמר, מקבל את החיבוק של אדריאן. "היא זאת שחשבה שכדאי שנגיד שאנחנו עושים פרויקט ביחד."

זרועותיו של אדריאן הקיפו אותה וקירבו אותה אליו. חמימות מילאה את לחייה. זה היה חיבוק מאוד מאוד חם. היא היססה רק לרגע לפני שהרשתה לעצמה לחבק אותו בחזרה. (הוא הריח מדהים, כמו סבון ואדריאן. שיערו היה קצת מפוזר, אז היא חשבה שהוא התקלח לפני כמה דקות.)

"תודה," הוא גמגם באוזנה. "אני כל כך שמח שאתם כאן."

פניה של מרינט היו כל כך חמות שהיא הייתה בטוחה שהיא נראית כמו סלק, אבל היא הצליחה לחייך ברגע שהוא התרחק ממנה. "כל דבר בשביל חבר."

החיוך שעלה על פניו היה חמים יותר מקרן שמש וגרם לברכיה להיחלש. חיבה גדולה מאדריאן (במיוחד אחרי שבועיים שהיא ראתה אותו רק בכיתה) הייתה משהו חזק.

"אליה הייתה אמורה לבוא איתנו," נינו אמר, "אבל היא הייתה צריכה לשמור על האחיות שלה."

"אבל היא לגמרי תבוא בפעם הבאה," מרינט הבטיחה.

אדריאן הטה את ראשו. "בפעם הבאה?"

"זה כל היופי בתוכנית הזאת," נינו אמר בחיוך רחב. "הכוונה בפרויקט קבוצתי היא שאנחנו צריכים להיפגש יותר מפעם אחת."

אדריאן נראה שהוא רצה לחבק אותם פעם נוספת, אבל הוא הסתפק בלהניח את ידיו על כתפיהם. "תודה. אני מתכוון לזה."