שקר תמורת שקר

חלק 14: בעיית הבגידה

מרינט מצאה את אליה ליד הלוקרים ופשוט נפלה אל זרועותיה. "זה פשוט סיוט!" היא אמרה.

"אני מבינה שראית את המאמר," אליה אמרה וטפחה את גבה.

"הם חושבים שאני בוגדת בחתול השחור עם אדריאן! עם אדריאן, אליה!" מרינט ניערה את חברתה בכתפיים. "את יודעת מה זה אומר? שאבא שלו ישמע על זה, ואז בטח יוציא את אדריאן מבית הספר בגלל שגררתי אותו לכל הבלגן הזה ואז לעולם לא אראה אותו שוב ואז--"

"אחות, תירגעי. אני בספק שגבריאל אגרסט יוציא את הבן שלו מבית הספר רק בגלל איזה מאמר מטופש. המעריצים של החתול השחור ושל אדריאן מצד שני..."

מרינט הפכה חיוורת. "הו לא. הם ישנאו אותי אפילו יותר. בטח ישלחו לי הודעות שנאה שוב."

"רוב הסיכויים."

"מה אני אמורה לעשות?"

אדריאן הגיע מאחוריהם. "יכול להיות שיש לי רעיון."

מרינט קפצה באוויר וכמעט חבטה בחזהו כשהיא הסתובבה לכיוונו. "א-אדריאן!"

"סליחה, לא התכוונתי להפחיד אותך."

"או להקשיב?" אליה שאלה, והרימה גבה.

הוא משך בכתפיו בביישנות. "זה היה מכוון, אבל מאחר שזה גם מדאיג אותי, חשבתי שלא יהיה לכן אכפת אם אתערב."

אליה סרקה אותו. "בסדר, באטרקאפ. אתה אומר שיש לך רעיון?"

"אה... באטרקאפ?"

מרינט רצתה להזדחל אל תוך חור ולמות. "אליה," היא גרגרה אליה חלושות ונתנה לחברתה מבט מזהיר. הדבר האחרון שהיא הייתה צריכה הוא שאדריאן יגלה על מבצע הגן הסודי.

"זה שם חיבה," אליה אמרה והתעלמה ממרינט. "שמעת עליהם, נכון?"

נצנוץ מוזר הופיע בעיניו, אך החיוך שהיה על פניו היה מבולבל. "ברור. אני רק לא בטוח למה שתקראי לי ככה."

"הו, יש לי את הסיבות שלי."

מרינט כיסתה את פניה בידיה. אולי הרצפה תיפתח ותבלע אותה. גם זה יהיה מדהים.

"בכל מקרה," אליה אמרה, לבסוף מרחמת עליה. "מה הרעיון הזה שלך?"

"טוב, צד אחד של הסיפור יצא, אז למה שלא נוסיף את שלנו? ששני הצדדים יהיו בחוץ. את בעלת אחד הבלוגים הכי פופולרים בפריז, אחרי הכל."

אליה חיככה את ידה בסנטרה. "מממ. להוציא את האמת לאור זו התחלה, אבל אני לא חושבת שזה כל כך יעזור במקרה הזה. אנשים כבר כותבים כל כך הרבה סיפורים הזויים והם יצפו איזה הסבר מבלוג החיפושית, לא משנה אם זו תהיה האמת או לא..."

כתפיה של מרינט נפלו. "אז זה חסר תקווה. אני כל כך מצטערת, אדריאן. כל זה באשמתי--"

"היי." הוא לחץ בעדינות את כתפה. "זו לא אשמתך. אם כבר, זו אשמתי. אני זה שגררתי אותך לכל זה עם הפה הגדול שלי."

"למען האמת, אני די בטוחה שזו אשמתה של לילה," אליה אמרה. "זוכר את מה שהיא אמרה באותו היום?"

עיניה של מרינט התרחבו. "את צודקת! זה יהיה ממש צפוי מצידה להוציא שמועה כזאת!" גרגור ברח מפיה וידיה נסגרו לאגרופים. "רק חכו שאני אמצא את השקרנית הזאת ו--" היא קפאה במקומה, לפתע נזכרה שאדריאן אגרסט עמד ממש לידה-- "ואגיד לה כמה אני לא מעריכה את מה שהיא עשתה. ברוגע, כמובן."

הוא צחק. "זה בסדר, מרינט. אני מבין שאת כועסת."

היא חייכה. הוא כזה מדהים.

אליה עדיין חיככה את ידה בסנטרה והשמיעה זמזום. "אני חושבת שמה שאנחנו צריכים זה הוכחה."

"הוכחה?" שאלו אדריאן ומרינט ביחד.

"אה הא. נוכל להגיד בראיון שאדריאן הוא רק אחד החברים שלך, אבל בשביל באמת לשכנע אנשים, נצטרך הוכחה שמרינט והחתול השחור עדיין מאוהבים ועושים דברים שזוגות עושים בדרך כלל."

הבעתו של אדריאן זהרה. "טוב, זה קל. החתול השחור ומרינט פשוט יצטרכו לצאת ליותר דייטים בפומבי."

"כן, בדיוק!" אליה אמרה, ואחזה בזרועותיו.

"מה?" מרינט אמרה, והרגישה כאילו היא איבדה את חוש ההבנה שלה. "מה אתם רוצים שאעשה?"

אליה הסתכלה עליה עם חיוך. "תכתבי לבן הזוג שלך, אחות. זה הזמן שתעברו לשלב הבא במשחק הזוגיות שלכם."