הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק שתיים~רשימת חלומות

מאבי
״מאבי..יש אה..מצב שאת מסבירה לי את התרגיל הזה שוב פעם?״ אליף שאלה בזמן שישבנו בחדר שלי. ״אליף..אם את רוצה אני אראה לך את התשובה ואולי זה יעזור לך להבין את הדרך.״ הצעתי לה. ״מה הטעם? בא לי כבר לסיים עם זה. המורה המעצבן הזה היה חייב לתת את התרגילי בונוס האלו.״ אמרה בזעם.
״טוב, לא משנה עכשיו. יש היום מסיבה בערב, את רוצה אולי לבוא?״ שאלה. ״אני אליף? מסיבה? את יודעת שאני לא אוהבת לצאת לכאלו.״
״בחייך מאבי, בואי נלך היום. פליזזזז.״ התחננה והתחילה לצחוק.
״אני לא יכולה. היום יש ארוחת ערב משפחתית, סיכום יום ראשון כזה..את יודעת איך היה לחזור לשגרה וכאלו.״ הסברתי. ״משעמם! ההורים שלך חייבים להבין שאת וסלואן כבר ילדים גדולים וזה כבר לא מעניין אתכם.״ האמת, כן. זה כבר לא הכי עניין אותי כל הארוחות המשפחתיות האלו. אבל זאת הייתה מסורת, ואני לא יכולה להפנות גב להרגל של שנים.
״תתפלאי אליף, אבל לפעמים זה מאוד מעניין.״
״כן, לשמוע איך לאמא העורכת דין שלך היה היום בבית משפט זה מאוד מעניין,״ אמרה באכזבה. ״לא משנה עכשיו. איך תיכנסי למסיבה ההיא? היא שמונה-עשרה פלוס ואת רק בת שבע-עשרה. ויותר גרוע, אני אחגוג שבע-עשרה רק עוד שבועיים. אז איך בדיוק תיכנסי?״ חיוך ערמומי התפשט על פנייה. ״תעודות זהות מזויפות, מאבי.״
״זאת עבירה על החוק! השתגעת אליף?״ אמרתי בהלם. ״כולם עושים את זה היום מאבי. וחוץ מזה, השגתי גם לך תעודה. אין בעד מה.״ אמרה והושיטה לי כרטיס מזויף. ״אני לא אשתמש בו. אני לא רוצה להסתכן ככה.״
״מאבי, לא יעשו לך כלום. את יודעת כמה משתמשים בתעודות כאלה?״ טוב, טכנית, ידעתי. אבל לא ידעתי שגם לי יש אחת כזאת עכשיו. ״תקשיבי מאבי..השנה, זאת שנה לפני האחרונה שלנו. ואני מרגישה שקצת...דחינו דברים יותר מידי. אז הכנתי לי ולך יעדים לשנה הזאת ולשנה הבאה.״ אמרה והוציאה דף מהתיק שלה.
״יעדים/מטרות:
1. לעבור על החוק, לפחות פעמיים.
2. לא להקשיב למאבי כל הזמן.
3. ללכת למסיבות אופנועים.
4.ללכת למסיבות רגילות.
5. לשכנע את מאבי לעשות איתי את כל אלו.
6. להשתכר עד-לא-ידע.
7. להכיר או לצאת עם מישהו.
8. להבריז כמה פעמים משיעורים.
9. לנשק בחור רנדומלי.
10. לשכנע את מאבי לעשות את כל הדברים האלו!״
״לא הבנתי את סעיף 2,5, ו-10.״ אמרתי והיא צחקה. ״גאונים נכון? אז את תעשי איתי את כל אלו? את ממש תעזרי לי להגשים שלושה יעדים רק אם תגידי כן! בבקשה מאבי, לפחות תנסי.״ אמרה. האמת, שאני לא אחת שעושה או מתלהבת מדברים כאלו, וגם אני לא אוהבת או מתחברת. אבל מצד שני, הרבה זמן רציתי לנסות לצאת קצת מהתדמית ה״טהורה״ שיצרתי לעצמי. אז אני ממש מניחה שאסכים.
״אני אעשה איתך את הכול.״ אמרתי והיא קפצה בהתלהבות.
״אבל, את סעיפים 1,6,7,8,9 אני לא עושה.״ אמרתי והיא התבאסה. ״מאבי לפחות אחד מהם תעשי! בבקשה! אני אעשה הכול באמת.״ אמרה. ״סעיף 7 לפי דעתי הכי קליל.״ הוסיפה.
״את רואה אותי יוצאת עם מישהו עד סוף התיכון? אותי, אליף?״ שאלתי בהלם. ״כן! בטוח תתפסי לך איזה מישהו נחמד.״
״בסדר, אליף. בסדר, אני אעשה את זה.״ עניתי והיא חיבקה אותי.
״אני אשתדל לא להיפגע.״ אמרתי וצחקנו. ״אויש באמת, עכשיו שהסכמת למלא איתי את הרשימה הזאת, אני רק צריכה למלא לוטו וזהו!״ חייכה. ״מאבי, אליף, ארוחת הערב מוכנה.״ עוזרת הבית, מילה, קראה לנו לאכול. ״אנחנו באות, את יודעת במקרה אם סלואן יהיה בארוחה?״ שאלתי, מנסה לקוות שהאווירה בבית תהיה שקטה הערב. ״הוא יצא לא ממזמן עם החברים שלו. לסרט, על פי מה שאמר לי.״ כן, בטח. רק סרט. אני משערת שההורים שלי בכלל לא יודעים על כך. ״טוב, מאבי כדי שנלך לאכול. כדי שההורים שלך לא יגזימו בתגובות שלהם.״
רואן
״סיבוב אחד, מארק, סיבוב שני סלואן, שלישי דקס ורביעי אני.״ הסברתי את סדר העלייה על האופנועים בכלובים. ״סגור , מול איזו קבוצה אנחנו?״ שאל מארק. ״מול הטורפים, אבל אין ספק שאנחנו, הבייקרס, נקבור אותם.״ דקס הסביר. ״אני מתפלא איך הם בכלל עדיין מתחרים, אין להם אפילו ניצחון אחד.״ סלואן הוסיף וצחקנו. ״היי חבר׳ה, אז מה? נהנים מהמסיבה?״ ברוּקלין הצטרף ושאל. ״כן. אבל למה הבאת חבורת נקניקיות במקום מתחרים רציניים?״ שאלתי והוא צחק. ״כדי שיהיה לכם כוח לתחרות של דקס. רציני אחי? את הבומרס של מייק? לא יכולת להביא מישהו פחות מעצבן?״ ברוקלין פנה לדקס ודקס השיב לו בגילגול עיניים. ״זה לא משנה מול מי נהיה, אנחנו עדיין ננצח. כולם יודעים שאנחנו הקבוצה הכי טובה. עוד קצת תחרויות קטנות כאלו ונגיע לרמה הארצית.״ זה לא היה הכי חוקי העסק הזה, אבל היה בו כסף. היה בו גם כבוד, ותהילה. וכולם, אבל כולם בעיר אהבו את התחרויות האלו. ואם מישהו היה מדווח, אף אחד לא היה מאמין לו כי לא היה לו שום עדויות.
״סלואן, חימום?״ שאלתי. ״בטח. תתכונן ליפול, רואן. ״ הושטתי לו קסדה והתקרבנו לעבר הכלוב. טלפונים הורמו לאוויר ברגע ששנינו נכנסנו לתוך הכלוב העגול, וצרחות הקהל בהתלהבות.
״רואן!! תוריד אותו!״ שמעתי מישהי צועקת, ואז מישהי ענתה לה
״סלואן יראה לו מה זה, קדימה!״ זה היה מצחיק, כי אני וסלואן באותה הקבוצה, ואיך אנשים לקחו אימון כל-כך תמים והפכו אותו למשהו רציני. ״למקומות, היכון..צאו!״ דקס צעק והתחלנו להסתובב על הכלוב העגול בתוכו. אני עליתי עד למעלה, בעוד סלואן ירד למטה. הגברתי את המהירות, וכולם השתתקו.
אני וסלואן התנגשנו באמצע, והוא לרגע איבד שיווי משקל. משהו שאף פעם לא קרה. באימונים שלנו אף אחד לא מאבד שיווי משקל. אלא פשוט מתחרים עד שנמאס. ״סלואן—״ קראתי והוא פתאום נפל מהאופנוע אל רצפת הכלוב. הקהל צרח, ואני ירדתי מהאופנוע והתקרבתי אליו. ״סלואן!״ קראתי, אך הוא התפתל מכאבים. ״פייי בן-אדם. ממתי אתה נופל?״ מארק שאל וסלואן החזיק ברגלו. ״דקס, תעזור לי להרים אותו לכיוון הספות שם.״ אמרתי והרמנו אותו והושבנו אותו על הספות. ״איך זה קרה לעזאזל?״ שאלתי בזמן שמארק וברוקלין חסמו אנשים מלעבור.
״משהו בגלגל. הוא היה חלק מידי. כאילו הוא חדש לגמרי. רק שהם משופשפים זה טוב.״
״מתי הספקת להחליף גלגל?״ דקס שאל. ״אני לא החלפתי! אבל לעזאזל. נראה לי הרגל שלי החליפה צורה.״ אמר והסתכלנו על רגלו שהפכה לכחולה. ״אתה צריך לראות רופא. עכשיו.״ אמרתי והוא נחר. ״אני אלך הביתה, אראה את זה למאבי, והיא תדע לטפל בזה. בלי בית חולים.״ אמר בפשטות, כאילו הרגל שלו לא הפכה כבר לסגולה. ״איך מאבי תדע לטפל בזה לעזאזל?״ חטפתי עצבים.
״היא מתנדבת בבתי חולים מידי פעם. היא בטוח תדע.״
מתאים לה לדעת הכול.
כי זאת אוקיינוס, האחת שיודעת הכול.