הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק אחד~סוד כמוס

"אנשים בדרך־כלל שונאים אחד את השני מפני שהם פוחדים אחד מהשני; הם פוחדים אחד מהשני מפני שהם לא מכירים אחד את השני; הם לא מכירים אחד את השני מפני שהם לא יכולים לתקשר; הם לא יכולים לתקשר מפני שהם מופרדים."
~מרטין לותר קינג

מאבי
״אז, יום ראשון לכיתה י״א מאבי. אני לא מאמינה שעוד שנה אנחנו נסיים את התיכון.״ אליף, חברתי הטובה מהילדות אמרה כשיצאנו להפסקה אחרי השעתיים הראשונות. ״כן. אבל האמת זה מלחיץ אותי. אני לא רוצה להסתבך באיזה משהו הרי ידוע שבשנים האחרונות פתאום קל מידי להסתבך ו—״
״מאבי! את יותר מידי חושבת. אין לך מה לדאוג. את בחיים לא תקלעי לצרות. את לא אחיך.״ אמרה בעצב. אחי הגדול, סלואן הוא אחד שמסתבך בקטטות על בסיס יום-יומי ומשתמש בחומרים מסוכנים. ניסיתי לעצור אותו כל כך הרבה פעמים אבל זה אף פעם לא עזר. בגלל זה אני שונאת את כל החבורה שלו שמדרדרת אותו. שמורכבת ממנו, מארק ורואן.
חבורת סוחרי סמים שבזכות קצת כסף שיש להם מההורים שלהם מצליחים לצאת מכל צרה שהם נקלעים אליה.
אבל עמוק בתוכי אני יודעת שסלואן לא כזה.
אלא משהו הביא אותו למצב כזה, ואת זה הוא לא מספר לי.
״אם כבר מדברים על אחיך..״ אליף אמרה והסתכלנו לעבר אחי וחבריו שמתקדמים אל הכיתה שלהם. ״הנה אתה סלואן. פספסת את שני השיעורים הראשונים שלך. זאת השנה האחרונה שלך קצת מאמץ לא יזיק!״ אמרתי בכעס. ״היי גם לך, חנונית.״ אמר בצחוק. אלוהים הוא מסומם. ביום הראשון ללימודים הוא מסומם.
״מה נתתם לו?!״ הסתכלתי לעבר מארק ורואן, ואחי התחיל לצחוק. ״תירגעי חנונית. הם לא נתנו לי כלום. ואני מספיק בוגר בשביל להיות אחראי על עצמי. אני הבכור, זוכרת?״ התעצבן. ״סלואן אחי, אתה באמת נראה לא טוב—״ מארק אמר ואחי קטע אותו בנהמה.
״פאקינג תשתוק, מארק.״ רואן אמר. ״סלואן אתה בסדר?״
אליף שאלה את אחי ומארק החזיק בידו. ״אלוהים אדירים. בוא סלואן, אני אקח אותך ל—״ פתאום אחי וחבריו החלו לצחוק. ״אלוהים מאבי, כמה תמימה את יכולה להיות?״ אחי צחק. ״אתם עבדתם עליי?״ שאלתי והרגשתי פגועה. ״כן.״ מארק ענה בצחוק. ״אני באמת דאגתי לך! למה עשית את זה?״
״ספיישל יום הראשון ללימודים-לעצבן את מאבי.״ אחי אמר והוא ומארק התקדמו, ורק רואן נשאר מאחור. ״אוקיינוס, פעם הבאה אל תנסי לחנך את אחיך, טוב?״ רואן אמר והמשיך לעלות לי את העצבים. ״זה בגללך חתיכת מעצבן! אתה ממשיך לספק לו את כל הדברים האלו.. אני כבר לא יודעת מה אמיתי ומה לא!״ אמרתי בזעם והוא צחק. ״אני לא אעשה משהו שיפגע באחיך, הוא יקר לי מידי. אבל בשבילך, אוקיינוס. אני ממליץ לך להתרחק.״ אמר והלך.
״אני שונאת אותו.״ מלמלתי ואליף צחקה. ״אני דווקא מחבבת אותו.״ אמרה. ״את פשוט אוהבת בנים רעים.״ עניתי לה.
״את יודעת מה אומרים? כל הבנים הטובים מגיעים לגן עדן אבל בנים רעים מביאים את גן העדן אלייך.״ אמרה וצחקה. ״מעדיפה שיגיע לגן-עדן במקום שיביא לי.״ הצבתי עובדה. ״הו מאבי הטהורה, ברור שזה מה שתרצי.״ היא המשיכה לצחוק והתקדמנו לכיתה.
רואן
״פאק אחי, איך היא האמינה.״ מארק אמר והוא וסלואן צחקו.
״זאת אחותי.״ ענה סלואן בפשטות.
״תמימה להחריד. זה לפעמים עושה לי בחילה מרוב שזה חמוד וטבעי.״ מלמלתי לעצמי. ״אמרת משהו, רואן?״ מארק שאל.
״כן, שיש בסופ״ש מסיבת אופנועים אצל דקס. אתם באים?״ שאלתי. ״בטח שכן אחי, ואתה סלואן?״ מארק שאל אותו.
״יש לי אבטחה צמודה על ידי אימי. אני לא יכול לצאת לשום מקום, ובטח לא לברוח. היא פאקינג שמה שומרים בחוץ.״ אמר בעצבים. ״תנסה לשכנע את מאבי שתכפה עלייך. לה בטוח יאמינו.״ מארק הציע. ״מה מאבי כבר יכולה להגיד? ׳אני אשמור על אח שלי׳? באמת מארק, זה לא יעזור.״ אמרתי. ״תגיד לה שהיא תקבל מה שהיא רוצה, אם היא תצליח לשכנע את אימכם שאתם הולכים ביחד.״ מארק המשיך להציע לו רעיונות. ״טוב לא קשור עכשיו, למסיבה היום בערב של ברוקלין, אתם באים?״ שאלתי.
״אופנועים?״ סלואן שאל. ״אנחנו אורחי הכבוד, הכינו לנו כבר את הכלובים.״ אמרתי וחיוך התפשט על פניו. ״אני מקווה שהם גם הכינו דברים טובים.״ רמז. ״אל תדאג. אנחנו נהיה שם ברמת וי איי פי.״ מארק חייך. ״כן אבל אני מקווה שאתה תוכל לבוא היום, סלואן. זה נורא חבל אם תאבד את המקום שלך בנבחרת.״
״מארק, בתור הראש של הנבחרת הזאת, זה לא יקרה. יש לנו גם את דקס שהוא בעצמו אופנוען טוב. כמובן שאין לך תחליף, סלואן. אבל לפחות בינתיים עד שנמצא פיתרון.״ אמרתי. ״היום אני אבוא. לגבי הסופ״ש, אין לי מושג מה יקרה. אני אנסה לשחד את מאבי או משהו.״ כן, תנסה לשכנע את האוקיינוס הזאת. היא לא תסכים לזה בחיים. ״טוב אחי, אז תעדכן אותנו. פאק. בסוף השבוע יש תחרות, לא?״
״ברמה גבוהה.״ אמרתי. ״עם אנשים בתוך הכלוב.״ הסברתי. ״אנחנו יכולים לעשות מזה טונות של כסף. מי מתחרה שם?״
״אני, אתה, דקס ואם סלואן לא יבוא אז גם ברוקלין. כרגיל, נסתובב על הכלובים עם האופנועים ומי שמאבד שיווי משקל ראשון, מפסיד.״ הסברתי את הנוהל הרגיל. ״וואו. יהיו גברים או בחורות?״ מארק המשיך לשאול. ״לא ידוע עדיין. זה יהיה מישהו ניטרלי, שהוא לא יהיה בצד אף אחד, ואז הוא ינסה לגרום לנו לאיבוד שיווי המשקל.״ במחשבה רחוקה, ממש ממש רחוקה, אני תוהה לעצמי איך מאבי הייתה נראית אם היא הייתה נמצאת שם. באמצע כלוב עגול וסגור, בזמן שאני רוכב על האופנוע שלי סביבה. ״טוב, כדי שתזוז עם אתה לא רוצה שאחותך תנזוף בך שוב.״ מארק אמר לסלואן וצחק. ״אני הבכור. היא לא יכולה לעשות לי כלום מארק, רק להלשין להורים שלנו. אבל גם את זה היא לא תעשה, כי היא טובה מידי.״ אמר ומארק צקצק בלשונו.
״איך הסתבכת ככה? הייתי בטוח שאמרת שלא יודעים כלום.״ שאלתי. ״מצלמות נסתרות. אימי חשדה הרבה זמן, אז היא שמה מצלמות נסתרות וקיבלה הוכחה שאני יוצא למקומות מפוקפקים, ובום. הסתבכתי.״ סלואן הסביר בצחוק. ״יש לי מכשיר שמאתר מצלמות נסתרות, רוצה אחד?״ מארק שאל. ״טוב שנזכרת באמת.״ סלואן אמר.
״מארק, סלואן ורואן. מה בדיוק אתם עושים פה?״ פתאום המנהל  נכנס לכיתה הריקה שהיינו בה. ״מתכוננים לקראת מבחן.״ סלואן אמר. ״זאת אזהרה ראשונה שלכם השנה. וזאת השנה האחרונה. אם תגיעו לשלוש אזהרות תסולקו מבית הספר, וחבל שכל שניים עשר שנות הלימוד שלכם ילכו לפח.״ המנהל אמר בכעס. ״המנהל, היום לימודים נגמר בעוד דקה. תוותר לנו?״ מארק שאל. ״אני רואה שאתה ממש מעוניין בריתוק. תישאר מחר.״ המנהל אמר למארק ויצא מהחדר. ואז שלושתינו הלכנו כל אחד לכיוונו.