הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק חמש~קלפים

מאבי
״אז..הולכים בסופ״ש למסיבה ההיא?״ אליף שאלה אותי בזמן שהלכנו הביתה. ״אליף..״ נאנחתי וסידרתי את התיק שלי.
״פליזזז מאבי. את הבטחת לי״ התחננה והשתמשה בעיניי הכלב שלה. ״אוקיי, בסדר. זה בעוד יומיים?״ שאלתי והיא הנהנה.
״אני אתן לך שמלה יפה ממני.״
״יש לי שמלות יפות.״ עניתי. ״תסמכי עליי, יש לי שמלה שחורה שאת תאהבי. היא קצרה אבל לא קצרה, היא מנצנצת אבל לא מנצנצת והיא חשופה אבל לא חשופה. והיא תשב עלייך פצצה.״
״אני בכלל חשבתי על חצאית. מה את אומרת על חצאית ארוכה, אבל לא ארוכה. שחורה, אבל לא שחורה. עם שסע, אבל בלי שסע. מה אומרת?״ עניתי ושתינו צחקנו. ״את יכולה לשים חצאית קצרה עם חולצת גולף שחורה ושיער פזור. זה יהיה מושלם!״ האמת, באמת שזה נשמע מראה יפה. ובדרך כלל לא יצא לי להסכים הרבה עם אליף. אהבתי את זה. את הניגודיות בנינו. אני חושבת שזה מה שהופך אותנו לחברות טובות. ״בסדר, אז אני אלבש את זה.״
״עם עקבים..״ רמזה. ״בסדר, אליף. הכול בשביל להגשים את המטרות שלך.״ אמרתי בחיוך. ״אז מה את אומרת על זה שתעבדי עם סלואן?״ שאלתי. ידעתי שאליף דלוקה על אחי. אבל לא אמרתי לה את זה שאני יודעת את זה. טוב, אני אגיד לה את זה אם זה יחמיר, כי אם כמה שאני אוהבת את אחי...הוא לא בשבילה.
״טוב אה...אני בטוחה שאני אצטרך את העזרה שלך..אני לא יודעת אם סלואן בכלל יזרום איתי לעשות את העבודה..הוא לא הטיפוס הזה שלומד..״ אמרה בעצב. מבינים למה אני מתכוונת שסלואן לא בשבילה? אליף היא טובה ועדינה, ואחי הוא סתם אידיוט שהורס את עצמו. ואני מפחדת שהוא יהרוס אותה איתו. אני באמת אשקול רצח אם הוא יפגע בה. ״אל תדאגי, אני אדבר איתו.״
״הוא בקושי מקשיב לך אבל..״
״אל תדאגי. יש לי קלף.״ אני בקלות יכולה להשתמש בקלף של איך הוא באמת שבר את הרגל שלו, ואיפה הוא היה.
״אז איך זה אצלך? לעבוד עם רואן?״ שאלה וצחקה והעבירה יד בשיערה השחור. ״תאמיני לי אם אגיד לך שהייתי מעדיפה לעבוד עם כל אחד אחר מאשר הוא? אני פשוט לא יכולה להיות איתו באותו המקום. קשה לי. כי אני רואה אותו כאחראי על המצב של סלואן. למרות שסלואן הוא ילד גדול, הוא אף פעם לא היה ככה עד ש..הוא הכיר אותו.״ כל פעם שאני רואה אותו עולה בי תזכורת של אחי, מקיא חומרים שאלוהים יודע מה הם באסלת השירותים ואני עוזרת לו ומתחננת שיפסיק עם זה בדמעות. כשההורים שלנו שאלו בבוקר מה קרה בלילה, לקחתי את זה עליי. אמרתי שאני לא הרגשתי טוב והייתי מוכרחה לא ללכת לבית הספר כדי שזה יהיה אמין, בזמן שסלואן הכפוי טובה הזה, הלך וחגג.
״למה אתה עושה את זה? למה סלואן?״ בכיתי בדמעות על רצפת השירותים. ״את אף פעם לא תביני את זה מאבי! את אף פעם לא תדעי. עדיף לך לא לשאול.״ המשיך להקיא. ״אתה הורג את עצמך אבל!״ צעקתי בבכי. ״פאקינג לא אכפת לי!״
״מה אמא ואבא יגידו על כל זה?״
״הם לא אמא ואבא שלי.״
״אתה סתם מסומם, ברור שהם כן. סלואן בבקשה תפסיק. אני צריכה אותך.״ התחננתי שוב. ״זה בגלל החבורה שלך נכון? זה בגללם! אתה לא כזה, סלואן. אתה לא כזה...״
״תעופי ממני כבר!״ הוא דחף אותי ממנו והפיל אותי על הריצפה. ״שיט..מאבי—״
״לא ביקשתי את זה בשבילי, ביקשתי את זה בשבילך!״ צעקתי בבכי ויצאתי מהשירותים. הייתי רק בת ארבע-עשרה אז.
״אני גם לא זוכרת אותו ככה. החבורה הזאת פשוט קלקלה אותו. אני זוכרת את סלואן שטיפס על עץ בשביל להציל חתול בגיל שתיים-עשרה.״ הזיכרון הזה העלה בי צחוק.
״רק חבל שאותו סלואן כבר לא קיים..״ אמרתי באכזבה.
רואן
״איך אתה לעזאזל הגעת לפני מאבי?״ שאל סלואן שהתיישבתי לו על המיטה. ״נסעתי באוטו. אני לא כמו אחותך שחושבת שהליכה ברגל הגיונית במרחק של עשר דקות.״ אמרתי והוא קם. ״מה פספסתי?״ שאל. ״חיברו בין הכיתה שלנו לכיתה של מאבי בעקבות איזה פרויקט מטומטם. אתה עובד עם אליף, ואני עם מאבי.״ הבעת פניו נהייתה רצינית. כזאת ששידרה ״אם תעשה לה משהו, אתה מת.״ ״פאק סלואן, אני אפילו לא חושב עליה.״ קראתי את מחשבותיו. ״יופי. כי אם תעשה לה משהו, אני אהרוג אותך. היא יותר מידי רגישה לכל החרא הזה.״ שפשף את עיניו. ״אני בטוח שמאבי גם תהרוג אותך אם תעשה לאליף משהו.״
״שטויות. אליף בכלל לא ברמה שלי. היא לא הטעם שלי בכלל.״ אמר והזילזול בה קצת הציק לי, אבל לא אמרתי כלום. ״טוב, שיהיה. בקיצור—״
״סלואן, אני יכולה לדבר איתך רגע?״ מאבי קטעה אותי ועל פניה הייתה הבעת פנים עצבנית. שיט. כמה זמן היא כאן?
״מספיק זמן. רואן? אפשר פרטיות,רגע?״ אמרה כאילו קראה את מחשבותיי. ״מאבי, מה את רוצה בדיוק?״ סלואן שאל בעצבים וסימן לי להישאר לשבת. ״אם לא אכפת לך שהחבר שלך יישמע..אז בסדר. אני רוצה שתעזור לאליף עם העבודה ואל תתן לה לעשות את זה לבד. אה ואם אתה עושה את זה, אל תפגע בה כי אני אהרוג אותך.״ מאבי הזהירה וסלואן צחק. ״ולמה לי, בדיוק?״ שאל. ״כי אם אתה לא רוצה שאמא ואבא יגלו איך שברת את הרגל..ועל עסק האופנועים שלך..״ רמזה וחיוך של ניצחון עלה בפניה. ״פאק. ממתי את כזאת מלשנית? בסדר. אני אעשה את זה.״ סלואן ענה בעצבים ומאבי באה לצאת אך עצרה. ״אם הייתי מלשנית לא הייתי אומרת שאני זאת שהקאתי כל הלילה.״ אמרה בקול פגוע ויצאה מהחדר. אני מרגיש מטומטם שלא הבנתי. אבל פאק, זה נשמע כואב. ״אני שונא את הטוב לב שלה. יש לה הרבה קלפים עליי בגלל זה.״ הוא שילב את ידיו ונשען על גב מיטתו. ״היא לא משתמשת בהם רק למקרה הצורך?״ שאלתי.
״היא כן! אבל יש לה יותר מידי. וזה מלחיץ אותי שזה ממש יהיה מוגזם יום אחד. שהיא לא תתהפך פתאום.״ לא האמנתי שיקרה דבר כזה. כי היא לא הייתה כזאת. ״טוב, אני לא יודע מה איתך אבל אני באתי גם להתחיל את העבודה עם אחותך. כי אלוהים, אני נשבע שזה הדבר האחרון שהיה חסר לי עכשיו.״
״תקרא גם לאליף. שנסיים כבר עם החרא הזה.״ אמר ויצאתי מחדרו.
***
״וואו. זה יותר יפה ממה שחשבתי שזה יהיה! החצאית והחולצה הזאת ממש משתלבים יפה.״ שמעתי את אליף מבעד לדלת החדר של מאבי. ״האמת זה יותר יפה ממה שחשבתי. זה יתאים למסיבה הזאת.״ מאבי ענתה לה. מסיבה? ממתי שתיהן יוצאות למסיבות?
״כן לגמרי! ו..אוף. אני צריכה ממש ללכת כי אמא שלי שלחה לי הודעה דחופה. ואפילו עוד לא יצא לי לדבר עם סלואן על העבודה.״ אליף אמרה בעצב. ״אני דיברתי איתו. תבואי מחר ואז תתחילו את העבודה. חוץ מזה, זה עד סוף שנה על פי מה שהבנתי.״ מאבי אמרה ואליף פתחה את דלת החדר שלה. ״הו..היי רואן.״ אליף אמרה וניגשה החוצה. ״אתה מאזין לי? כמה נחמד..״ מאבי אמרה בציניות. ״כן, אני מאזין לך, אוקיינוס. עכשיו, את רוצה להתחיל את העבודה המזורגגת הזאת או שלא?״ הבעת פניה התמלאה בגועל, והתגובה שלה רק הצחיקה אותי וגרמה לי לחייך.
״אני אסתדר לבד. אני אעשה אותה לבד ואוסיף את השם שלך, בסדר?״ אמרה והתעצבנתי. ״לא את מקודם איימת על אחיך שיעזור לאליף עם העבודה?״
״זה מקרה שונה.״ ענתה באדישות.
״לעזאזל, מאבי. פשוט תני לי לעזור לך וזהו. אני מושיט לך פה יד בסדר? לפחות תיקחי אצבע אחת.״
״שיהיה. בסדר, בוא כנס.״ אמרה והתיישבתי ליד שולחן הכתיבה שלה. ראיתי עוד ערמת דפים שישבו שם, מחכים שמאבי תמשיך אותם. ״שלא תחשוב על זה אפילו. אני עדיין מחכה לדפים שלי.״ אמרה בעצבים והתיישבה לידי. היא פתחה את המחשב, וחיפשה את הנושא שלנו. ״לא אמרת שיש לך ספר על זה?״ שאלתי. ״כן, יש לי. אבל אני לא אתן לך אותו עד שלא תחזיר לי את הדפים שלי.״ גלגלה עיניים. ״אני אקנה אותו בעצמי.״
״כתבתי שם הערות חשובות בעותק שלי.״ מלמלה. היא צילמה בטלפון שלה את כל הדברים שרלוונטיים לעבודה, ואני רק מקווה שיום אחד, היא תוכל להסתכל עליי קצת אחרת.