הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק שלוש עשר~

מאבי
״מאבי! זה מדהים!״ יאז חיבקה אותי וצחקנו. ״מי האמין שאת בסוף תחבבי את רואן.״ אליף אמרה וקרצה. ״בנות, אנחנו לא יוצאים. רק אמרתי שאני מחבבת אותו. זה הכול.״ ניסיתי להרגיע את המתח כאן. ״את רק מחבבת אותו כמו שאני שונאת את דקס. ותאמיני לי, אני שונאת אותו.״ יאז אמרה. ״מה הקטע ביניכם בכלל?״ אליף שאלה. ״חברי ילדות לשעבר.״ הסבירה וקולה היה קר כשדיברה עליו. ״אה. טוב, תגידו אתן זוכרות שאתן באות אליי בסופ״ש נכון?״ יאז העבירה נושא. ״כן, בטח.״ אמרתי ואליף הנהנה. ״יום הולדת שבע-עשרה שלך הולך להיות מעולה. אפילו אם זה רק שלושתינו.״ יאז חייכה. ״כן..ההורים שלי די תיכננו מסיבה קטנה וצנועה כביכול לכל החברים שלהם. אתן יודעות, הם אוהבים את זה.״ כשאני מתכוונת לתנועה אני מתכוונת להפך הגמור מזה. ״אין ספק שאווה ואריק אלקובי יודעים לחגוג.״ אליף אמרה. היא ידעה את זה הכי טוב, אם לא מכלילים את סלואן בזה.
״אז יש לך שמלה? לנשף הקטן הזה של ההורים שלך מחר?״ יאז שאלה. ״מה את חושבת?״ עניתי לה. ״שההורים שלך כבר קנו לך שמלה מראש בלי לשאול אותך.״ אליף ענתה לה וצחקנו.
״אז תראי לנו אותה!״ יאז התלהבה והלכתי אל עבר הארון והוצאתי שמלת מעטפת ארוכה בצבע תכלת עם שובל ארוך שיורד מאזור הידיים, כולל מחשוף באזור הכתפיים. ״לומר את האמת, אני בעד משהו פשוט יותר.״ אמרתי והבנות נדהמו. ״וואו מאבי. השמלה הזאת מושלמת.״ יאז התקרבה ונגעה בה. ״להורים שלך יש טעם טוב, בעיקר לאווה.״ אליף קרצה. ״אני לא יודעת..זה לא מרגיש לי נכון לשים אותה.״ הן שתיהן צחקו. ״מאבי, הפעם אנחנו לא מסכימות איתך.״ יאז אמרה והתחלתי לצחוק יחד איתן. ״טוב, אז מחר תבואו לפני כדי שתוכלו להתארגן כאן אם אתן רוצות. אמא שלי גם דאגה למאפרת אז אם אתן רוצות שהיא תאפר גם אתכן אז תבואו מוקדם יותר.״ הסברתי להן ויאז התלהבה. ״אומייגד ברור שאני אבוא מוקדם יותר! ומה איתך, אליף?״
״אני..אני צריכה לראות אם אני אוכל..אולי אמא שלי תצטרך אותי בבית.״ אמרה והורידה את ראשה. היא לא נראית טוב. ״אליף, הכול בסדר?״ שאלתי והיא הנהנה. ״כן, השלגייה שלנו בסדר.״ יאז חיבקה אותה. ״שלגייה?״ אליף שאלה וציחקקה. ״כן. עור לבן ושיער שחור וקצת נמשים. יותר שלגייה מזה?״
***
רואן
״מה הקשר תחרות בזק היום בכלל?״ דקס מלמל ושאף מהסיגריה שלו כשהגענו לאחד המועדונים בעיר. ״אני לא יודע. הם חושבים שתחרות בזק תשפר את המצב שלהם. זה לא יזיק לנו, וגם בלי מאמץ ננצח את הבומרס האלה.״ וידאתי שכל האופנועים בסדר.
״אני חושב שצריך להתאמן לפני גם, לא? רק בשביל הכיף.״ סלואן הציע. ״אני דווקא חושב שאנחנו בסדר. עכשיו שברוּקלין הצטרף.״ מארק הגיב לו וסלואן התעצבן. ״אתה כזה מניאק אתה יודע? מה שקרה לרגל שלי לא באשמתי.״ סלואן ענה לו בחזרה. ״באמת, זה הזמן עכשיו?״ אמרתי והמשכתי לבדוק את האופנועים.
״יו תקשיבו. מחר יש איזה אירוע קטן שההורים שלי עושים, אתם באים?״ לאחר שמארק הלך לאנשהו, סלואן שאל. ״מה עם מארק וברוּקלין?״ דקס שאל. ״אני יכול רק שניים, וחוץ מזה, מארק וברוּקלין רק חברי נבחרת. זה הכול. אתם, לעומת זאת, אחים שלי.״ הסביר את עצמו. יכולתי להבין אותו, מארק באמת מתנהג מגעיל לאחרונה. ״איזה מין אירוע זה?״ שאלתי. ״יום הולדת שבע-עשרה של מאבי, ההורים שלי עושים חגיגה עם כל מיני אנשים. חשבתי להזמין אתכם בשביל שלא אהיה לבד שם.״
״היום הולדת שלה מחרותיים אבל, לא?״ שאלתי בהיסוס בתקווה שאני לא טועה בתאריך. ״כן, אבל יש לה כבר תוכניות ביום הולדת שלה, וגם להורים שלי. ככה שמחר זה היום מבחינתם. קיצר, אם אתם טיפה אוהבים אותי, תבואו.״
״אחי אני לא טיפוס של חליפות.״ דקס אמר בייאוש. ״מי בא עם חליפות בכלל? מצידי תבואו גם עירומים. העיקר שתבואו. אני לרוע המזל אצטרך לשים חליפה כי אני מייצג את המשפחה לפי מה שהוריי אומרים.״ אמר בעצבים. ״אתה באמת מתכוון לזה? כי אין לי בעיה להשוויץ בגוף שלי-״ דקס אמר וסלואן קטע אותו. ״אני אפילו לא אגיב על זה.״
״אבל הגבת.״
״אני שונא אותך,״ ענה לו בצחוק. ״הדדי.״ דקס השיב.
״טוב, אז נבוא.״ אמרתי ובדיוק סיימתי לסדר את האופנועים. ״תגיד, רואן. איפה לעזאזל היית היום? אתה יודע מה פספסת בכלל?״ דקס שאל פתאום. ״תן לי לנחש, שיעורים?״
״לא. סלואן הושעה.״ דקס אמר בחיוך וסלואן הלך לעבר בקבוקי הבירה. ״מה? מה הוא עשה הפעם? אני מתכוון, מה הוא יכול לעשות עם רגל שבורה?״ שאלתי ודקס גיחך. ״איזה מישהו הניח יד על אחותו אז הוא רב איתו מכות.״ חרדה ביעבע בי. ״למה אתה מתכוון שם יד על אחותו? על מאבי?״ פאק. ״אז יש לו עוד אחות שלא ידעתי עליה?״
״רצינות, דקס!״
״טוב, אז מאבי הלכה ללוקר ופשוט מישהו ניסה להתחיל איתה וקצת הטריד אותה. אתה יודע, שם יד במקום לא נכון וזהו.״
״מי זה?״ שאלתי בחירוק שיניים. ״זה לא משנה, אחרי מה שסלואן עשה לו, הוא לא יחזור ללימודים בקרוב.״ אם אני הייתי יודע מי זה, אני נשבע שהייתי שובר לו את היד שהוא נגע בה איתה. ״ממתי אתה כזה רכושני?״ הרים את גבותיו. ״אני..אני לא. פשוט..תמיד ראיתי את מאבי כמו אחות קטנה בשבילי...אז זה מעצבן אותי לשמוע על זה. זה הכול.״ השקר יצא מפי והוא צחק. ״אחות קטנה..אה, רואן? תגיד, זאתי שתפסתי אותך מנשק, אתה רוצה להגיד לי שזאת לא מאבי?״ הוא קרץ וחייך. ״איך לעזאזל—״
״אני לא טיפש, רואן. ראיתי איך אתה מסתכל עליה, ראיתי איך אתה מתעניין בה. אז עשיתי אחד ועוד אחד וזהו. תאמין לי, גם אני הייתי פעם במקום שלך..רק, תשמור עליה, בסדר? כי אני לא הצלחתי לשמור על שלי.״ הוא קטע אותי והחזיק בכתפי. ״יאז?״ שאלתי והוא הנהן. ״זה סיפור ארוך, ולא לעכשיו. אבל תדע שהסוד שלך שמור אצלי.״ הוא עשה תנועה של רוכסן על פיו.
״אבל בחייך גבר, בשם אלוהים. מה הולך ביניכם? אתם זוג בסתר? אתם סתם יוצאים לפעמים?״ שאל. ״לא..אנחנו..כלום, האמת. אולי רק ידידים.״
״אני לא מאמין לך, אבל הסוד שלך שמור עימי. ובנימה זו, תשתה משהו בן-אדם.״
״אני מעדיף שלא.״
״פעם היית שתיין יותר ממני.״ פעם, לפני שהכול השתנה.