הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק שלושים ושש~

כעבור יומיים~
רואן
״נמאס לי להיות כאן,״ מאבי אמרה בזמן ששכבה במיטת בית החולים. מוקדם יותר הגיעו שוטרים ולקחו ממנה עדות, ומסרו שאריק נמצא וכתב אישום הוגש נגדו. מבחינתי? צריך להרוג את הבן זונה הזה. אבל אני לא זה שקובע את החוקים לצערי. ״אני יודע, אבל הרופאים אמרו שאת מתקדמת יפה מאוד, ושאם תמשיכי ככה תוכלי להשתחרר עוד השבוע.״ אמרתי וחייכתי. ״זה עדיין הרבה זמן מבחינתי.״ היא גיחכה קצת, וגם אני איתה אבל בפחד. אני מפחד, וזאת האמת. הקליע עדיין בתוכה, ואני לא יכול לעשות עם זה פאקינג כלום. ״רואן? אתה בסדר?״ היא שאלה והנהנתי. ״תקשיב, אני באמת בסדר. רואה? לא קרה לי שום דבר מלבד ה..טוב, לא משנה. אבל אני באמת בסדר. גם הרופאים אמרו שבהמשך יהיה אפשר לנסות להוציא אותו שוב.״ היא אמרה וניסתה לעודד אותי. זה לא הוגן. כבר בחנו אותי יותר מידי פעמים במצבי קיצון כאלה. שלושה פעמים, וכל אחת מהן כאבה יותר מהשנייה. ״אני אוהבת אותך.״ היא קמה קצת וחיבקה אותי ומשכתי אותה אליי. ״אני אוהב אותך גם, אוקיינוס.״ נישקתי אותה קלות. ״זוג יונים,״ דקס נכנס וגיחך. ״רואן, יש לי חדשות טובות. חזרנו לתחרויות.״ הוא אמר והתלהבתי. ״וזה אומר שאנחנו בארצי?״ שאלתי והוא התחיל לצחוק. ״כן אבל לא רק. רואן, עברנו גם למדיני!״ לא האמנתי למה ששמעתי. ״אתה קולט בן אדם?? אנחנו הולכים להתחרות בתחרויות בכל רחבי העולם!״ הוא התלהב ואז הסתכלתי על מאבי המחויכת. ״מה עם הקולג׳?״ שאלתי. ״זה הכול כבר סודר, הסוכן שדיברתי איתו הסביר לי שזה לא יפגע בקולג׳, ומומלץ שכולנו נלך לאותו אחד בשביל שזה יתאפשר. הוא כבר סידר לנו לוח זמנים של חופשות וכאלה. אבל כמובן שלא סגרתי איתו כלום עדיין. אה, ומין הסתם שארצי ומדיני זה רק משנה הבאה,כן?״ הנהנתי. ״זה.. זה מעולה. כולם יכירו אותנו, תהיה לנו קבוצה רשמית!״ אמרתי. ״טוב, אני אלך להודיע לסלואן גם על זה.״ דקס אמר והלך. ״זה חדשות מעולות רואן,״ מאבי חיבקה אותי. ״זה מגיע לך, לגמרי!״ היא הוסיפה. ״את נשארת פה עוד שנה ללמוד.. אני אהיה בקולג׳ ובתחרויות.״ מלמלתי והסתכלתי עליה, מנסה לראות אם יש איזו בעיה מבחינתה לגבי זה. ״נכון, אבל אני אצטרף אליך לקולג׳ שנה אחר-כך, ולגבי התחרויות דקס אמר שזה יהיה בחופשות אז אני אוכל לטוס איתך.״ הנהנתי. בסופו של דבר להכול יש פיתרון. ״החיים שלנו רק הולכים להשתפר, רואן. זאת רק ההתחלה.״ היא לחשה. ״אני לא מתלונן על כלום. אני מרוצה.״ חייכתי וליטפתי את פניה.
שבוע אחרי~
מאבי
״אנחנו שמחים שחזרת לבית הספר, מאבי. יש כמה דברים שהיינו רוצים ש-״
״מצטערת, המנהלת. אני מעדיפה לא להכביד על עצמי יותר מידי כרגע ולהירגע. אשמח אם תוכלי לתת את זה למישהו אחר במקומי כרגע.״ אמרתי והיא כיווצה את גבותיה. ״ובכן..לא ראינו מישהו שמספיק טוב לכך..״ היא אמרה. ״יש את אליף סלוילף, שגם היא מתאימה, ויש את מאיה מהכיתה שלי שגם אני בטוחה שתשמח, ואם את רוצה קצת לגוון יש גם את רואן שאני בטוחה שישמח לקבל צ׳אנס.״ היא לא הבינה מאיפה הבאתי לה אותם. ״הרמה שלהם לא בדיוק מתאימה כמו שלך, רואן הוא גם תלמיד י״ב ככה שזה-״
״ככה שזה מה? האנשים האלה שציינתי כאן הם אנשים שהם חברים שלי ואני מכירה אותם, אליף ורואן אני מכירה מילדות, ואם אני אומרת שאם יתאימו למלא את מקומי כרגע, אני יודעת מה אני אומרת. וזה שרואן הוא תלמיד י״ב זה עוד יותר טוב, הוא יודע יותר ממני, הוא כאן יותר ממני, ככה שאני לא רואה מה הבעיה. הציונים שלו השתפרו בהחלט, וככה גם ההתנהגות. ואליף אני לא צריכה לפרט.״ היא הסתכלה עליי בזעזוע, סוף סוף החלטתי לענות לה. נמאס לי שמפילים עליי את הכול ואני צריכה להסכים להכול בהנהון ראש. ״מאבי אלקובי, אם לא הייתי מכירה אותך הייתי באמת כועסת על הדיבור הזה. אבל מכיוון שאת תלמידה מצטיינת, בסדר. אתן להם צ׳אנס. אם הם באמת יעשו מה שצריך הם יקבלו נקודות זכות לתעודה.״
״שזה אומר עיגול ציונים, שיפור בהתנהגות, והמלצות?״ אמרתי והיא הנהנה בכובד ראש. ״מעולה, תודה המנהלת.״ אמרתי והתקדמתי לעבר הכיתה. עברו כמה ימים מאז שהשתחררתי מבית החולים ורק היום יכלתי באופן רשמתי לחזור ללימודים, אבל כמובן שעדיין אני לא יכולה ללמוד ימים מלאים ולקחת על עצמי פרויקטים. ״אז, מה הבחורה שלי עשתה שוב עם המנהלת?״ רואן שאל כשהתיישבתי לידו בכיתה. ״אם אתה רוצה שמה שהבחורה שלך עשתה יעבוד, תצטרך לא לדבר איתה עכשיו.״ לחשתי לו בחזרה. ״לא אפשרי, תרשי לי לשאול מה זה-״ המנהלת נכנסה לכיתה וכולם נעמדו. ״אני צריכה לרגע את רואן הייטווד,״ היא אמרה ורואן הביט בי מבט מוזר ויצא איתה. וכשחזר כעבור כמה דקות, הוא התיישב לידי וגיחך. ״הבנתי מה עשית, אמרת לה שאני מעוניין להוביל את הפרויקטים ולייצג את בית הספר?״ הוא המשיך לגחך ואני צחקתי, לא יכולנו שלא לקבל כמה מבטים.
״כן. אבל אתה מקבל נקודות זכות לתעודה, וזה יהיה לך טוב לקולג׳. במיוחד כשתצטרך הארכות זמן וכאלה בגלל התחרויות.
אה ומתי אתם חותמים חוזה עם הסוכן ההוא?״ שאלתי. ״היום בערב, אבל החוזה יהיה תקף החל מהרגע שאני, דקס וסלואן נתחיל ללמוד בקולג׳. פלוס, הוא אמר שבקולג׳ שאליו אנחנו מיועדים יש עוד כמה קבוצות קטנות של אופנועים ככה שאותם שחקנים שם יעדיפו להצטרף אלינו, כי יש לנו כבר שם וסוכן ומקום אימונים, ככה שאנחנו יותר מסודרים.״ חייכתי. אני שמחה שהוא מצליח ככה והגיע למטרה שלו. ״ומה יהיה השם?״ שאלתי מסקרנות ועיניו נצצו מאושר. ״בלו-בייקרס, הצבע שלנו הוא כחול בהיר.״ הוא התבונן בי והמורה כחכחה בגרונה. ״רוצים לשתף?״ היא שאלה. ״מצטער המורה, אנחנו מפסיקים.״ היא חזרה ללמד.
״למה השם הזה- לא. אל תגיד לי. אתה חתיכת אובססיבי!״ הוא התחיל לצחוק. ״זה רק צבע עיניים רואן! אלוהים,״ התחלתי לצחוק גם אני. ״זה לא רק צבע עיניים אוקיינוס, זה צבע העיניים הכי יפה שראיתי, והוא שייך במקרה לבחורה הכי יפה בכל הפאקינג יקום הזה, ובמקרה אני ממש ממש אוהב את הבחורה הזאת.״ הוא אמר ושמענו את אליף ויאז מגחכות מאחורה וגם דקס איתן. ״אוהב, יקום!״ דקס מלמל וצחק. ״אויש, לדעתי זה ממש חמוד ורומנטי.״ אליף אמרה. ״לדעתי זאת חנפנות לאתם יודעים מה. אבל היי, זה פירוש שלי.״ יאז הוסיפה. ״איכס. האוזניים שלי בטראומה ממה ששמעתי, יאז.״ סלואן אמר והשמיע קולות הקאה. ״סתום את הפה חמור אחד! כאילו אתה לא עושה את זה כל יום עם מישהי אחרת.״ אליף התכווצה למשמע דבריה. ״החבורה שם בסוף! אתם שכחתם איפה אתם נמצאים!״ המורה צעקה שוב ואז היה צלצול. ״מה שנקרא, הצלצול הציל אותנו. לא כך, יאז?״ דקס אמר ויאז נאנחה ויצאה מהכיתה. ״מי אובססיבי עכשיו?״ רואן אמר וצחקנו כולנו אך דקס לא צחק ויצא מהכיתה גם הוא אחרי יאז. ״זוג דרמטיים אלה. יש לי מזל שאני לא מאוהב.״ סלואן נשען על כיסאו והדליק סיגריה. ״אני אלך ללוקר.״ אליף אמרה ויצאה גם היא. וואו. ״אתה כזה מניאק לפעמים.״ ״נכון, גם אתה.״
״אוקיי, כולם מניאקים בסופו של דבר, מין הסתם.״ אמרתי וסלואן השליך את הסיגריה שלו לפח. ״שיהיה.״ מלמל ויצא גם הוא מהכיתה. ״כולם היום כל-כך דרמטיים.״ אמרתי ורואן הנהן. ״אף אחד לא סגור על עצמו, אבל לפחות אני שמח שאני סגור על עצמי.״ צחקתי. ״זה בהחלט מזל גדול.״ אמרתי והסתכלתי עליו, ראיתי שהוא מתעסק במשהו בידו, ואז כשראיתי מה זה, ההתרגשות עלתה בי. ״זאת..זאת הטבעת שלי. התכשיט המשותף שלנו. השרשרת עדיין עלייך?״ שאלתי והוא צחק. ״היא מעולם לא ירדה.״ הוא הוציא אותה מחולצתו ונישקתי אותו והוא החזיר לי. ״אני אוהב אותך,״ אמר. ״גם אני אותך.״ השבתי לו.