רואן
הלכתי לבית הספר, למרות שממש לא רציתי. אבל הלכתי בשבילה, בשביל עוד הזדמנות לראות אותה. גם היא יושבת לידי, ככה שזה עוד בונוס. וכשחשבתי על זה מאוחר יותר, הבנתי שיכול להיות שהיא לא תגיע בגלל כל הבלאגן אתמול אבל מצד שני זאת מאבי. היא אף פעם לא מפספסת לימודים. אך בסוף מסתבר שטעיתי והאח השני הגיע, סלואן. הוא הסתכל עליי במבט מאוכזב.
כי הוא יודע. הוא יודע בדיוק כמוני ולא יכול לעשות עם זה כלום.
״רואן.. תקשיב, אני מצטער. עכשיו אני יודע שהוא סיפר לך על זה ואגיד לך את האמת, אני מתבייש. בפני שניכם.״ זה לא משהו שחשבתי שאשמע ממנו. ״חשבתי שאתה סתם בן-זונה. עכשיו אני מבין. אני מצטער סלואן. לא ידעתי שזה עניין כל-כך רציני.. וכשהוא אמר לי שהוא רוצה.. זה כאב לי. זה עדיין כואב לי.״ שיפשפתי את עיניי. ״אני יודע. זה גם די טרי. אבל גם אתם לא יותר מידי זמן ביחד אז חשבתי שזה יהיה קל יותר. לא חשבתי שאתם כבר..כל-כך עמוק בתוך העניין הזה.״
״איך היא?״ שאלתי בקול צרוד. ״בקיצור? הרוסה. בחיים שלי לא ראיתי אותה ככה.״ הרגשתי שבא לי להרוג את עצמי. רק התיאור הזה הכאיב לי מידי. ״היא ככה.. בגללי?״ רציתי לקוות שלא. רציתי לקוות שזה לא בגללי למרות שאי-אפשר לשנות את זה. זה בגללי. ״גם..קרה עוד משהו שהוא לא קשור אלייך. אבל תסלח לי, אני לא יכול לספר לך את זה. אתה מבין, זה כנראה רק יפגע בה יותר ואני לא רוצה את זה. אם יום יבוא.. ותדברו, אז היא תספר לך.״ הרגשתי שאני חנוק ושאני לא יכול לנשום. זה יותר מידי בשבילי. ״סלואן, אתה יכול לעשות טובה בשבילי?״ שאלתי והוא הנהן. ״אני צריך לקחת משהו חזק,״
מאבי
״מאבי קומי!״ הרגשתי שזורקים עליי מלא כריות. ״לא רוצה. תעזבו אותי.״ עניתי. ״אני אשפוך עלייך מים.״ היא אמרה. ״את לא תעזי.״ עניתי לה. ״אז תקומי!״ ואז הרגשתי מים קרים על הפרצוף שלי. ״רציני, יאז? עם קרח?!״ אמרתי והיא צחקה. ״זה רעיון של אליף, והיא גם זאת ששפכה את המים.״ היא אמרה וצחקה. ״מאבי את בסדר?״ אליף התיישבה על המיטה ושאלה. ״כאילו.. אם רטובה להיות בסדר מבחינתך אז כן. לגמרי.״ עניתי.
״אמא שלך התקשרה אלינו ואמרה שכדאי שנבוא להיות איתך, אז הברזנו.״ יאז הסבירה. ״ממתי את ישנה עד שעה כזאת?״ אליף שאלה. ״מאז שגיליתי שכל מה שהאמנתי בו הוא שקר,״ קולי היה צרוד ורציתי רק להמשיך לישון. ״ומה קרה בדיוק?״ יאז המשיכה. ״מה לא קרה?.. אני ורואן..נפרדנו ומסתבר שאני בכלל מאומצת.״ אמרתי והרגשתי את הדמעות עולות שוב ושתיהן הביטו בי בהלם. ״את ורואן?..הייתם הזוג המושלם.. מה קרה?״ יאז שאלה. ״אני לא רוצה לדבר על זה.״ עניתי. ״ועל העניין השני? את יודעת..
אימוץ?״ הפעם אליף שאלה. ״גם לא רוצה לדבר על זה.״ נאנחתי והנחתי את פניי על הכרית. ״אבל מאבי, אנחנו חייבות לדבר על זה.. את יודעת.״ אליף לחשה ומזגה לעצמה כוס מים. ״לא אנחנו לא. כי אני לא רוצה לדבר על זה, אני לא במצב לדבר על זה. זה קשה לי מידי.״ הרגשתי חנוקה. ״אוקיי מאבי, איך שאת רוצה. תספרי לנו מתי שתרצי ואנחנו נקשיב, בסדר? עכשיו.. בואו נצא קצת ונשכח מהיום הזה, בסדר?״ יאז הציעה. ״תלכו אם אתן רוצות בנות, אני לא מעוניינת.״ קמתי ופתחתי את הארון שלי. ״אז, לאן את הולכת?״ שתיהן שאלו. ״לשום מקום. פשוט, הפיג׳מה שלי די רטובה אז הגעתי למסקנה שכדאי שאחליף אותה.״ לקחתי את הבגדים והתקדמתי לאמבטיה הצמודה. ״שנחכה לך?״ אליף אמרה. ״לא בשביל משהו בנות, אבל עדיף שתלכו. כי אני לא מתכוונת לצאת מכאן.״
״אבל-״
״אין אבל. תבינו אותי, זה קשה לי.״ הן שתיהן הנהנו ויצאו מהחדר שלי. נמאס לי כבר, למרות שזה רק התחיל.
רואן
״רואן, קום.״ הרגשתי שמנערים אותי. ״רואן קום כבר.״
״תעזוב אותי. תן לי להמשיך לישון.״ אמרתי והרגשתי שמושכים אותי. ״לעזוב אותך ולתת לך להישאר לשכב בתוך הקיא של עצמך? לא נראה לי, אחי.״ דקס אמר והתחיל לנקות את פניי. ״שיט רואן, מה לקחת?״ אני לא יודע. אני רק זוכר שעישנתי עם סלואן ואז התחלתי לשתות ואז- ״זה נראה כאילו רצית להרוג את עצמך.״ אין ספק. ״מה השעה?״ שאלתי ולא זיהיתי את קולי. ״שבע בערב. אתה היית פה כל היום, מסתבר. אני מניח שאתה גם לא זוכר מה קרה.״ מובן שאני זוכר. אפילו כל מה שלקחתי וכל הכאב ראש שאני חווה עכשיו, לא הצליחו להעלים את זה. ״זה לא עזר, דקס. לא הצלחתי לשכוח.״ התוודתי. ״אתה גם לא יכול. אתה תראה אותה כל הזמן בבית הספר ובנוסף, היא גם יושבת לידך.״ הוסיף לי מלח על הפצעים. ״איך אתה הגעת לפה? איפה סלואן?״ שאלתי. ״הוא היה גם גמור. ולא יכלתי לקחת את שניכם ביחד. אז, לקחתי אותו ואז באתי לכאן שוב אלייך.״ התרכזתי בחלק מהמילים שהוא אמר. ״ראית אותה?״ ישר שאלתי. ״טוב, לא בדיוק. היא ישבה במרפסת שלה וכתבה משהו במחשב. אמא שלו לקחה אותו ממני.״ תחושת אכזבה הציפה אותי. ״אבל אני באמת לא מבין למה נפרדת ממנה ככה, ועוד בלי סיבה. תראה מה אתה עושה לעצמך,״ ברור שהוא לא יבין. ברור שלא. ״אני לא יכול לספר לך כמו שאני לא יכול להישאר איתה.״ מלמלתי וכאב הראש שלי הרג אותי. פאק. ״ממקודם אמרת שהלוואי וזה לא היה קורה. תספר לי רואן. מה הולך? אולי אני יכול לעזור-״
״אתה לא, דקס. אף אחד לא יכול לעזור! וזה רק היום הראשון שאני בלעדיה אז מה יהיה בימים הבאים?!״ הרגשתי שפני נהיו רטובות, ואז הבנתי שזה בגלל הדמעות שלי. ״בסדר, רואן. איך שתרצה. רק בוא נלך ותתקלח כי אתה מסריח״ הוא צדק. אני באמת מסריח, נגעלתי מעצמי. ״אמורה להיות פה מקלחת לפי מה שסלואן אמר.״ מלמלתי והחזקתי את ראשי. ״כן, אני יודע. עכשיו בוא.״ הוא עזר לי ללכת לעבר המקלחת במועדון. ״סלואן אמר לי שנפרדת ממנה בגלל שהרגשת שזה כבר לא מתאים. אבל מה לא בדיוק מתאים?״ הוא עזר לי להוריד את בגדיי והקאתי שוב. ״זה לא מתאים וזהו, דקס! אל תחפור לי על זה. עשיתי את מה שעשיתי כי הייתי צריך.״ המים הקרים שטפו את כולי , אבל לא גרמו לי להרגיש יותר טוב. ״טוב הנה סיימנו. תתלבש ואני אקח אותך לבית שלך, בסדר?״ אין לי בית. היא הייתה הבית שלי. ״קח אותי אליה,״ פלטתי והוא הניד את ראשו. ״עם כמה שאני אוהב אותך רואן, יש לי גם כבוד למאבי. אתה גם לא צלול עכשיו בדיוק ו-״
״צודק. אני לא צלול. תוריד אותי ליד הבית ספר, האופנוע שלי שם.״ אמרתי ויצאתי מהמקלחת לאחר שסיימתי להתלבש חזרה.
YOU ARE READING
הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1
Romance(🏆מקום ראשון בשונאים לאוהבים, מקום ראשון ברומנטיקה, מקום ראשון בקריאה, מקום ראשון באהבה🏆) ״הצטלבות-ספר ראשון בסדרת ההצטלבויות״ מאבי: אני הילדה הטובה. זאת שמכנים הקדושה, התלמידה הטובה.. אבל גם בי יש צד שרוצה לצאת ולצרוח. לצאת מתוך כלוב הטהרה הזה שא...
