מאבי
״את רוצה אולי אני אדבר איתו? שייקח אחריות לפחות?״ שאל ולרגע הרגשתי שאני לא מדברת עם רואן הרגיל שאני מכירה. ״לא, אין צורך. באמת.״ באמת שאני מנסה כמה שיותר להתרחק ממנו. לא לחשוב עליו, אבל אני לא מצליחה. אני אמורה בכלל לשנוא אותו. ״רואן..אנחנו צריכים לדבר.״ אמרתי ופניו נהיו עוד יותר רציניות ממה שהיו. ״על מה, אוקיינוס?״
״תחשוב שאני מגזימה או אפילו מוזרה. אבל אנחנו צריכים לדבר. על..זה. על מה שהיה בסופ״ש.״
״סופ״ש? אה..כן. זה.״
״אני לא רוצה הגדרות עכשיו וכאלה, כי אנחנו..כלום. אין בנינו שום דבר. אני מתכוונת..אתה מבין, נכון?״ אמרתי במבוכה.
״כן. אני מבין.״ קולו הפך לקרח. ״אם את חושבת שיהיה בנינו משהו, אז אני מצטער לאכזב אותך, אוקיינוס. אבל פעם ראשונה בחיים שלך שאת טועה במשהו.״ המשיך וקם בקור. ״יש לי רק בקשה קטנה, את יכולה בבקשה להמשיך לכתוב ולהביא לי את
זה?״ אמר בזעם. ״למה?״
״כי אני צריך את זה. זה למה. אלא אם כן זה קשה לך מידי.״
אני ממש בטוחה שפגעתי בו.
אוי לא.
״בסדר, אני אכתוב עוד ואתן לך.״
״תודה.״ אמר וכשהגיע הצילצול הוא כבר נעלם בין כל התלמידים.
ואני מרגישה נורא עכשיו.
מה קורה לי?
ממתי אכפת לי כל-כך ממנו?
רואן
אני צריך לשכוח ממנה ולהשאיר אותה בצד. שהיא תישאר בדיוק במקום שלה. האחות הקטנה של חבר שלי. זהו. זה מה שהיא. שאר היום כבר לא נשארתי. הלכתי הביתה כי לעזאזל, זה קשה לי לראות אותה.
אנחנו כלום.
מבחינתה זה היה כלום.
לעזאזל, היא נתנה לזה להישמע כאילו אני עוד בחור שהיא התנשקה איתו, וזה גרם לי לערער בעצמי ובה. אולי אני באמת עוד בחור? אולי אני סתם עוד אחד בשבילה?
״רואן?״ אבי קרא לי בזמן שהגעתי הביתה. ״מה, אבא?״ שאלתי בזעם. אני ואבי לא מסתדרים מאז שאימי נטשה אותי בזמן שהייתי בן חמש-עשרה. הוא שם נשים אחרות בראש ובראשונה במקום לטפל בי, ובגלל שלא היה לי למי ללכת עם הבעיות של כל נער ממוצא, הבעיות בסוף מצאו אותי. ״תכיר את מרילין. היא החברה החדשה שלי, והיא תגור איתנו בינתיים.״
״וואו, דאב. לא ידעתי שיש לך בן חתיך כל-כך..״ אמרה וליטפה את סנטרי והורדתי את ידה. ״בן..תתנהג יפה.״ חיכך את שיניו.
״מצטער, אמא חורגת.״ הבלטתי את המילים האחרונות והלכתי לחדרי. הייתי רגיל לזה, שכל שני וחמישי אישה אחרת באה הביתה. אבל אני הבטחתי לעצמי דבר אחד. אני לא יהיה אבי. אני לא אחליף נשים כמו גרביים. אני לעולם לא אחליף את האישה שלי, ולעולם לא אגרום לה לחשוב אפילו על לעזוב. אעשה הכול בשביל שהיא תהיה מאושרת, ותהיה שלי לתמיד.
״היי רואן, חשבתי אולי יהיה נחמד אם נשב נכיר..״ מרילין נכנסה לחדר שלי בלי שום אישור והתיישבה על מיטתי והחלה ללטף את רגלי. ״אל תיגעי בי.״ הזזתי את גופי ממנה. ״טוב, אז אני מניחה שאתה לא במצב של להכיר כרגע. תן לי לפחות לפנות את
הזבל—״ היא התקרבה לפינת המחשב ובאה להרים את הדפים שישבו שם אך במקום זאת, שפכה כוס מים שהייתה שם. אלוהים, אלו לא היו סתם דפים. הם היו הדפים של מאבי. פאק. ״מה עשית?!״ אמרתי בכעס והרמתי את כתבי היד. ״רואן, אני לא התכוונתי—״
״עופי מכאן!״ צעקתי עליה. ״רואן בני, אני מאוכזב ממך.״ אבי נכנס לחדר ואמר. ״ממני אתה מאוכזב? היא הרסה את זה! היא טענה שזה זבל!״ המשכתי לצעוק. ״מה זה בכלל?״ היא שאלה בגועל. ״זה..זאת עבודה שעבדתי עליה הרבה ואין לי עוד עותק! את פאקינג יודעת מה עשית?!״ המשכתי לצעוק. ״מרילין, אהובתי,בואי תצאי מכאן. הילד הזה חסר כבוד.״ אבי אמר ברוגע לידה כמה שהוא יכול אבל אחרי שהיא יצאה מטווח ראייה, שמעתי אותו ממלמל ״יכולתי להבין למה אמא עזבה אותו.״
יכולתי להבין למה אמא עזבה אותו.
מאבי
״אז..בעצם אני צריכה עכשיו להיפגש איתו על בסיס יום-יומי בשביל העבודה הזאת?״ יאז שאלה. היא הצטרפה אליי ואל אליף בדרך חזור וכבר הצעתי לה שתבוא ואני אסביר לה מה היא צריכה לעשות. ״כן.״
״מבאס..״ מלמלה. ״זה לא כזה..מבאס. את מכירה עוד אנשים ככה..״ אם היא הייתה אומרת לי את זה מלפני שבועיים, הייתי מסכימה איתה, אבל עכשיו...זה לא מבאס..אני באופן מוזר אוהבת את זה. ״כן, פשוט..דקס הזה..אני לא אוהבת אותו. הוא מגעיל אותי.״ אמרה בגועל. ״הוא עשה לך משהו?״ שאלתי. ״אבא שלו עשה. והוא בדיוק כמוהו.״ אמרה בכעס ולפני שיכולתי לשאול מה קרה, ״מאבי..יש לך אורח..״ אימי פתאום פתחה את דלת החדר.
״באמת? אני פשוט פה באמצע ו—״
״בכלל לא התכוונתי להפריע.״ פתאום רואן נכנס ואימי צחקה. ״אה רואן, בוא כנס.״ אמרתי והמשכתי להסביר ליאז את העבודה. אבל ראיתי שהוא לא נכנס לבד, הוא נכנס גם עם דקס. ״כאוס, זורמת להעתיק ממאבי ורואן?״ אמר לה והיא גילגל את עיניה.
לבחורים כאן יש קטע עם שמות חיבה. ״לא, היא עובדת קשה מידי בשביל זה.״ אמרה. ״ומה אני, זבל?״ רואן הוסיף וכולנו צחקנו. ״מה..לא ידעת?״ דקס צחקק.
״אתה תסתום.״ מלמל.
״אוקיי, אז דקס ויאז, יש לנו עוד פינת כתיבה ממש בין החדר שלי לבין החדר של סלואן אז אתם יכולים ללכת לשם ולהתחיל לעבוד, רואן...שנמשיך?״ אמרתי וחיוכו ירד מפניו בזמן שדקס ויאז יצאו מהחדר.
***
״טוב, אז סיימנו את העבודה..מה שנשאר לנו לעשות זה רק ללמוד את הפרזנטציה בעל-פה.״ אמרתי והוא חיטט בתיק שלו. ״אני מצטער שזה ככה.״ אמר והמשיך לחפש בתיק שלו משהו. ״מצטער? מה—״ דבריי נקטעו שהוא הוציא את חבילת הדפים שלי מהתיק שלו, והיא כולה הרוסה. ״רואן..איך זה קרה?!״ לקחתי את הדפים אליי וניסיתי לראות אם נשאר זכר למשהו, אבל רק מילים בודדות שרדו כנראה התקפה של מים. ״הייתי צריך לשמור על זה יותר טוב, אני מצטער.״ אמר ועצרתי דמעות בוגדניות. ״אין לי עוד עותק..״ מלמלתי והוא הוריד את ראשו. ״אמרתי לך לא לקחת אותם, אמרתי לך להחזיר לי.״ הוספתי בעצבים. ״ואני אמרתי שאני מצטער, בסדר? תאמיני לי שזה לא כיף לי להחזיר לך את הדפים האלו ככה. במיוחד שעבדת עליהם שעות. אבל אני לא עשיתי את זה בכוונה, זה לא אני בכלל.״
״אז מי?״
״חברה של אבא שלי.״ אמר. ״בסדר, רואן. פשוט..אני תכננתי להגיש את זה לאיזו הוצאה..אבל יש טובים יותר..״ אמרתי באנחה ופרצופו נראה מופתע. ״את לא כועסת?״
״אני ממש מאמינה בזה שזאת לא אשמתך. אבל עכשיו..אנחנו יכולים לדבר על מה שהיה בבוקר?..״ זה נתקע לי בראש כל היום, לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר.
YOU ARE READING
הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1
Romans(🏆מקום ראשון בשונאים לאוהבים, מקום ראשון ברומנטיקה, מקום ראשון בקריאה, מקום ראשון באהבה🏆) ״הצטלבות-ספר ראשון בסדרת ההצטלבויות״ מאבי: אני הילדה הטובה. זאת שמכנים הקדושה, התלמידה הטובה.. אבל גם בי יש צד שרוצה לצאת ולצרוח. לצאת מתוך כלוב הטהרה הזה שא...
