מאבי
כשקמתי מרעש של מלמולים, לא ציפיתי לראות את רואן לידי מתחנן שלא יפגעו בו. בהתחלה נבהלתי, כי לא זכרתי מה הוא עושה פה בכלל. אבל אז האסימון נפל. כשהוא קם לחדר האמבטיה, קמתי אחריו גם אני. ״זה..זה לא לעכשיו אוקיינוס. אני אספר לך בהזדמנות. מחר יש לך גם לימודים ו—״
״גם לך יש לימודים, ואתה בכל זאת קמת ככה. עכשיו, תספר לי.״ אמרתי והוא יצא מהחדר אמבטיה והתיישב על המיטה. ״אני אספר לך בבוקר, אני מבטיח.״ אמר בייאוש. ״אתה באת לחדר שלי, אתה יושן במיטה שלי וכנראה זה מאותה סיבה שממנה נוצר הסיוט הזה. אז אני רוצה שתספר לי. לא בשבילי, אלא בשבילך. זה יעזור לך לא לשמור את זה בבטן.״ אמרתי והתיישבתי לידו. וכשהוא שתק, הגעתי למסקנה. ״אוקיי, תספר לי כשתהיה מוכן. אני מוכנה לשמוע, בסדר?״ אמרתי ותפסתי את המקום שלי במיטה בחזרה. ״בסדר, אני מעריך את זה.״ אמר ושכב גם הוא במיטה. הרגשתי שהעייפות לוקחת אותי לאט לאט, אז הסתובבתי לצד השני. ״אוקיינוס?״
״ממ?..״
״תודה.״ שמעתי אותו לוחש מתוך שינה ונסחפתי לתוך העייפות..
אבל לא הצלחתי להירדם בקלות.
רואן
קמתי כשריח קוקוס עטף את אפי. הרגשתי שיער על סנטרי למרות שלא היה לי זקן. מה לעזאזל? פקחתי את עיניי וראיתי שראשה של מאבי מונח על חזי. אלוהים, ככה ישנו כל הלילה? או בערך..מה שנשאר ממנו? זה היה מראה מדהים. ככה, שוכבת על חזי אחרי הלילה הלא קל שעברתי.. היא הרגיעה אותי. הסתכלתי בשעון, חמישה לשבע. עד שהשעון המעורר שלי יופעל. ליטפתי את ראשה והתענגתי על ההרגשה. ״מה?..״ היא פקחה את עיניה לאט לאט וכשקלטה היא מייד קפצה. ״אוי אלוהים. אנחנו ישנו ככה?״ שאלה וצחקתי. ״תתפלאי.״ אמרתי והיא שתקה. ״טוב..זה..זה היה חד פעמי..אז הכול בסדר..״ הרגיעה את עצמה. ״אתה בסדר עכשיו?..״ שאלה. ״כן. הודות לך, לא ישנתי ברחוב.״ הפעם לא צחקתי.
״טוב אה..יש לך כאן את מה שאתה צריך, כן?״
״כן. יש לי. ואל תדאגי, אני אצא מוקדם יותר כדי שלא יבחינו בי.״ אמרתי והיא נשפה בהקלה. ״בסדר..אתה יכול להתלבש פה. אני אתלבש באמבטיה.״ אמרה והתקדמה לעבר הארון שלה, ואני, בזמן הזה התחלתי להתלבש. ״טוב, אז אני—רואן! מה אתה עושה?״ שאלה וכיסתה את עיניה. ״מתלבש. מה את חושבת שאני עושה?״ שאלתי וצחקתי. ״התכוונתי שתיתן לי קודם להיכנס לאמבטיה אחר כך תתלבש!״ אמרה והתקדמה לעבר חדר האמבטיה. ״טוב, פעם הבאה תדייקי את ההוראות שלך.״
״לא תהיה פעם הבאה.״ טרקה את הדלת מאחוריה.
ואני יודע שתהיה פעם הבאה. כי אני יודע שאני אצטרך את העזרה שלה כמו אתמול בלילה עוד כמה פעמים. עם המצב כמו שלי, לא יכולתי להתכחש לזה. וידעתי שאם אשאר בבית שלי, הנפש שלי תיפגע יותר ממה שהיא פגועה כבר. ולא יכולתי לתת לעצמי להיפגע עוד. לא יכולתי. סיימתי את האירגונים האחרונים שלי ויצאתי דרך המרפסת של מאבי. אני הודה לה כבר בבית הספר. או שאולי היא תודה לי על זה שהתחמקתי בזמן.
מאבי
״רואן, אתה מו—״ יצאתי מחדר האמבטיה וקטעתי את דבריי שהבנתי שהוא לא כאן. הוא הלך.. טוב, אני גם ככה רציתי שילך כמה שיותר מהר..כדי שלא יתפסו אותו. כי אם הוא היה נשאר עוד קצת זה היה לא טוב..נכון?..
מרחתי קצת מייקאפ על הפנים שלי, ואז קצת מסקרה על הריסים שלי. למרות שאני יודעת שאתחרט על זה אחר-כך. לקחתי את המפתחות של האוטו שלי, והתקדמתי מחוץ לבית. החלטתי לנסוע הפעם כי..טוב, נגיד שזה לא היה הלילה הכי טוב שהיה לי בחיים.
לא היה מזיק לי לישון עוד שעה עכשיו, אבל זאת לא אפשרות.
אליף: ״אני לא מגיעה היום. אל תאספי אותי.״ קיבלתי הודעה מאליף.
אני: ״למה? הכול בסדר?״
אליף: ״כן. פשוט אני לא מרגישה טוב.״
אני: ״אני אבוא לבקר אותך אחרי הלימודים, בסדר?״
אליף: ״לא מאבי... אין צורך..
אני: ״אליף, אני לא רבה איתך על זה. אני אבוא עם מרק:)
אליף: ״אני בבית חולים, מאבי.״
מייד התקשרתי אליה. ״אוקיי, אז מדובר במשהו פשוט או חמור?״ שאלתי ישר כשענתה. ״משהו פשוט. באמת. אני אשתחרר עוד היום, מבטיחה.״
״אליף—״ היא ישר ניתקה. היא נשמעה מוזר. מאוד. הדאגות שלי לגביה כל הזמן רק גודלות. ״מאבי, את פנויה בסופ״ש?״ יאז התקרבה אליי ושאלה. ״האמת, אני לא יודעת מה קורה איתי בסופ״ש. יש לי יום הולדת, אז בטח אהיה עם המשפחה שלי.״ הסברתי והיא חייכה. ״אה וואי. כי רציתי לשאול אותך אם את רוצה אולי לבוא אליי בסופ״ש .״ אמרה והתקדמנו לעבר הלוקר שלה. ״אני אבדוק. יש סיכוי טוב שכן.״ אמרתי בחיוך. ״מעולה! אז תעדכני אותי. ביי!״ אמרה והלכה במהירות. חשבתי בהתחלה שזה בגלל שאולי, היא מתכננת משהו ליום הולדת שלי אבל אז ראיתי מי מתקרבים. דקס ורואן. ״ובדיוק שרציתי לדבר איתה.״ דקס מלמל בייאוש. ״אני ממש בטוחה שהיא לא רוצה את זה כרגע, תן לה זמן. היא לא תברח ממך לנצח.״ אמרתי לו והוא התכווץ. ״היא אמרה לך משהו?״ שאל ופרצופו התמלא חרדה. ״לא. היא לא אמרה לנו כלום.״ הוא נשם לרווחה. ״טוב, תודה מאבי. הרגעת אותי.״ אמר והתקדם. ״רגע, יש מצב את היית במסיבה שלי בסופ״ש?״ פתאום הסתובב ושאל. ״אתה מדבר אל הבחורה הלא נכונה, דקס. זאת לא היא.״ רואן נעץ בו מבט. ״מוזר, היא נראית כמו זאת ש..׳חיבקת אותה׳ אבל אני מאמין.״ אמר בחיוך והמשיך להתקדם, ואני התכווצתי. ״אוקיינוס, אני חייב לך על הלילה. תודה.״ רואן לחש והעביר יד בשיערו הכהה. ״זה בסדר. תיקח את זה כטובה. אני מקווה שהמצב ישתפר.״ הוא תפס את כתפיי והוציא אוויר. ״אני חייב לך הסבר. אין ספק. אבל אני מבטיח שאני אתן לך אותו ברגע המתאים, בסדר?״ הוא נראה כל-כך פגיע ככה, ומעולם לא חשבתי שהוא יכול להיות ככה. ״ברור. אני לא אלחץ עלייך. רק תגיד לי כדי שאדע להכין את עצמי. אתה חושב שאתה תצטרך שוב מקום לישון?״ שאלתי והוא התרחק ממני קצת. ״אני בטוח שכן. אבל אני אסדר לי מקום להיות בו. אני לא אכביד עלייך עוד הרבה.״
״רואן..אתה לא מכביד עליי. אם אתה צריך עזרה אני יכולה לעזור.״ לחשתי והוא הסיט את מבטו ממני. ״אני יודע שאת יכולה אוקיינוס. אני יודע שאת יכולה, לעזאזל. אבל אני לא יכול.״ העביר שוב פעם יד, נראה מבולבל. ״אתה לא יכול מה?״ לחשתי והנמכתי ציפיות. אני חושבת שאני יודעת את התשובה שלו, אבל אני לא מצפה לזה. לא ממנו. לא שאני לא בטוחה בזה. ״עזבי, תשכחי מזה. אני כבר אעדכן אותך בערב אם אני אבוא.״ הלחץ שהיה בחזי נרגע. ״בסדר. תעדכן.״ אמרתי והוא הלך. אני לא יכולה שלא להתעלם מזה. אני לא יכולה שלא לחשוב על זה.
כי ככה או ככה, רואן באיזה מקום כבר עמוק אצלי בלב.
YOU ARE READING
הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1
Romance(🏆מקום ראשון בשונאים לאוהבים, מקום ראשון ברומנטיקה, מקום ראשון בקריאה, מקום ראשון בוואטפד🏆) ״הצטלבות-ספר ראשון בסדרת ההצטלבויות״ מאבי: אני הילדה הטובה. זאת שמכנים הקדושה, התלמידה הטובה.. אבל גם בי יש צד שרוצה לצאת ולצרוח. לצאת מתוך כלוב הטהרה הזה...
