הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק אחד עשר~

רואן
היום כבר יום רביעי, מה שזה אומר שכבר שלושה לילות אני נמצא אצל מאבי. עדיין לא נתתי לה הסבר, והיא לא לחצה.
בעקבות הפעם הראשונה, היא יצרה חוצץ בנינו בעזרת כריות.
זה היה מצחיק, אבל גם מבאס. כי לא היה מזיק לי להתעורר ככה שוב. לצערי, לא ארזתי מספיק בגדים אז הייתי חייב לנסוע הביתה.
לא חשבתי שיגיע יום ואני אצטרך להיכנס כמו גנב לבית שלי.
עקפתי את האבטחה של אבי ונכנסתי לחדר שלי, מהר פתחתי את הארון שלי ודחפתי בגדים לתוך התיק. כשסיימתי, סגרתי את הארון ולקחתי כל מיני דברים חיוניים. ״אז אתה עוזב, אה?״ אבי התקרב אליי בזמן שעמד בצד. ״צפית בי?״ שאלתי והוא צחק. ״כן, חתיכת כפוי טובה אחד. אני שואל אותך שאלה אחת. אתה עוזב?״ שאל בזעם. אני לא יודע איך זה נקרא, כי אני רק ישן במקום אחר כרגע. ״לא.״ אמרתי והוא המשיך לצחוק. ״אני פשוט ישן במקום אחר, כי הזונה שלך לא יכולה לשמור את הידיים שלה לעצמה-״ הוא קטע את דבריי בסטירה. ״כן. תסטור לי. כי זה מה שאתה יודע הכי טוב. להאשים אותי.״ אמרתי והוא התעצבן. ״כדי לך עכשיו לארוז את כל הדברים שלך. אני לא רוצה אותך פה, חתיכת כלב. אני לא רוצה לא אותך, ולא את כל הרעל שאתה מביא איתך.״
״למדתי לקחת את הרעל הזה מהטוב ביותר!״ צעקתי ומרילין נשענה על משקוף הדלת. ״דאב? מה קרה?״ שאלה בקול המגעיל שלה. ״כלום, מותק. תחזרי לסלון. אני כבר בא.״ היא שיחקה בשיערה בלונדיני וחייכה. ״אני מחכה.״ אמרה והלכה.
״אל תדאג, אבא,״ חרקתי את שיניי. ״אני לא מתכוון לחזור בכלל.״
שמתי את התיק על גבי והתקדמתי לעבר הדלת הראשית. ״לך וגם אל תחזור. בדיוק כמו שאימך הלכה. רק שאתה כבר לא תנשום את האוויר הזה כאן, חתיכת בזבוז.״ עצרתי ונעמדתי מולו. ״יבוא יום, ואתה תתחרט על זה, אבא.״ אמרתי ויצאתי. אלוהים, אני צריך לשתות.
סלואן: בא היום לאליוט? הוא אירגן לנו חומרים טובים.
מאלוהים כנראה, קיבלתי הודעה מסלואן. ובאמת שבמצב כמו שלי, באתי לרשום כן. אבל-
מאבי: ההורים שלי יוצאים היום, אז אתה לא צריך לחכות עד מאוחר בשביל לבוא, כמובן אם אין לך מה לעשות.
פאק. לא אני לא עומד לפספס את זה.
אני: מצטער, סלואן. עניינים בבית.
סלואן: מבאס אחד. אני צריך לקחת איזה ערב אחד לרענן אותך.
אני: בטח, נקבע כבר ערב אחר.
כן, הסיטואציה לא הייתה נעימה במיוחד.
אני: רק שתדעי, שאם מישהו אחר היה רואה את זה, הוא היה עלול לחשוב דברים לא נכונים, אוקיינוס.
מאבי: עדיף שתסתום. אני לא מתלהבת מזה שאתה בא. אני פשוט סתם נחמדה.
אני: כן אה? בכלל לא מתלהבת.
מאבי: אני שנייה מלחסום אותך כאן.
אני: את לא תעשי את זה, את נחמדה מידי.
מאבי: חמוד, אבל תצטרך להתאמץ יותר:)
כן, לא היה לי ספק שאני הולך אל האחות במקום אל האח.
מאבי
ישבתי על הערסל וסתם גללתי בטלפון, עד שוויתרתי. כי הבנתי שאני מספיק מעודכנת לשנייה זו בחיים של אנשים אחרים. אז, לקחתי ספר חדש מהספרייה שלי אחרי שסיימתי את הספר הקודם.
״החלק שלי בך״ ככה קוראים לספר. שמעתי עליו רבות, והאמת? הביקורות לא מאכזבות. אז לקחתי חבילת סימונים והתחלתי לקרוא אותה.
״יום הולדת שמח..יום הולדת שמח..יום הולדת לאסייה, יום
הולדת-״ התחלתי לקרוא ואז שמעתי דפיקות על דלת המרפסת.
״אתה חייב ללמוד שהיא פתוחה.״
״סתם רציתי לעצבן אותך.״ רואן חייך חיוך עצוב וניגב את עיניו. ״רואן? מה קרה?״ שאלתי בזמן שהוא התיישב על הכיסא שליד שולחן העבודה שלי. ״זה קשור ל..אותו עניין?״ שאלתי והוא הנהן. ״אוקיי, מה כואב לך הראש אולי? היה לך פלאשבק או משהו? אתה רוצה כדור?״ שאלתי והוא צחק. ״ממתי את כל-כך
דואגת לי?״  שאל והתיישבתי על הערסל מולו. ״ממתי שאתה ביקשת ממני לישון כאן. וממתי שאני רואה שאתה סובל.״ אמרתי והוא המשיך לצחוק ותוך כדי לנגב את דמעותיו. ״את חדה, אוקיינוס. אבל בסדר. נראה לי שבאמת מגיע לך הסבר לכל הדבר הזה.״ התיישבתי ונשארתי בשקט ולא דיברתי. זה הזמן שלו עכשיו, הוא צריך לדבר. ״זה התחיל מגיל חמש-עשרה, כשאימי עזבה אותי ואת אבי בשביל בעל וילדים אחרים.״ דיבר. ״הוא תמיד שם את הנשים מאז בראש ובראשונה, והשתמש בכל החרא הרעיל הזה.״
״אתה מתכוון ל..סמים?״ שאלתי בלחש והוא הנהן. ״נשארתי לבד, הוא עם נשים אחרות, ואמא שלי עם גבר אחר. אבל נקודת השיא הייתה זה שהחברה הראשונה שלו, אחרי השבועיים הראשונים שלהם..״ הדמעות המשיכו לרדת מעיניו בקצב מהיר יותר.
אלוהים, כואב לי הלב.
רואן
ישבתי בחדר שלי ולמדתי למבחן הקרוב. פאק, החומר הזה קשה. ״רואן?״ טאניה, בת זוגתו של אבי דפקה על דלת חדרי ונכנסה. ״כן, טאניה? צריכה עזרה במשהו?״ שאלתי. לא הייתי במצב הכי טוב. אימי עזבה אותי מלפני שלושה שבועות, ושבוע אחר-כך כבר אבי מצא מישהי אחרת.
״האמת שכן, זה משהו מאוד רציני.״ אמרה וקמתי אליה ונעמדתי מולה. ״מה קרה?״ המשכתי לשאול והיא הושיבה אותי על המיטה שלי. ״מה זה..מה את עושה?..״ שאלתי אותה בחשש, את חברתו החדשה של אבי. ״עושה לך מופע.״ אמרה והתרחקתי ממנה. ״רואן..״ היא החלה ללטף את פניי. ״אל תיגעי בי!״ צעקתי והיא החזיקה חזק בידיי. ״תעזבי אותי!״ צעקתי והיא החלה לגעת בי. ״רואן, אתה ואני זה נצח.״ היא קשרה את ידיי והחלה לגעת בי בניגוד לרצוני.
״תעזבי אותי!״ המשכתי לצעוק והיא התירה את הקשר בידיי. ״היי! מה אתה עושה?!״ פתאום היא קמה ממני ונשמתי לרווחה, למרות שהנזק כבר נעשה. ״דאב! הוא..הוא ניסה..״ הבנתי מה היא עשתה כשראיתי את המבט המוכה בהלם של אבי. ״אבא, אני נשבע. לא עשיתי שום דבר! זאת היא!״ הצבעתי על טאניה ועצרתי דמעות בוגדניות. ״חתיכת כפוי טובה!!״ אבי סטר לי ונפלתי אל הריצפה. ״איך אתה יכול?!״ הוא המשיך להכות אותי בזמן שטאניה מרוצה בצד. ״הלוואי והיית הולך כמו אמא שלך.״ אמר ויצא מהחדר, בזמן שאני נשארתי עם צלקת.
״רואן..״ מאבי לחשה בזמן שעיניה הכחולות לא הפסיקו להזיל דמעות ממה שסיפרתי לה הרגע. ״אני מצטערת..״ היא קמה וחיבקה אותי חזק. לא ציפיתי לזה. ״זה לא הגיע לך״ המשיכה בבכי וכשהתחלתי ללטף את גבה היא התרחקה ממני. ״זאת הסיבה לסיוטים, הסיבה שאני כאן היא שהחברה החדשה של אבי, עשתה בדיוק אותו הדבר. ושוב-אני הואשמתי.״ סיפקתי לה הסבר מהיר ומסכם. ״אבא שלך הוא חתיכת זבל.״ אמרה ומחתה עוד דמעות.
״מילים יפות.״ אמרתי והיא צחקה. ״גם במצב כזה אתה מתבדח, זה טוב.״ אמרה והמשיכה לנקות את עיניה. ״היי, אוקיינוס.״ התקרבתי אליה והחזקתי בפניה. ״אני השלמתי עם זה.״ אמרתי וליטפתי את לחיה. ״זה כל-כך לא הוגן. במיוחד שאתה כל הזמן מנסה להסביר לו והוא לא מקשיב.״ ניקיתי את דמעותיה באצבעותיי. ״טוב, כדי שכבר נעלה לישון. זה היה יום ארוך.״ הרגשתי ששפכתי על שנינו דלי של קרח ברגע שאמרתי את המילים האלו והתרחקתי.
אני רוצה להרגיש גם ממנה שהיא בעניין.