הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

אפילוג

כעבור יומיים-
רואן
״שמלה כחולה?״ צחקתי בזמן שמאבי יצאה מחדר האמבטיה והראתה לי מה היא לובשת. ״לא טוב?״ שאלה בחיוך. השמלה הייתה בעלת שרוולים ארוכים ומחשוף מרובע באזור החזה, והחצאית התעופפה סביב רגליה. ״זה מושלם. אני אוהב את זה.״ חיבקתי אותה ונישקתי אותה במצח. ״ריין ממש תכעס עלייך אם נאחר.״ היא אמרה. ״עליי? ומה לגבייך? את לא תהיי
אשמה בזה?״
״שמעת פעם על דבר כזה שנקרא ״אחוות בנות״?״ היא תלתה את תיקה על הכתפיים שלה, ולקחתי אותו ממנה. ״אני אח שלה, היא אמורה להיות בעדי.״ עיניה נצצו ויצאנו מהחדר. ״היא תהיה בעדי, אתה תראה. דרך אגב, התיק מאוד מחמיא לך.״ היא צחקקה קצת ולפני שבאנו לצאת, היא התקרבה לאווה. ״הו, אתם כבר
הולכים?״ מאבי הנהנה והסתכלה עליה במבט קשה. ״סלואן אמר לי שאת רוצה ללכת לבקר את אריק בכלא, אז רק שתדעי שאת יכולה. אבל אנחנו לא תומכים בזה.״ אווה קמה מהספה ונעמדה מולה. ״אני רק רוצה ללכת ולהתעמת איתו, לסגור את הפרק איתו בחיים שלי, ולטפל בכם. בשבילי אני רוצה את זה. אין לי יותר מה לעשות איתו אחרי זה.״ סגירת מעגל היא רצתה. ״בסדר, לכי ותעשי את מה שאת צריכה אווה. רק רציתי שתדעי שאת יכולה, אבל אנחנו לא בעד זה.״ מאבי אמרה לה ולא נתנה לה הזדמנות להגיב כשיצאנו מהבית. ״אולי מתישהו אוכל לסלוח לה,״ היא מלמלה ונכנסו לאוטו. ״אולי. גם המקרה של הירי והחטיפה..זה לא בדיוק אשמתה, אם את מבינה למה אני מתכוון.״ אמרתי. אני לא רוצה שהיא תחיה את חייה בכעס על האדם היחידי שהייתה אמא בשבילה, אני לא רוצה שתהיה כמוני. ״כן, אני מבינה. אבל עכשיו אני מרגישה עדיין כעס עליה, אבל אני יודעת שבסופו של דבר אני סוג של אשלים איתה.״ חניתי את האוטו ואז דפקתי בדלת הבית של אמא שלי ואחותי. ״אני יותר מאהיה מאושר לראות את זה קורה,״ אמרתי ופתאום הרגשתי את רגליי נמעכות. ״רואן! התגעגעתי אלייך!״ ריין אמרה וחיבקה את רגליי. ״גם אני אלייך, ילדונת.״ ואז היא דרכה על רגלי. ״אם התגעגעת אליי למה איחרת? ולמה גרמת למאבי לאחר גם?״ היא הסתכלה עליי במבט זועף ומאבי צחקה. ״אמרתי לך,״ היא מלמלה והמשיכה לצחוק. ״אני לא גרמתי לאיחור שלנו, גברת ריין. גם מאבי אשמה.״ היא פערה את פיה. ״בנות אף פעם לא אשמות ולא טועות.״ ריין אמרה וחיבקה את מאבי. ״אין בעיה. הפעלתם עליי אחוות בנות. נפגעתי.״ נכנסתי הביתה וחיבקתי את אמא שלי. ״טוב לראות אתכם! מאבי, איך את מרגישה?״ אימי שאלה. ״בסדר גמור האמת, איך את?״ שאלה אותה בחזרה. ״הו יותר מבסדר.״ פתאום אבי הגיח מהמסדרון וחיבק את אימי מאחור. ״אוקיי..אבא? יש משהו שאני חושב שכדאי שאדע?״ שאלתי והוא ואימי צחקקו. ״חזרנו,״ הוא אמר בהתלהבות. לא ציפיתי לזה. ״ממחר ריין ואימך יעברו אל הבית שלנו. תהיה לנו משפחה.״ אמר ופשוט בהיתי בהם, נדהם. ״אלו.. חדשות מעולות!״ ראיתי שמאבי היססה להגיד את זה. ״אני שמח לשמוע, אבא, אמא. מקווה שהפעם תצליחו להסתדר.״ אמרתי ופשוט הלכתי עם ריין לכיוון הסלון וגם מאבי באה אחרינו. ״אז, ציפור קטנה לחשה לי שראית סרט ונרדמת באמצע. רוצה להמשיך אותו?״ אמרתי לריין והיא צחקה. ״ממתי מאבי היא ציפור?״ היא שאלה. ״מאבי לא ציפור, היא אוקיינוס.״
״אוקיינוס כמו ים וגלים?״
״בהחלט.״ עניתי לה ושלושתנו צחקנו. ״כרגע אני רק בת אדם, עדיין לא עשיתי הסבה ל..חיה כלשהי או משהו שקשור לטבע.״ המשכנו לצחוק והפעלתי את הסרט. אימי הניחה על השולחן לידנו פופקורן, והלכה לשבת עם אבי בגינה ואז מאבי הניחה עליי את ראשה. ״אמרתי לך שבסוף הכול יסתדר.״ היא אמרה וחייכה. ״את יודעת למה בסוף זה הסתדר? כי אנחנו לנצח, אוקיינוס. אנחנו הצטלבות.״ נישקתי אותה קלות וריין צחקקה. סוף כל סוף מצאתי את האושר שלי.
~סוף~
המשך בספר הבא- ״התפכחות״ המדבר על סלואן ואליף.
אז איך אפשר לסכם? אני לא יודעת בכלל. מודה, שכבר יצא לי לכתוב כמה פעמים זוגות אבל לרואן ומאבי יש פינה מיוחדת אצלי בלב. אני לא מאמינה שהסתיימה לה תקופה, אבל אני מתעודדת בזה שהם יופיעו הרבה בספרים הבאים על חבריהם, סלואן ואליף ודקס ויאז ובנוסף אפילוג נוסף לכל הזוגות. אה, חשבתם שזה הסוף שלהם? ממש לא. בהחלט יהיה להם אפילוג נוסף ויותר משמעותי. תודה שקראתם את ״הצטלבות״ ואני מקווה שרואן ומאבי נכנסו לליבכם כמו שנכנסו לי.