הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק שש~מסיבה!

מאבי
״את בטוחה בקשר לזה?״ שאלתי את אליף שנייה לפני שנכנסנו לתוך המסיבה. ״אנחנו כבר כאן מאבי. אין מקום לחרטות.״
״אוקיי. בואי נעשה את זה.״ אמרתי ונכנסו. מקום רועש, שבתוך כל המון האנשים הזועם, עדיין הצליחו להכניס כלובים ענקיים.
״זה כמו שראינו בסרטון על סלואן.״ אמרתי. ״אליף, ידעת?״ שאלתי בהלם. ״בואי נגיד שלא.״ אמרה בחיוך. ״לא. אני הולכת מפה.״ היא עצרה בעדי. ״בבקשה, מאבי. תני לזה הזדמנות.״ אמרה בעצב. ״בסדר.״ עניתי כי לא רציתי לאכזב אותה. ״יש היום תחרות.״ הסבירה בהתלהבות. ״זאת לא הקבוצה של אחי היום, נכון?״ שאלתי בחשש. ״טוב זה..״
״אליף!״
״מצטערת, הייתי חייבת לראות את זה במציאות פעם אחת לפחות. זה נשמע משוגע.״ היא נראתה כמו ילדה קטנה שהרגע קנו לה בובה. האם זה בגללי שעד עכשיו היא לא חוותה את זה? רגשות האשמה הציפו אותי. ״בואי נשב ונשתה משהו.״ אמרה והתיישבנו ליד הבר. ״היי יפיפייה.״ מישהו זרק לעברה של אליף. ״היי בחור.״ היא זרמה איתו. ״משקה?״ שאל והיא הנהנה. ״מאבי, אני..״
״לכי.״ אמרתי לה בחיוך ונשארתי לשבת ליד הבר, חושבת שוב.
מה אני עושה כאן?
אף פעם לא אהבתי חברת אנשים גדולה, ועוד מקומות כאלו. חשבתי זה בזבוז זמן.
וכל השתייה..והעסקים הלא חוקיים שהולכים כאן בטח..
ועוד האופנועים שעוד מעט יהיו בתוך הכלובים האלו..
לא חוקי.
אבל חשבתי, אולי אנסה משקה אחד או שניים.
כי אני בכל זאת רוצה לצאת מהכלוב של הטהרה שאני חיה בו.
אבל זה מייד מתפוצץ שאני חושבת על אחי.
מה אני עושה כאן בכלל?
רואן
עוד מעט אעלה על האופנוע והתחרות תתחיל. לקחתי את הקסדה בידיי ותכננתי לשתות בירה קרה לפני אבל זה התפוצץ כשראיתי את הבחורה הכי לא צפויה יושבת על הבר. ״אוקיינוס?״ קראתי ומאבי הסתובבה אליי. והיא נראתה כמו מלאכית. עם חולצת גולף ארוכה ושיער פזור, חצאית קצרה ועקבים שמגביהים את רגליה הארוכות. ״מה, רואן?״ שאלה. ״מה את לכל הרוחות עושה כאן?״ שאלתי. זה לא היה המקום בשבילה. במיוחד לא הטיפוסים בשבילה. ״נהנת ממסיבה. בדיוק כמו שאתה עושה.״
״תני לי לנחש, אליף?״ שאלתי בצחוק. ״כן. אליף.״ אמרה בעצבים. ״טוב, כדי עכשיו שתעזבו שתיכן את המסיבה הזאת. זה לא מקום בשבילכן. איך נכנסתן לכאן בכלל?״ שאלתי והיא הציגה לי באדישות תעודת זהות מזויפת. ״זה לא חוקי.״ אמרתי והיא מלמלה ״אליף.״
״אוקיינוס, או שתלכי עכשיו או שאני אתקשר לסלואן.״ לא היה מה להתקשר אליו, כי היה היה כאן, מאחורי הקלעים. מוכן לצפות בתחרות בעוד כמה דקות. ״אני בת שש-עשרה!״ אמרה בעצבים. ״אתה לא מחליט עליי.״ המשיכה ושילבה את ידיה. ״כן? זאת מסיבה של שמונה-עשרה פלוס, אוקיינוס.״ אמרתי והיא גלגלה את עיניה. ״תיכנסי לכלוב, מאבי.״ אמרתי והצבעתי לעבר הכלוב והבעת פניה הותקפה הלם. ״מה?״ שאלה. ״שמעת אותי. ואם לא תרד לך דמעה אחת מהעיניים הכחולות האלה, אחרי הכלוב הזה, אני אתן לך להישאר פה ולא אתקשר לאחיך.״ אמרתי בעצבים. ״אני..אני לא..״
״איפה האומץ שלך, אוקיינוס? מפחדת?..או שזה יותר מידי פשע בשבילך..״ התגרתי בה והיא קמה. ״אין בעיה. התערבות.״ אמרה ולחצתי את ידה. הבאתי חתיכת בד, וקשרתי סביב עיניה. ״מה..מה אתה עושה?..״ אמרה בחשש. ״תסמכי עליי.״
״אתה הבן-אדם האחרון שאסמוך עליו.״
״טוב, כמה חבל, מאבי.״ הובלתי אותה אל תוך הכלוב הגדול וגרמתי לה לעמוד באמצע. ״רואן..״ לחשה. השם שלי נשמע טוב על שפתיה. ״אל תזוזי.״ אמרתי ושמתי את הקסדה על ראשי. אנשים כבר התחילו להתאסף סביב הכלוב. התיישבתי על האופנוע והמנוע רעם תחתיי.
המופע מתחיל.
״מה הולך כאן—״ הרעש קטע את מאבי והתחלתי להסתובב על הכלוב. טאק, טאק, טאק. אנשים מצלמים.
עליתי למעלה וירדתי למטה.
הושטתי את היד שלי לעבר בטנה של מאבי, והמשכתי להסתובב.
היא רעדה תחת מגעי. המשכתי להסתובב בזמן שידי עדיין על בטנה והמצלמות חוגגות. ולבסוף, הורדתי הילוך וגם את ידי ממאבי.
ובזמן שעצרתי את האופנוע כולם הריעו.
״מי הבחורה?״ מישהי צעקה ומאבי נבהלה. ״אל תגיד..״ לחשה בפחד והובלתי אותה לעבר חדר צדדי.
״תוריד לי כבר את זה.״ נלחמה בבד והתרתי את הקשר. ״איפה אני?״ שאלה והסתכלה עליי. ״אני רואה שאפילו דמעה אחת לא ירדה.״ הצבתי עובדה וחיוך עלה על פניה. ״חשבתי שאתה כבר מכיר אותי.״ התחכמה. ״אני מניח שאתן לך להישאר, אבל בהשגחה שלי.״
״יש לי את אליף. אני לא צריכה בייביסיטר.״ שילבה את ידיה.
״מה שתגידי. אם את רוצה לצאת עכשיו, כדי שתחליפי בגדים. אחרת אנשים סתם יטרידו אותך. למזלך הרב, יש לי כאן איזה חולצה ומכנס.״ אמרתי והיא נדהמה. ״לא משנה. אני גם ככה התכוונתי ללכת אחרי זה בכל מקרה. אני אשאר עם הבגדים שלי.״
״ומה עם אליף?״ שאלתי ופניה התמלאו בחרדה. ״אני מניח שאת לא יודעת.״ זה לא היה מקום לבנות כמוהן. במיוחד לא לבד. ״בסדר, אני אחפש אותה. אבל תהיי חייבת לי.״
״אני לא. עכשיו, זוז לי מהדרך, רואן. אני אסתדר.״ באה לצאת ותפסתי את ידה. ״אני לא אתן לך ללכת לבד כאן, אוקיינוס.״ עיניה הכחולות שאבו אותי. אף אחד לא דיבר. אף אחד גם לא עצר.
זה היה כאילו הזמן עצר פאקינג מלכת, שמאבי עמדה מולי ככה.
״לעזאזל עם זה.״ מלמלתי והצמדתי את שפתיי לשפתיה.
הרגשתי שהטעם של הטהרה שלה, והטעם של החטא שלי מצטלבים. ״יואו רואן, אז מי הבחורה החדשה—״ דקס פתאום קטע אותנו ומאבי סיבבה את ראשה והסתירה את פניה. ״לא התכוונתי.״ אמר בחיוך. ״דקס, תעוף מפה.״ אמרתי בזעם. ״את יודעת, את יכולה להגיד שלום. אני לא נושך.״ הוא לא זיהה אותה, בתוך החושך וכשגבה פונה אליו. ״דקס, עכשיו.״ התעקשתי. ״טוב, סלואן רוצה ממך טובה קטנה. חברה של אחותו כאן והוא רוצה שתיקח אותה הביתה.״ אמר והרגשתי את הפחד של מאבי. ״אליף..״ מלמלה. ״טוב, היה נחמד להכיר אותך, מסתורית.״ דקס אמר והלך. ״מאבי אני—״
״לא. לא זו הייתה טעות. אנחנו...אנחנו לא יכולים..״ קטעה אותי והסתירה את פיה והתחילה לרוץ. ״אוקיינוס,״ ניסיתי כמה שיותר בשקט כדי שלא יבחינו בנו. ״מאבי—״ ניסיתי לעצור אותה אבל כל הקהל התקרב אליי פתאום. שילכו לעזאזל עכשיו.
״מי הבחורה החדשה?״
מאבי
״אליף, את בסדר?״ שאלתי בזמן שמצאתי את חברתי הטובה בין כל האנשים במסיבה. ״מה קרה?״ שאלתי אותה בזמן שניגבה דמעות. ״אנחנו חייבות ללכת לפני שאח שלך יראה אותך כאן.״ אמרה והוציאה אותנו מהמסיבה. ״אליף..״ קראתי וחיבקתי אותה.
״אני בסדר מאבי, באמת..תני לזה רגע..״ המשיכה לנגב דמעות.
״אליף מה קורה? תדברי איתי בבקשה.״ התחננתי אליה אבל היא לא דיברה. ״זה לא משנה מאבי! אני בסדר! כל החיים שלי אני פאקינג בסדר אוקיי? תעזבי אותי..״ אמרה והתחילה להתקדם למכונית שלי. מעולם לא ראיתי אותה ככה.
אבל אני יודעת. אני יודעת שיש משהו גדול וחמור.
כי לעיתים רחוקות מאוד, יש לה התפרצויות קטנות יותר מאלה.
״אליף? מה קרה? מתי קיבלת מכה?״ שאלתי את אליף בזמן ששיחקנו. ״לא קיבלתי שום מכה מאבי. אני בסדר.״ ניגבה דמעות בזמן ששיחקנו בבית הבובות. ״אז מה זה הכחול
הזה?״
״אני לא יודעת!״ מיהרה להגיד. ״אליף, אם את צריכה משהו, אני כאן בשבילך. תמיד.״
״אם את רוצה להיות כאן תמיד אז אל תשאלי אף פעם שאלות כאלו.״
זה היה בגיל עשר.
וזה עד היום ככה. אני לא יודעת מה קורה, וניסיתי מלא פעמים גם להתייעץ עם יועצת בית הספר, אבל שום דבר לא עוזר.
״התנשקתי עם רואן.״ אמרתי בזמן שנכנסתי ליד ההגה והיא נדהמה. ״זה לא הגיוני. מאבי את..״
״זאת הייתה טעות, אליף. טעות שלא תחזור על עצמה.״ אמרתי וניסיתי להדחיק את ההרגשה הנעימה של ידו בשיערי ואת שפתיו על שפתיי. ״תודה..״ אליף אמרה בדמעות ובאה לצאת מהרכב.
״חכי..את רוצה אולי לישון אצלי היום?״ שאלתי. ״אבל ההורים שלך—״
״חושבים שזאת הייתה מסיבת כיתה.״ קטעתי אותה וחיוך עלה על פניה. ״אם כך, אז לגמרי״