הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק שניים עשר~

מאבי
אחרי מה שרואן סיפר לי, הייתי חייבת מקלחת טובה. יצאתי מחדר האמבטיה אחרי שהתקלחתי והחלפתי בגדים, מוכנה להשאיר את היום הארוך הזה מאחור. וכשיצאתי, ציפיתי לראות את רואן כבר ישן אחרי מה שעבר עליו היום. אבל להפתעתי, הוא עדיין נשאר ער. התקרבתי אל הערסל שלי וחיפשתי את הספר שלי, סתם בשביל להמשיך לקרוא קצת, אבל לא מצאתי אותו. ״רואן יש מצב ראית את ה-״ קטעתי את דברי שהוא צחק והבנתי מה קרה. להאמין או לא, אבל הוא לקח את הספר וקרא אותו. ״וואו. אני צריכה לתעד את זה.״ אמרתי והתקרבתי אליו. ״גם..רגע. ממתי יש לך משקפיים בדיוק?״  שאלתי כשהסתכלתי על פניו. המשקפיים השחורות האלו רק הוסיפו ליופי שלו, עם השרירים והורידים הבולטים ו-
״לקרוא בחושך זה לא כזה נוח, במיוחד כשהראייה לא משהו.״ אמר וזרקתי לעברו מנורת קריאה. ״ואני חשבתי איך הראייה שלך עדיין בסדר.״ לקח אותה והדליק. ״זה כזה הלם שבסוף הדמות כאן-״
״וואו! בלי ספוילרים.״ קטעתי אותו לפני שהספיק להרוס לי את הספר ולקחתי אותו ממנו. ״טוב, לפחות עכשיו אני נראה כמו מישהו שמתאים לך.״ אמר ושיחק עם משקפיו. ״מאיפה אתה יודע מי מתאים לי?״ שאלתי והוא חייך. ״אני יודע. את חושבת שאת צריכה מישהו שהוא כמוך, אבל העניין הוא..הפכים מצטלבים, אוקיינוס.״ לחש באוזניי והסתכל עליי. ״עכשיו, כדי שתעבירי לי את הספר הזה אם את רוצה שאירדם בקרוב.״
״אין מצב. אתה תעשה לי ספויילרים. וחוץ מזה, אני כבר התחלתי לקרוא אותו.״ החזרתי את הספר לתוך הספריה שלי וחזרתי למיטה . ״את יודעת, אז אני לא אצליח להירדם בקרוב.״
״אתה לא תינוק, אתה תסתדר.״ הוא צחק בזמן ששכבתי על המיטה והפניתי לו את גבי. ״את יודעת..סלואן הזכיר פעם שאת גם שרה.״ הוא אמר וחום עלה בלחיי. ״תחביב רחוק. זה הכול.״ קמתי והסברתי לו. ״תחליטי, או שאת שרה לי עכשיו או שאת מביאה לי את הספר.״ אמר ונשימתי נעצרה. ״אני לא שרה לך עכשיו, רואן.״ אמרתי וקמתי מהמיטה. ״אז ספר.״ אמר ונתתי לו את הספר שכרגע הוצאתי מהספריה והתיישבתי שוב על המיטה. ״הנה. עכשיו שנינו מרוצים.״ אמרתי ונשכבתי בחזרה. ״אסייה, את לא יכולה לעשות את זה. את רק בת-״
״מה אמרנו לגבי ספויילרים?״ התיישבתי. ״חשבתי לחלוק את הספר איתך,״ אמר בפשטות. ״אלא אם את מעדיפה לקרוא לבד.״
״אני אקרא אותו לבד, בלעדייך.״
״חבל, כי אני גם ככה קורא רק בקול רם.״ צחק והתעצבנתי. ״רק מזכיר לך שאת יכולה לבחור באפשרות השנייה גם.״ רמז בחיוך.
״את מפחדת?״ המשיך בחיוכו המתגרה. ״אני לא מפחדת. זה פשוט כבר לא חלק מהחיים שלי.״
״כשיש לך קול, זה תמיד יהיה חלק מהחיים שלך. אז אם את לא מפחדת, את מתביישת?״
״לא...אני לא. אין לי במה.״  הרגשתי את החום עולה שוב בפניי.
״אה-אה. טוב אז אני מניח שאמשיך לקרוא את ה-״
״הם סובבים אותה, שבעת כוכבי היקום. אבל היא בוערת, בתוך תוכה.״ קטעתי את דבריו בכך ששרתי שורה אחת. ״תמשיכי.״ ביקש ונעץ את מבטו בי. הורדתי את ראשי, נשמתי עמוק, ועצמתי את עיניי.
רואן
״והוא לא כאן, הוא עמוק בתוך השמיים אבל היא לא מוותרת, על אהובה.״ זכרתי שסלואן זרק על זה כמה מילים שהיא שרה ממש ממזמן, אבל לא ידעתי ככה. הרגשתי שאני מתמכר לאט לאט.. מתמכר אליה, אל כל מה שקשור אליה. הרגשתי שאני הולך ונהיה אובססיבי למשהו שאני לא רגיל אליו.
הרגשתי שבמקום להיות תקוע, בזיכרונות העבר שלי, ובמקום להיות מכור לדברים שפאקינג פיזית יכולים להרוג אותי, אני הולך ומתמכר אליה. כי היא כמו סם. רק כשהיא הסם הכי חזק שיש.
״וברדת החושך..השמש עדיין לא שקעה...״ הסתכלתי עליה, על איך הסומק עלה בפניה. ואלוהים, זה היה מראה כל-כך יפה.
היא הייתה יפה. ״ובסוף בין יום ובין לילה, הם מצטלבים בין שמיים וארץ, הוא בצילה, והיא באורו, הפך מנוגד.״ הרגשתי שכל הדאגות שלי נעלמות, כשנרדמתי לשמע קולה.
***
הרגשתי את השמש קופחת על ראשי ואת האור צורם בעיניי. ״אוקיינוס..״ קראתי ושלחתי את ידי אבל לא הרגשתי אותה. ״מאבי?״ קמתי וקראתי לה, אך לא היה מענה. ״מה לעזאזל?..״ מלמלתי כשראיתי את השעה. ״בוקר טוב. או שאני צריכה להגיד צהריים טובים.״ היא נכנסה לחדר בחיוך והניחה את תיקה על שולחן העבודה. ״כבר שלוש?״ שאלתי אותה והיא צחקה. ״הלם, נכון? ורק אני חשבתי שהזמן עבר מהר היום?..״
״את רוצה להגיד לי שכבר היית בלימודים?״ שאלתי אותה.
״כן. ולפני שתשאל, אני ניסיתי להעיר אותך אבל לא קמת. אז..בעיה שלך.״ היא שיחררה את שיערה החום והגלי מהקוקו הגבוה שהיה לה. ״ממ..לי זאת לא נראית כמו בעיה, להיות כאן עוד קצת.״ היא הסמיקה וחיטטה בתיק שלה. ״טוב, אני שמחה שזאת לא נראית לך בעיה אבל זאת בסוף תהיה. כי אליף ויאז בדרך ואני ממש לא רוצה שהם יחשבו על דברים מוטעים.״
״את מגרשת אותי כרגע?״ שאלתי והיא הוציאה כמה מחברות. ״תיקח את זה איך שאתה רוצה, אבל עכשיו כבר לא לילה. וכולם ערים, וסלואן יכול לראות אותך כל רגע.״ שיט. ״טוב, אז אני מניח שבאמת כדי שאלך.״ קמתי והתחלתי להתארגן. ״מאבי, את יכולה להביא לי עט?״ שיט כפול. סלואן דפק בדלת. ״אה רגע! אני מתלבשת!״ מאבי צעקה והתחילה לעזור לי לארוז את הדברים.
״תיכנס לאמבטיה ואל תשמיע ציוץ.״ אמרה והניחה את הדברים שלי שם. ״אל תדאגי.״ קרצתי לה. ״רואן!״ היא לחשה וסגרה אחריה את הדלת.
מאבי
״כן, הנה קח.״ הבאתי לסלואן עט והוא סרק את בגדיי. ״את לא החלפת בגדים.״ אמר בזעם. ״יש מצב להיכנס?״ שאל ומנעתי ממנו. ״מה? למה?״ שאלתי והוא גילגל את עיניו. ״ברצינות, זה לא כאילו את מחביאה כאן איזה מאהב סודי.״ אמר ונכנס. אם רק היה יודע את מי אני מחביאה כאן.. ״סלואן! תצא לי מהחדר עכשיו.״ הוא התקדם לעבר האמבטיה, ואני התפללתי שברגע זה האדמה תבלע אותי. ״רק רוצה לשטוף ידיים,״ הוא פתח את הדלת ועצמתי את עיניי. ״לא הבנתי, את מחביאה ממני את אליף ויאז?״ מה? פתחתי את עיניי וכשהתקרבתי למקום שהוא עמד בו, ראיתי אותן. ״פעם הבאה תדפוק בדלת כמו ג׳נטלמן!״ יאז צעקה עליו. ״כן סלואן. עכשיו, אתה יכול לעוף לי מהחדר?״ אמרתי והוא יצא סוף סוף. ״מה אתן עושות כאן, בנות?״ שאלתי בהלם. ״טוב, באנו להיכנס רגיל אבל מישהו קרא לנו מהמרפסת.״ יאז אמרה והן ציחקקו ורואן יצא מהמקלחת עצמה שבה התחבא. הרגשתי את
הפנים שלי מתחממות. ״אנחנו דורשות הסבר לזה!״ אליף אמרה בחיוך ורואן צחק. ״הייתי נשאר בכיף בנות, אבל אם אשאר כאן עוד קצת, נראה לי בני משפחת אלקובי יהרגו אותי.״ הוא לקח מהר את תיקו ויצא מהמרפסת. ״את עכשיו מספרת לנו הכול!!״
יאז התלהבה. ״וואו מאבי, מסתבר שאת בקטע של בחורים רעים אחרי הכול.״ אליף צחקקה. מסתבר שכן.
***
״אז אתם ישנים במיטה ביחד, הוא קרא את כתבי היד שלך ובנוסף שרת לו?!״ יאז אמרה. ״ואל תשכחי, הם עושים את העבודות הגשה ביחד.״ אליף הוסיפה לדבריה. ״עכשיו כשאת אומרת את זה ככה..״ הרגשתי את עצמי מסמיקה בפניי החברות שלי. ״אוקיי, אם אתם לא תהיו בסוף יחד לא קוראים לי יאז.״ היא סידרה את שיערה הבלונדיני בקליפס. ״מאבי, את אוהבת אותו?״ אליף שאלה בדאגה. ״אני..אני מחבבת אותו.״